משנה מנחות יב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יב · משנה ג | >>
הרי עלי מנחה מן השעורין, יביא מן החטים.
קמח, יביא סלת.
בלא שמן ולבונה, יביא עמה שמן ולבונה.
חצי עשרון, יביא עשרון שלם.
עשרון ומחצה יביא שנים.
רבי שמעון פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים.
משנה מנוקדת
הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִין,
- יָבִיא מִן הַחִטִּים.
- קֶמַח,
- יָבִיא סֹלֶת.
- בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה,
- יָבִיא עִמָּהּ שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה.
- חֲצִי עִשָּׂרוֹן,
- יָבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם.
- עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה,
- יָבִיא שְׁנַיִם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר,
- שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים:
נוסח הרמב"ם
"הרי עלי מנחה מן השעורים" - יביא מן החיטים.
- "קמח" - יביא סולת.
- "שלא שמן ולבונה" - יביא שמן ולבונה.
- "חצי עישרון" - יביא עישרון שלם.
- "עישרון ומחצה" - יביא שנים.
- רבי שמעון - פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים.
פירוש הרמב"ם
רבי שמעון אומר, בגמר דבריו אדם נתפס, והואיל וגמר דבריו שלא כראוי לא נתחייב שום דבר וכאילו לא נדר.
ודע שזה האיש שנדר, כל זמן שאמר דעתי היה שהדברים שאמרתי מספיקין שאם לא היה כן לא נתחייבתי בשום דבר, אינו חייב כלום.
ואין דברי חכמים במשנה הזאת אלא באיש שאומר, אילו ידעתי שאין שם מנחה אלא על סדר זה לא נתחייבתי כך אלא כפי הראוי נתחייבתי, זהו מחויב להשלים הקרבן.
והעניין מבואר במי שאומר הרי עלי מנחה ואחר כך מתנה תנאי מפסיד כמו שזכר, הרי הוא מבטל התנאי כמו שבארנו. אבל כל זמן שמוסיף ואמר הרי עלי מנחת שעורים, בלא שמן ולבונה, הרי עלי מנחה חצי עשרון, אינו חייב כלום לדברי הכל שלא חייב עצמו במצות.
ואין הלכה כרבי שמעון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מן החטים - שאין מנחת נדבה באה אלא מן החטים. וכגון שאמר אילו הייתי יודע שאין מביאים מנחה מן השעורים לא הייתי נודר אלא מן החטים ח. אבל אם אמר לא הייתי נודר כלום, אינו חייב כלום:
יביא סלת - דכתיב (ויקרא ב) סולת יהיה קרבנו:
ר' שמעון פוטר - ר' שמעון סבר בגמר דבריו אדם נתפס, והואיל וגמר דבריו שלא כדין המנחה, אינו חייב כלום. ואין הלכה כר' שמעון:
פירוש תוספות יום טוב
הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מן החטים. כתב הר"ב. וכגון שאמר אילו הייתי יודע וכו'. ומיהו ברפ"ב דנזיר באומר הריני נזיר מן הגרוגרות. סברי ב"ה דלא הוי נזיר שלא נדר כדרך הנודרים. דדוקא גבי מנחה יביא מן החטים. משום דשעורין שייכי גבי מנחה. כדאשכחן מנחת העומר ומנחת קנאות דבאות שעורין ולמנחה מעליא אכווין. אבל גרוגרות לא שייכי לנזירות. ומעיקרא כי אמר הריני נזיר לא היה בדעתו [לנזירות] כלל. תוס'. והכא לא דמי למתני' ה' פ"ז. באומר תודה מן החולין ולחמה מן המעשר דיביא לחמה מן החולין ולא בדקינן ליה. משום דהתם מאי בדיקה בעי. נדר גמור נדר. אלא שרוצה להביא מהמעשר. ואינו יוצא י"ח בזה. ומשום דהדר ביה כי אמר מן המעשר לא מצי למיהדר משום אמירתו לגבוה כו' כדכתיבנא שם בשם התוספות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) ומיהו בריש פרק ב' דנזיר באומר הריני נזיר מן הגרוגרות. סברי ב"ה דלא הוי נזיר שלא נדר כדרך הנודרים, דדוקא גבי מנחה מביא מן החטים. משום דשעורין שייכא גבי מנחה כדאשכחן מנחת העומר ומנחת קנאות דבאות שעורין, ולמנחה מעליא אכוין. אבל גרוגרות לא שייכי לנזירות, ומעיקרא כי אמר הריני נזיר לא היה בדעתו לנזירות כלל. תוספ' ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הרי עלי מנחה מן השעורים: ר"פ שני דנזיר:
ר"ש פוטר: דס"ל אף בגמר דבריו אדם נתפש וכר' יוסי דנתמורה פ' חמישי. וכתבו תוס' ז"ל דבגמרא רוצה ליישב דברי ב"ה ככולי עלמא אפילו כמאן דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה והא דקאמר סברי לה כר"ש לאו משום דפליגי אדרבנן דר"ש לענין מנחה אלא כלומר גבי נזיר הוו מסקי טעמייהו כר"ש גבי מנחות ומיהו רבנן גופייהו מודו גבי גרוגרות דלא הוי נזיר דדוקא גבי מנחה יביא מן החטים משום דשעורים שייכי גבי מנחה כדאשכחן מנחת העומר ומנחת קנאות דבאות שעורים ולמנחה מעלייא איכוין אבל גרוגרות לא שייכי לנזירות ומעיקרא כי אמר הריני נזיר לא היה בדעתו לנזירות כלל. ולחזקיה דמדמי מנחה ונזירות אהדדי ההיא דמקום שנהגו דר' יוסי לא סבר לה כר"ש לאו אר"ש דפירקין קאמר אלא אההוא דלקמן בפ' הרי עלי עשרון דתנן הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו יצא ר"ש אומר אין זו עולה דטעמא משום דלא התנדב כדרך המתנדבים וההיא דתודוס איש רומי דפ' מקום שנהגו דמיא לה אבל גבי מנחה מן השעורים מודה דפטור כר"פ והיינו טעמא משום דגבי עולה כי אמר הרי עלי עולה לא שייר בקדושתה וכי אמר אח"כ להקריב בבית חוניו מ"מ קדושה היא וכיון דחל עליה הקדש תו לא פקע אבל מנחה מן השעורים לא קבל עליו מנחה מן החטים ומודה ר' יוסי דפטור ע"כ. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא פרק עשירי. ואיתה למילתיה דר"ש בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נ"ג) ושם בנזיר. ובערכין פ' משקלי עלי דף כ'. ותוס' ס"פ השוחט וירושלמי פ' ואני דף נ"ד. וביד פי"ז דהלכות מעשה הקרבנות סימן ט':
תפארת ישראל
יכין
הרי עלי מנחה מן השעורין: והרי מנחת נדבה באה רק מחיטין:
שלא התנדב כדרך המתנדבים: והא דפליגי. דוקא בשאומר אלו הייתי יודע הדין הייתי אומר שאביאה מחטין. וכדומה. אבל באומר אלו הייתי יודע הדין לא הייתי נודר כלום. לכ"ע פטור מכלום. [ולא דמי לאומר הרי עלי תודה מחולין ולחמה ממעשר דיביא גם לחמה מחולין. ולא בדקינן כי הכא [כפ"ז מ"ה]. די"ל דהתם עיקר הקרבן נדר כדינו. רק שאמר שיהיה ממעות מעשר. ובזה לא יצא יד"ח נדרו. משא"כ הכא עיקר הקרבן לא נדר כדינו ועפי"ג סי' נ"ט]. ולא קיי"ל כר"ש. מיהו דוקא הנהו. דכולהו שייכו למנחה. ואפילו שעורין אפשר במנחת עומר וסוטה. אבל באומר הריני נזיר מגרוגרת. גם לדידן פטור מנזירות [כפ"ב דנזיר]. דבגרוגרת לא שייכי נזירות כלל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת