לדלג לתוכן

משנה מקוואות ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) ארץ ישראל טהורה - ומקואותיה טהורין.

מקואות העמים שבחוצה לארץ - כשרין לבעלי קריין,
אפילו נתמלאו בקילון.
ושבארץ ישראל -
שחוץ למפתח - כשרין אף לנידות,
את שלפנים מן המפתח - כשרין לבעלי קריין,
ופסולין לכל הטמאים.
רבי אלעזר אומר:
הקרובים לעיר ולדרך - טמאים מפני הכביסה,
והרחוקים - טהורים.


(ב) אלו בעלי קריין שהן צריכין טבילה,

ראה מים חלוקים או עכורים -
בתחילה - טהור.
באמצע ובסוף - טמא.
מתחילה ועד סוף - טהור.
לבנים ונמשכים - טמא.
רבי יוסי אומר: לבנים - כעכורים.


(ג) המטיל טיפין עבות מתוך האמה - טמא,

דברי רבי אלעזר חסמא.
המהרהר בלילה, ועמד ומצא בשרו חם - טמא.
הפולטת זרע ביום השלישי - טהורה,
דברי רבי אלעזר בן עזריה.
רבי ישמעאל אומר:
פעמים שהן ארבע עונות,
פעמים שהן חמש,
פעמים שהן שש.
רבי עקיבה אומר: לעולם - חמש.


(ד) נוכרית, שפלטה שכבת זרע מישראל - טמאה.

בת ישראל, שפלטה שכבת זרע מנוכרי - טהורה.
האשה ששימשה את ביתה, וירדה וטבלה,
ולא כיבדה את הבית - כאילו לא טבלה.
בעל קרי שטבל, ולא הטיל מים,
כשיטיל את המים - טמא.
רבי יוסי אומר:
בחולה, ובזקן - טמא,
בילד, ובבריא - טהור.


(ה) נידה שנתנה מעות בפיה,

וירדה וטבלה - טהורה מטומאתה.
אבל טמאה היא - על גב רוקה.
נתנה שערה בפיה, קפצה ידה,
קרצה שפתותיה - כאילו לא טבלה.
האוחז באדם ובכלים, ומטבילן - טמאין.
ואם מדיח את ידיו במים - טהורין.
רבי שמעון אומר: ירפה - שיבואו בהן מים.
בית הסתרים, ובית הקמטים - אינן צריכין שיבואו בהן המים.


הדף הראשי של משנה מקואות ח