לדלג לתוכן

משנה מקוואות ח דפוסים

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה מקוואות ח דפוסים | >>

ארץ ישראל טהורה, ומקואותיה טהורים.

מקואות העמים שבחוצה לארץ, כשרים לבעלי קריין, אפילו נתמלאו בקילון.

שבארץ ישראל, שחוץ למפתח, כשרים אף לנדות.

מלפנים מן המפתח, כשרים לבעלי קריין, ופסולים לכל הטמאים.

רבי אליעזר אומר, הקרובים לעיר ולדרך, טמאים מפני הכביסה.

והרחוקים, טהורים.

אלו בעלי קריין שהם צריכין טבילה: ראה מים חלוקים או עכורים, בתחלה, טהור.

באמצע ובסוף, טמא.

מתחלה ועד סוף, טהור.

לבנים ונמשכים, טמא.

רבי יוסי אומר, לבנים כעכורים.

המטיל טפין עבות מתוך האמה, טמא, דברי רבי אלעזר חסמא.

המהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו חם, טמא.

הפולטת זרע ביום השלישי, טהורה, דברי רבי אלעזר בן עזריה.

רבי ישמעאל אומר, פעמים שהם ארבע עונות, פעמים שהם חמש, פעמים שהם שש.

רבי עקיבא אומר, לעולם חמש.

נכרית שפלטה שכבת זרע מישראל, טמאה.

בת ישראל שפלטה שכבת זרע מנכרי, טהורה.

האשה ששמשה ביתה, וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית, כאלו לא טבלה.

בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים, כשיטיל את המים, טמא.

רבי יוסי אומר, בחולה ובזקן, טמא.

בילד ובבריא, טהור.

נדה שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה, טהורה מטומאתה, אבל טמאה היא על גב רוקה.

נתנה שערה בפיה, קפצה ידה, קרצה שפתותיה, כאילו לא טבלה.

האוחז באדם ובכלים ומטבילן, טמאין.

ואם הדיח את ידו במים, טהורים.

רבי שמעון אומר, ירפה כדי שיבואו בהם מים.

בית הסתרים, בית הקמטים, אינן צריכין שיבואו בהן מים.

<< | משנה מקוואות ח דפוסים | >>