משנה כריתות ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ה · משנה ב | >>
רבי עקיבא מחייב ח על ספק מעילות אשם תלוי, וחכמים פוטרים.
ומודה רבי עקיבא, שאין מביא את מעילתו, עד שתתודע לו, ויביא עמה אשם ודאי.
אמר רבי טרפון, מה לזה מביא שתי אשמות, אלא יביא מעילה וחומשה, ויביא אשם בשני סלעים, ויאמר, אם ודאי מעלתי, זו מעילתי וזה אשמי.
ואם ספק, המעות נדבה, ואשם תלוי, שממין שהוא מביא על הודע, מביא על לא הודעיא.
משנה מנוקדת
רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב עַל סְפֵק מְעִילוֹת אָשָׁם תָּלוּי,
- וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים.
- וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא,
- שֶׁאֵין מֵבִיא אֶת מְעִילָתוֹ,
- עַד שֶׁתִּתְוַדַּע לוֹ, וְיָבִיא עִמָּהּ אָשָׁם וַדַּאי.
- אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
- מַה לָּזֶה מֵבִיא שְׁתֵּי אֲשָׁמוֹת?
- אֶלָּא יָבִיא מְעִילָה וְחֻמְשָׁהּ,
- וְיָבִיא אָשָׁם בִּשְׁנֵי סְלָעִים,
- וְיֹאמַר:
- אִם וַדַּאי מָעַלְתִּי,
- זוֹ מְעִילָתִי וְזֶה אֲשָׁמִי;
- וְאִם סָפֵק,
- הַמָּעוֹת נְדָבָה, וְאָשָׁם תָּלוּי;
- אִם וַדַּאי מָעַלְתִּי,
- שֶׁמִּמִּין שֶׁהוּא מֵבִיא עַל הוֹדַע,
- מֵבִיא עַל לֹא הוֹדַע:
נוסח הרמב"ם
רבי עקיבה מחייב על ספק מעילות אשם תלוי - וחכמים פוטרין.
- מודה רבי עקיבה,
- שאינו מביא את מעילתו -
- עד שיתוודע לו - ויביא עימה אשם ודאי.
- אמר רבי טרפון: מה לזה מביא שני אשמות?
- אלא יביא מעילה וחומשה,
- ויביא אשם בשתי סלעים,
- ויאמר: "אם ודאי מעלתי - זו מעילתי, וזה אשמי,
- ואם ספק - המעות נדבה, והאשם תלוי",
- שממין שהוא מביא על הודע - מביא על לא הודע.
פירוש הרמב"ם
חכמים אומרים, כל מה שחייב על שגגתו חטאת הוא שחייב על לא הודע שלו אשם תלוי.
והנהנה מן ההקדש בשגגה שחייב במעילה, הואיל ואינו חייב אלא אשם ודאי על שגגתו לא יביא אשם תלוי על לא הודע אם נסתפק לו אם נהנה ואם לא נהנה.
רבי עקיבא אומר, כל שחייב על שגגתו קרבן, אפילו היה האשם אשם ודאי, חייב על לא הודע שלו אשם תלוי.
ומה שאמר ואם ספק - אין רוצה לומר שהוא אומר כדברים האלה, אלא הרי הם דברי רבי טרפון, שאומר אם היה לא הודע זה מכל וכל ועמד בספקא, אותו אשם יהיה אשם תלוי ואותם המעות נדבה.
ומה שאמר שממין שהוא מביא - ביאור שאם בודאי אצלו שמעל, חייב אשם ודאי והוא איל, וכן אשם תלוי איל, ושניהם יחד רוצה לומר אשם ודאי ואשם תלוי קרבין מזכרי הכבשים, כמו שבארנו בתחילת סדר זה.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ספק מעילות - ספק נהנה מן ההקדש ספק לא נהנה:
וחכמים פוטרים - דבחטאת כתיב מצות ט, ובאשם תלוי כתיב מצות, כל שחייבין על שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי. ונהנה מן ההקדש שאין חייבים על שגגתו חטאת אלא אשם ודאי, אין חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי:
שאינו מביא את מעילתו - אין צריך להביא הממון:
שתי אשמות - שאם הודע לו שחטא אחר שהביא אשם תלוי, צריך להביא אשם ודאי:
יביא מעילה וחומשה - קרן הממון שנסתפק לו אם נהנה ממנו וחומשו:
בשתי סלעים - איל הנקח בשתי סלעים, דכתיב (שם ח,) בערכך כסף שקלים:
ואם ספק - הכי קאמר, ואם בספיקו עומד לעולם י יהיה באשם תלוי:
שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע - הלכך יכול להביא ולהתנות. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
ר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי. גמ'. דאמר קרא בפ' אשם תלוי. ואם נפש וי"ו מוסיף על ענין ראשון שהוא פרשת מעילה. וילמד עליון מתחתון לחייב ספק מעילה באשם תלוי. ורבנן מצות מצות אפקיה מהיקשא. והוי"ו דואם נפש ללמוד תחתון מעליון שיהא אשם תלוי בכסף שקלים. ור"ע נפקא ליה מערכך ערכך כדפי' הר"ב משנה ה' פ"י דזבחים וכן בפ' דלקמן משנה ו'. והכי מסקי נמי בגמ' פ"ה דזבחים דף מ"ח. ומסקינן שם דלרבנן איצטריך ו'. דל"ת הני מילי לאשם ודאי אבל אשם תלוי לא יהא ספקו חמור מודאו דחטאת גופיה לא בעי ב' שקלים [*ופירש"י שלא ניתן לה קצבה. ע"כ. ובהגהת הש"ע סוף ה' יוה"כ נתן טעם לדבר דלהכי החמירה תורה בספיקו יותר מבודאו. לפי שאין האדם מתחרט על הספק. כמו על הודאי]:
וחכמים פוטרין. כתב הר"ב דבחטאת כתיב מצות. פי' בחטאת קבועה. וכן לשון הר"ב לעיל משנה ב' פ"ק וכן במ"ד פ"ב דהוריות:
ואם ספק. כתב הר"ב ה"ק ואם בספקו עומד כו' גמ'. דאם ספק מאי קאמר פשיטא דספק הוא לו:
שממין שהוא מביא וכו'. וכי מתידע ליה לא בעי אתויי אשם ודאי. דלא בעי ידיעה לכתחלה כמו בחטאת. שאם היה ספק מביא אשם תלוי ולכי מתידע מביא חטאתו. גמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על המשנה) מחייב כו'. פליגי בדרשא דקראי בגמ':
(ט) (על הברטנורא) פי' בחטאת קבועה:
(י) (על הברטנורא) דאם ספק מאי קאמר פשיטא דספק הוא לו:
(יא) (על המשנה) שממין. לא בעי אתויי אשם ודאי דלא בעי ידיעה לכתחילה כמו בחטאת. שאם היה ספק מביא א"ת ולכי מתודה מביא חטאתו. גמ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר' עקיבא מחייב וכו': שבת פ' כלל גדול ברש"י ז"ל ובגמרא פ' אמרו לו (כריתות דף ט"ו.) וכתבו תוס' ז"ל שם בשבת דר' טרפון לא עצה טובה קאמר דאי עצה טובה קמ"ל אדרבא כיון דבמעילה מרובה פליגי א"כ טוב לו שיביא שתי אשמות כדאמר ר' עקיבא משיביא אשם אחד ומעילתו ויחנה שאם לא יודע תהא מעילתו נדבה אלא לעולם אינו יוצא מידי עבירה בשתי אשמות אלא שיביא אשם ומעילתו ויתנה וא"ת ולר' עקיבא אמאי מביא שתי אשמות במרובה ובמועט אשם ומעילה. יביא לעולם אשם אחד ויתנה וכשיודע אז יבוא מעילתו. וי"ל משום דאמרינן המביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא ע"כ: ואיתה ברייתא בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מ"ח.) ופי' הרגמ"ה ז"ל ספק מעילות כגון חתיכה אחת ספק חולין ספק קדש או שתי חתיכות אחת של חולין ואחת של קדש ואין ידוע איזו אכל חייב להביא אשם תלוי אע"פ שאין מביא על הודע שלו חטאת אלא אשם ע"כ:
מה לזה מביא שתי אשמות: כלומר ל"ד לאשם תלוי דספק חטאת דהתם ספיקו איל ודאו נקבה הלכך כי מתיידע ליה בעי לאתויי נקבה אבל זה ששניהם איל כדתנן בסיפא שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע יביא קרן וחומש ויביא איל ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזה אשמי ואם ספק שאין עתיד ספקי להוודע לי אשם זה יהיה אשם תלוי והקדש זה יהיה לנדבה ולכי מתיידע ליה לא בעי לאתויי אשם אחרינא דלא בעינן ידיעה בתחלה באשם ודאי. ומפ' בגמרא טעמיה דר"ע דכתיב בפ' אשם תלוי ואם נפש כי תחטא ולעיל מפרשה זו כתיב פרשת מעילות וי"ו מוסיף על ענין ראשון מה בפרשה תחתונה אשם תלוי אף עליון נמי מביא על ספקו אשם תלוי ובגמרא מפ' מאי דרשי רבנן בהאי וי"ו ולר"ע אע"ג דבעלמא אין ג"ש למחצה הכא אתא האי הקישא דוי"ו דואם נפש ואפקיה לג"ש דמצות מצות דלמחצה היא ולא ילפינן מינה רק מה להלן בקבועה אף כאן דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה בין לעני בין לעשיר על ספקו מביא אשם תלוי לאפוקי שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא מייתי על ספקו אשם תלוי וכדתנן לעיל בפ"ק מפני שהן בעולה ויורד:
שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע: ס"ד אשם דומיא דחטאת וחטאת שהביא על ספקה אשם תלוי כי מתיידע ליה ודאי בעי אתויי חטאת לפי שצריך שתבוא החטאת על הודע שצריך שידע שחטא ואח"כ יביא וכן אשם ודאי ולהכי פריך בגמ' סוף סוף כי מתיידע ליה דודאי מעל בעי לאתויי אשם ודאי ומאי קמ"ל ר' טרפון ור"ע דהא ר"ע מודה לר"ט במעילה מועטת ומשני רבא דהא קמ"ל דמדברי שניהם נלמוד דאשם ודאי לא בעי [ידיעה] בתחלה הלכך כי אתייה מספק על תנאי שהתנה אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזה אשמי ודאי ואם בספקי אני עומד לעולם המעות נדבה והאשם יהא תלוי אי מתיידע ליה בתר הכי דודאי מעל לא בעי לאתויי תו אשם ודאי דראשון עלה לו. (הג"ה כתוב בתוספי הרא"ש ז"ל דר' יוסי הוא דפליג עלייהו). וכתוב בתוספי הרא"ש ז"ל שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע ששניהם איל בשני סלעים אבל בחטאת אינו יכול להתנות על ספיקו ליפטר מודאו שוודאו חטאת בת דנקא כשבה או שעירה וספקו איל זכר בשני סלעים [הגה"ה כתיב בספר לבוש החור סוף סי' תר"ג וז"ל ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב בהם בעשרה ימי תשובה וספק עבירה צריכה יותר תשובה מעבירה ודאית כי על עבירה ודאית האדם מתחרט עלי' בכל לבו וספק עבירה הוא מתברך בלבו לאמר שמא לא עשיתי עבירה ואינו מתחרט עלי' חרטה גמורה והרי נשאר עונש העבירה עליו ולכך הי' צריך קרבן אשם תלוי להיות יותר יוקר מקרבן חטאת שחטאת בא על ודאי ואשם תלוי על הספק ע"כ] ועוד המ"ל דבאשם יכול להתנות משום דאשם ודא' לא בעי ידיעה בתחלה לר' ישמעאל ולר"ע אבל חטאת בעי ידיעה בתחלה לכ"ע הלכך א"א שיעלה לו לשם חטאת קודם שנודע לו. ועוד המ"ל דאשם ודאי ואשם תלוי מתנותיהן שוות אבל חטאת היא טעונה ד' מתנות ועל הקרנות ואשם שתי מתנות שהן ד' ולמטה מחוט הסיקרא וחדא מתלת טעמי נקט:
תפארת ישראל
יכין
רבי עקיבא מחייב על ספק מעילות: בספק נהנה מהקדש או לא:
אשם תלוי וחכמים פוטרים: מדאין חייבין על שגגתו חטאת רק אשם מעילות, אין מביאין על ספיקו אשם:
ומודה רבי עקיבא שאין מביא את מעילתו: ר"ל שא"צ לשלם קרן הממון שמעל בו:
עד שתתודע לו: שוודאי מעל:
אמר רבי טרפון מה לזה מביא שתי אשמות: דהשתא כשמסופק קאמרת שמביא אשם תלוי, ולכשיתוודע לו שחטא יחזור ויביא אשם מעילות וודאי:
אלא יביא מעילה וחומשה: קרן הממון שנסתפק בו אם מעל, וחומש הקרן. ואע"ג שאינו יודע אם מעל, אפ"ה צריך להביא הקרן והחומש מיד, מדרוצה להתנות על האשם שכשחטא יהיה לאשם וודאי, וכדמסיק, והרי אי אפשר שיביא האשם וודאי אם לא ישלם תחלה הקרן והחומש [תוס' שבת ע"א ב]:
ויביא אשם בשני סלעים: איל שנלקח בב' סלעים. דכל האשמות צריך שיהיו כל א' בן ב' שנים, ושיהיה שוה ב' סלעים, חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע צריך שיהיה בן שנה דוקא, ונקח אפי' בפרוטה:
ואם ספק: ר"ל ואם תמיד אעמוד בספק:
מביא על לא הודע: לפיכך יכול להתנות, אבל בכל חייבי חטאת א"א שיביא החטאת בספיקו בתנאי שהרי חטאת היא נקיבה ואשם הוא זכר. ותו דס"ל לר"ט דדוקא בחטאת צריך שידע קודם שיביא קרבנו שוודאי חטא. משא"כ באשם וודאי. ואנן קיי"ל דאשם נמי בעי ידיעה בתחלה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת