משנה מקואות ח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ח · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ארץ ישראל טהורה, ומקואותיה טהוריםב.

מקואות העמים שבחוצה לארץ, כשרים לבעלי קריין, אפילו נתמלאו בקילון.

שבארץ ישראל, שחוץ למפתח, כשרים אף לנדות.

מלפנים מן המפתח, כשרים לבעלי קריין, ופסולים לכל הטמאים.

רבי אליעזר אומר, הקרובים לעיר ולדרך, טמאים מפני הכביסה.

והרחוקים, טהורים.

נוסח הרמב"ם

ארץ ישראל טהורה ומקואותיה טהורין מקואות העמים שבחוצה לארץ כשרין לבעלי קריין אפילו נתמלאו בקילון ושבארץ ישראל שחוץ למפתח כשרין אף לנידות את שלפנים מן המפתח כשרין לבעלי קריין ופסולין לכל הטמאים רבי אלעזר אומר הקרובים לעיר ולדרך טמאים מפני הכביסה והרחוקים טהורים.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארנו שדבורינו פה בבעל קרי אינו לענין טומאה וטהרה אלא לענין טבילה כפי מה שהיה המעשה בזה הזמן שבעל קרי אם היה בריא שיטבול במ' סאה ואז יתפלל ויקרא כמו שהתבאר בברכות (דף כב.) ואפילו היו אלה המ' סאה מים שאובין הנה הם כשרים לבעל קרי ר"ל שהוא אם ירד בהם מותר לו להתפלל ולקרא ואע"פ שלא טהר לענין טומאות וטהרות והבן זה הכונה ולא יסור ממך ודע שאין הבדל יעשהו האדם כפי מה שראוי בארץ ישראל ובחוצה לארץ ואמנם דברינו פה במקוואות הנמצאות אשר לא נדע אלה המים הנקוים אם הם שאובין או כשרים ואמר שהנמצא בארץ ישראל בחזקת טהרה ובזה ההבדל נזכירהו עדיין ואשר בחוצה לארץ אינם בחזקת כשרים ואמנם הם כשרים לבעלי קריין לבד להיות מים שאובין כשרים לבעלי קריין כמו שביארנו והוא אמרו ואפילו נתמלאו בקילון אשר הם מים שאובים ודאי ואין בענין ספק שהם כשרים לבעלי קריין ואחר אמר שהמקוואות הנמצאות בא"י מה שיהיה מהן חוץ משער העיר הנה הוא בחזקת כשר ואפי' הנדה טובלת בהם ותהיה מותרת לבעלה ולא נאמר מאחר שזה איסור כרת לא תטבול אלא במקוה שנתאמת ענינו ונודע שהוא כשר וכל מקו' שיהיה בתוך המדינה ותסגר עליו שער המדינה אינו בחזקת טהרה להשתמש האנשים בו כי לפעמים ירחצו בגדיהם וכליהם וישיבוהו מים שאובים או הם בעיקר הקואתם מים שאובין ואינם ראוים אלא לבעלי קריין כמו שביארנו ורבי אליעזר אומר ואפילו אותו שהוא חוץ לעיר אם יהיה קרוב לעיר הנה הוא בחזקת שאוב להשתמש האנשי' בו ואין הלכה כרבי אליעזר:

פירוש רבינו שמשון

ארץ ישראל טהורה. משום דגזרו טומאה על ארץ העמים תנא א"י טהורה ואפי' עיירות של עובדי כוכבים:

ומקוואותיה טהורין. ולא מחזקינן להו כשאובין דמסתמא בהכשר נעשו:

לבעלי קריין. להתירם בדברי תורה כדאמרי' בפרק מי שמתו (דף כב.) ואפי' כולן שאובין טהורין:

אפי' נתמלאו בקילון. הדרך שנמשכין בו המים הוי קילון כלומר שמילא בכתף ושפך בקילון ובאו למקוה:

כשרין אף לנדות. אפי' לבעלה דבכרת ולא חיישינן שמא חסרין הוו ונפלו להן מים שאובין ואחר כך נתמלאו דחוץ למפתח אין רגל בני אדם מצוייה:

מפני הכביסה. שיש לומר חסרין היו ונפלו מן הכלים שמכבסים שם:

אבל רחוקין טהורין. דליכא למיחש הכי:

תניא בתוספתא (ריש פ"ו) ארץ הכותים טהורה מקואותיה ומדוריה ושביליה טהורים ארץ העמים טמאה מקוואותיה ומדוריה ושביליה טמאין מקוואות העמים שבחו"ל כשרים לבעלי קריין ופסולין לכל הטמאים ושבא"י חוץ מן הפתח טהורין לכל הטמאין ואין צריך לומר לבעלי קריין ושלפנים מן הפתח פסולין לבעלי קריין וא"צ לומר לכל הטמאים דברי ר"מ ר' יהודה אומר כשרים לבעלי קריין מפני שבעל קרי טובל במ' סאה בכל מקום ושחוץ למפתח כשרין אף לנדות ארשב"ג הלכה אין לי אלא מעשה במערה היתה בגינתו של מוסק אחד ברימון שהיו הכהנים כובשין את הגדר ויורדין וטובלין לתוכה א"ר יהודה מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם והיה רבי דוסא מושיב בו ב' תלמידי חכמים כדי שיקוו בו המים מ' סאה שוב מעשה ברום בית ענת שהקוו יותר מאלפים כור ובאו ושאלו את ר' חנינא בן תרדיון ופסל שאני אומר עובדי כוכבים נכנסו וזלפוה בלילה וחזרו ומלאו אותה בקילון ומעשה בר"ג ואונקלוס הגר באשקלון וטבל ר"ג במרחץ ואונקלוס בים אר"ש בן קופסאי עמהן הייתי ולא טבל ר"ג אלא בים. מרחץ שבלניה עובדי כוכבים בזמן שמטהרת שלה פתוחה לרה"ר טהורה לרה"י טמאה מרחץ שבלני' עובדי כוכבים וישראל נכנס לשחרית ומשיקה אע"פ שזה נכנס וזה יוצא טהורה נעלה או שנתייחדה לרשותו טמאה נמצאת אומר בימים טהורה בלילות טמאה. פי' ארץ הכותים לא יתכן כלל לפרש אלא בעיירות של כותים שבארץ ישראל דאי בחו"ל הא גזרו טומאה על ארץ העמים אפי' בעיירות של ישראל ולאו דוקא דכותים דאפי' דעובדי כוכבים נמי שבארץ ישראל טהורה אלא נקט כותים משום דבעי למתני מדוריה ושביליה ומיהו יתכן לפרק דמיירי בסוסיפתא ודברותיה ואשקלון וחברותיה דאין בהם משום ארץ העמים כדתניא בתוספתא דסוף אהלות ובמקום העובדי כוכבים גזור במקום הכותים לא גזור בירושלמי בריש פרק בתרא דע"ז מפרש שביליה טהורין חזקה שאין בוררין להן שביל אלא מתוך טהרה ומקואותיה טהורין ר"א בר יוסף בשם ר' תנחום בריה דר' חייא דכפר אגרן הדא דאת אמר להאמינו שאינן שאובין הא למידת ארבעים לא דאינון דרשין אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור (ויקרא יא) מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא ומשמע משם דשאיבה דאורייתא מדמודו בה כותאי ומיהו י"ל דלעולם לא מודו ומ"מ מטהרין מספק משום דשאיבה דרבנן כדאמר במרובה (דף סז.) ובפ' המוכר את הבית (דף סה:). מקוואותיה ומדוריה ושביליה טמאין. האי טמאין לא מיירי לענין הכשר טבילה גבי מקוה דלענין דין טבילה מפרש בסופ' אלא לענין טומאה ממש איירי כעין שביל גם כאן מוכח כמו שפירשתי דהא בסוף אהלות תניא דאין מדור בית העמים ובית הפרס בחו"ל אבל לפי מה שפירשתי ניחא דאשקלון יש בה משום מדור העמים כדתניא בתוספתא בסוף אהלות ששאלו לרבי פנחס בן יאיר על אשקלון מהו שנהג בו כארץ העמים כלומר שיהא בה הטומאה כארץ העמים אמר להם כשישהה שם מ' יום כלומר אין בו טומאה אלא א"כ שהא עובד כוכבים במדור מ' יום. הלכה אין לי. לא קבלתי מרבותי אי כר"מ אי כר' יוסי אבל מעשה ראיתי. כובשין את הגדר כדי שיהא נקווים למקום א' ויורדין וטובלים והיינו לפנים מן המפתח ובתוך הגיגה היה והיו טובלים שם בעלי קריין כר' יהודה וכן במקוה שבין אושא לשפרעם שהם תחומי א"י ולפנים מהן המפתח היה. ברום בית ענת האי עובדא סייעתא לר"מ. לרה"י טמאה דברה"י ספיקו טמא: ומשיקה למקוה כשר להכשירה לטבילה אע"פ שזה נכנס אע"פ שעובד כוכבים נכנס ויוצא לא חיישינן שמא הפסיק ההשקה דאימת ישראל עליו וטהורה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ארץ ישראל טהורה - ואפילו עיירות של כותים א שבתוכה. שלא גזרו טומאה אלא על ארץ העמים בחוצה לארץ:

ומקואותיה טהורים - ולא מחזקינן להו בשאובים, דסתמא בהכשר נעשו:

לבעלי קריין - להתירן בדברי תורה. דבעל קרי אסור בדברי תורה עד שיטבול, וכי טביל אפילו במקוה שכל מימיו שאובין מותר:

אפילו נתמלאו בקילון - שמילאו מים בכתף ושפכו לתוך גומא, ומאותה גומא יש דרך ג שהולכים המים למקוה:

שחוץ למפתח - חוץ לפתח המדינה:

כשרים אף לנדות - להתירן לבעליהן, ואע"ג דאיכא איסור כרת. ולא חיישינן שמא חסרים היו ונפלו עליהם מים שאובים ונתמלאו, דחוץ לפתח המדינה אין רגל בני אדם מצויין שם:

לפנים מן המפתח - לפנים מפתח המדינה:

ופסולים לכל הטמאים - שבני אדם מצויין שם הו בה וממלאים בכתף מים ונותנים שם לכבס ולרחוץ:

מפני הכביסה - שיש לומר חסרים היו ונפסלו מן הכלים שמכבסים שם:

והרחוקים טהורים - שאין מכבסים בהן וליכא למיחש להכי. ואין הלכה כר' אליעזר:

פירוש תוספות יום טוב

ארץ ישראל טהורה. פי' הר"ב ואפי' עיירות של כותיים שבתוכה. וכ"כ הר"ש. ומייתי תוספתא דקתני ארץ הכותיים טהורה. ופי' דהיינו שבא"י ולאו דוקא דכותיים. דאפילו דעובדי כוכבים נמי שבא"י טהורה. אלא נקט כותים משום סיפא וכו' ומיהו יתכן לפרש דאיירי בסותיתא וחברותיה ואשקלון וחברותיה דאין בהם משום ארץ העמים. כדתניא בתוספתא דסוף אהלות. ובמקום העובדי כוכבים גזור. במקום הכותיים לא גזור. ע"כ. והא דבמ"ד פ"ג דחגיגה דקתני שביהודה נאמנים ומפרש הר"ב לפי שרצועה של ארץ כותיים היתה מפסקת כו' פירשו שם התוספות דהכא קודם שקלקלו לדמות יונה. כמ"ש הר"ב ברפ"ז דברכות וריש פ"ד דנדה. והכי משמע בירושלמי דמסכת ע"ז פ"ב. בעי כותאי קומי רבי אבהו אבותיכם היו מסתפקין משלנו. מפני מה אין אתם מסתפקין משלנו. א"ל אבותיכם לא קלקלו מעשיהם. אתם קלקלתם מעשיכם. דתנינן תמן א"י טהורה וכו':

ומקואותיה טהורים. ויש בו הבדל יזכרהו עדיין. הרמב"ם:

טהורים. מצאנו דנקט טהורים במקום כשרים. כמו שהזכרתים במ"ז פ"ו. והכא אע"ג דבסיפא תני כשרים. ניחא ליה למנקט הכא טהורים. איידי דקתני א"י טהורה:

אפי' נתמלאו בקילון. פי' הר"ב שמלא מים בכתף ושפכו לתוך גומא ומאותו גומא יש דרך וכו'. וכ"פ הר"ש. ושם אותו דרך קילון. כדפי' הר"ב והר"ש במ"ט פ"ד דמכשירין ואע"ג דזהו דרך המשכה. הא פסק הר"ב במ"ד פ"ד. דאין המשכה כשרה אלא ברבייה. והכא אפי' בכולו. ומיהו נ"ל דלא דברו חכמים אלא בהווה. שכן דרך למלאות בקילון. ) ואה"נ אם נשאבו כולן בלא דרך המשכה כלל. דהוו כשרים לבעלי קריין. ואתיא נמי כאותו הפסק שפסק הר"ב בפ"ב מ"ז דשאיבה שהמשיכו כולה כשרה. דהכא אפי' בלא המשכה כלל כשרה. וכן משמע בגמרא פ"ג דברכות דף כב. דתניא רי"א מ' סאה מ"מ ואמרי' מ"מ לאתויי מים שאובין ומשמע אפי' כולן שאובין ממש. וכן נראה מל' הרמב"ם בפירושו. ושוב ראיתי בב"י א"ח סי' פ"ח שכתב דהני מ' סאה אפי' כולן מים שאובין כשרים והביא ראיה ממשנה זו. ועוד תראה שכן הוא ממ"ש בשם הראב"ד במ"ג פ"ק דידים. והתם בלא המשכה מיירי. דבהמשכה אף להרמב"ם כשר. כדדייק הכ"מ בפ"ו מהלכות ברכות [הל' ה']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) תוספתא. והוא הדין דנכרים. ונקט כותים משום סיפא כו'. ומיהו יש לפרש דאיירי בסותיתא ואשקלון וחברותיה דתני בתוספתא דאין בהם משום ארץ העמים, ובמקום הנכרים גזור, במקום הכותים לא גזור. הר"ש. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) ומקואותיה כו'. ויש בו הבדל יזכרהו עדיין. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) ואע"ג דהמשכה אינה אלא ברבייה, הכא מהני אפילו בכולו. ומיהו נראה לי שלא דברו אלא בהוה שכן דרך למלאות בקילון, ואין הכי נמי דאפילו בלא המשכה כלל כשרה. וכן משמע בב"י. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ארץ ישראל וכו':    וכתוב בבית יוסף יורה דעה סוף סי' ר"א ומיהו משמע דהאי חילוק דבין ארץ ישראל לארץ העמים אינו אלא בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן אבל האידנא דין ארץ ישראל שוה לארץ העמים בזה וכן משמע בתוספתא ע"כ:

אפי' נתמלאו בקילון:    גימא עמוקה שמי גשמים מתקבצין בה כדאיתא בריש מועד קטן ואפי' מילא בכתף והביא מן הקילון ושפך לתוך המקוה הרא"ש ז"ל. פי' שלבעל קרי אפי' כולן מים שאובין כשירים כדפי' ר"ע ז"ל:

ושבארץ ישראל שחוץ למפתח כשרים אף לנדות שלפנים מן המפתח כשרין לבעלי קריין ופסולין לכל הטמאין:    סתמא כר' יהודה אבל ר"מ פליג עליה בתוספתא וקאמר שלפנים מן המפתח פסולין לבעלי קריין ואין צריך לומר לכל הטמאין ורשב"ג אייתי עובדא לסיועי לדברי ר' יהודה וגם ר' יהודה הביא מעשה אחד לסיועי לנפשיה ומעשה אחר לסיועי לר"מ. ואית דגרסי שחוץ לפתח כשרים אף לנדות שלפנים מן הפתח כשרים לבעלי קריין וכו':

ר' אליעזר אומר:    י"ס ר' אלעזר בלי יו"ד:

מפני הכביסה:    פירש בערוך בערך כבש מפני המסלול של בני אדם. תרגום גבר במסלתו ילכון גבר בכבשיה אזלין. במסלה בארח כבישא:

תפארת ישראל

יכין

ארץ ישראל טהורה:    מטומאת ארץ העממים. ואפי' דרים שם עובדי כוכבים. לא גזרו בה טומאה. ואע"ג דבמדור עובדי כוכבים גזרו טומאה אף בא"י [כאהלות פי"ח מ"ז]. התם חיישינן שמא קברו שם מת. אבל בחוץ כיון שהיה יד ישראל תקיפה. לא יניחום לקבור שם מת:

ומקואותיה טהורים:    ר"ל יש מהן כשירים לטבילה. ולא חיישינן לשאובין. ואפי' כשדרים שם רק עובדי כוכבים. דמשנתינו מיירי בשיד ישראל היה תקיפה שם. והן נזהרים שלא יהיו מקואות שאובין במקום שאין רואים מצויין. דהיינו מחוץ לעיר. ואין מי שיגיד להם שהם שאובין. ויכשלו בהן העוסקים בטהרות שמצויין בא"י [ועי' רכ"מ פ"י דמקואות ה"ח]:

מקואות העמים שבחוצה לארץ:    בין שדרים שם עובדי כוכבים או ישראל:

כשרים לבעלי קריין:    דלשאר טומאות א"א דלהני שם טבילה. אפי' אילו היתה ודאי מקוה כשירה. דהרי חוזר ונטמא מאויר חוץ לארץ. וגם לטבילת נדה לבעלה. פסולין שם המקואות. מדחזקתן משרובין. ורק בידועין שהן כשרין. מותרת לטבול בהן. אבל מכל מקום גם סתם מקואות שבחוץ לארץ. כשירין לטבילת בעל קרי להתירו בד"ת. דעזרא ובית דינו גזרו שיהי' בעל קרי אסור בד"ת וק"ש וברכות עד שיטבול במ' סאה ואפי' שאובין. או עד שיטילו עליו ט' קבין [כב"ק כ"ב ב']. מיהו האידנא בטלו לטבילה זו דאחליש עלמא. ויתהוו' עי"ז בטול תורה כשלא יטבלו מחמת חולשתם [ועי' לעיל פ"ג כ"ט]:

אפילו נתמלאו בקילון:    קילון הוא גומא שעשוי לכינוס מים [כריש מ"ק]. וה"ק אפי' ראה ששפכו שאובין לגומא. אפ"ה מותר לטבול בהן לקרי. דכיון די"א דמדאורייתא אפי' כולה שאובין כשר אפי' לטבילה לטומאה דאורייתא [כרמב"ם פ"ד דמקואות]. להכי לטומאת קרי לד"ת שהוא רק מדרבנן הקילו גבה לכ"ע. ונקט קילון לדיוקא. דדוקא בקילון שהוא גומא שבקרקע שרי. הא בשהיו מ' סאה בכלי לא מהני [כברכות כ"ב ב']. והא דלא נקט הכא דפסולין לשאר טמאין כבסיפא במקואות שבא"י. ה"ט משום דזה פשוט. דהרי אפי' אינן שאובין לא מהני להו טבילה בחוץ לארץ. דכל מי שבחו"ל טמא הוא. וצריך הזייה ג' וז'. חוץ משנטמא באוירה א"צ הזייה. אבל עכ"פ צריך טבילה [כשבת ט"ו ב' ונזיר נ"ד ב']:

שבארץ ישראל:    ר"ל מקואות שלימות הנמצאות בא"י ואינו יודע אם הן שאובין או לא:

שחוץ למפתח:    ר"ל אם המקואות שמצא. הן חוץ מפתח העיר. דשם אין רגילין למלאות בכתף ולעשות מקוה ממים שאובין לתשמיש בני העיר לרחיצה וכיבוס. מדאין בני עיר מצויין שם. להכי אמרינן דודאי נתקבצו שם המ' סאה מאיליהן מגשמים שירדו לשם. להכי כשירים וכו':

כשרים אף לנדות:    אף דיש איסור כרת לבעלה:

מלפנים מן המפתח כשרים לבעלי קריין ופסולים לכל הטמאים:    דמדהן תוך העיר. וודאי בני העיר עשאום בכוונה. ומלאו בכתף שאובין לצורך תשמישן לרחיצה וכביסה. ואע"ג דשאובין מד"ס. וספיקן מותר [כלעיל פ"ב מ"ג]. זהו רק במסופק אם נפלו ג' לוגין מהן למקוה חסירה. אבל לטבול בהן עצמן. הרי כולה שאובין פסול מדאורייתא. ואפי' להרמב"ם דגם כולה שאובין מד"ס. אפ"ה יש לחלק. דמסופק אם נפלו ג' לוגין שאובין למקוה חסירה ממ' סאה. יש להמים שבהמקוה חזקת כשרות. משא"כ הכא אין להמים הללו חזקת כשרות. ואדרבה מסתמא נעשו משאובין לתשמישי בני עיר:

ר' אליעזר אומר הקרובים לעיר ולדרך טמאים מפני הכביסה:    נ"ל דס"ל דאע"ג דכשהן חוץ לעיר שוב אין לחוש שבני העיר עשאום משאובין לתשמישן. רק ודאי מאיליהן נתקבצו המ' סאה ממי גשמים. עכ"פ כל שהן קרובים לעיר ולדרך. הרי רגל בני אדם מצוי שם. וחיישינן שבעוד שלא מלאו המ' סאה נפסלו משאובין ע"י העוברים שם. ונקט כביסה. משום דמצוי שיתהוו שאובין ע"י כביסה. דדרך המכבסים לסחוט הבגדים אחר הכביסה. ושמא כבסו שם העוברים בגדיהן. ואחר שכבסום סחטום לתוך המים. ונפסלו בג' לוגין שנסחטו לשם [כלעיל פ"ג מ"ג]. ואע"ג שאח"כ ירדו שוב גשמים ונתמלאו למ' סאה. הרי מקוה חסירה שנפסלה מג' לוגין שאובין שנפלו לתוכה. אין לה תקנה אפי' ירדו לתוכה אח"כ מים רבים כשירים עד שיצא ממנה מלואה ועוד [כלעיל רפ"ג]. ות"ק ס"ל. דכיון דמחזיקינן שמתחלה הי' שם מים כשירים. א"כ לא הו"ל רק ספק נפלו לשם ג' לוגין שאובין. וכשר [כלעיל פ"ב מ"ג]:

והרחוקים טהורים:    וכשהן מ' סאה כשירים לטבילת נדה. דלא מחזקינן להו כשאובין:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים