משנה כריתות א ניקוד

לדף הראשי • פרק א, כריתות • הפרק הבא >>

פרק א

משניות: א ב ג ד ה ו ז

עריכה

(א) שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ כָּרֵתוֹת בַּתּוֹרָה:

הַבָּא עַל הָאֵם,

וְעַל אֵשֶׁת הָאָב,

וְעַל הַכַּלָּה;

הַבָּא עַל הַזְּכוּר,

וְעַל הַבְּהֵמָה,

וְאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ;

הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ,

וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ;

הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ,

וְעַל אֲחוֹת אָבִיו,

וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ,

וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ,

וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו,

וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו,

וְעַל הַנִּדָּה;

הַמְּגַדֵּף,

וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה,

וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ,

וּבַעַל אוֹב;

הַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת,

וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ,

וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא;

הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם,

וְנוֹתָר, וּפִגּוּל;

הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַּחוּץ;

הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח,

וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים;

הַמְּפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן,

וְהַמְּפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת,

וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

הַפֶּסַח וְהַמִּילָה בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה:

(ב) עַל אֵלּוּ חַיָּבִים עַל זְדוֹנָם כָּרֵת,

וְעַל שִׁגְגָתָם חַטָּאת,

וְעַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אָשָׁם תָּלוּי,

חוּץ מִן הַמְּטַמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אַף הַמְּגַדֵּף,

שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כט):

תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה;

יָצָא מְגַדֵּף,

שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה [נ"א: שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה]:

(ג) יֵשׁ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל,

וְיֵשׁ מְבִיאוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל,

וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת.

אֵלּוּ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל,

הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִצּוּרַת הָאָדָם.

הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָא, וְשָׁפִיר מְרֻקָּם,

וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ,

וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁהִפִּילָה,

מְבִיאָה קָרְבָּן, וְנֶאֱכָל:

(ד) אֵלּוּ מְבִיאוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:

הַמַּפֶּלֶת,

וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה;

וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ,

אַחַת מִמִּין פְּטוּר,

וְאַחַת מִמִּין חוֹבָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

אֵימָתַי?

בִּזְמַן שֶׁהָלְכוּ זוֹ לְמִזְרָח וְזוֹ לְמַעֲרָב;

אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת כְּאַחַת,

מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל:

(ה) אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת:

הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא מַיִם,

מָלֵא דָּם,

מָלֵא גְּנִינִים;

הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים,

שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים;

הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים,

וְיוֹצֵא דֹּפֶן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּב בְּיוֹצֵא דֹּפֶן:

(ו) הַמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד,

בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין מִן הַקָּרְבָּן,

וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִים.

אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי:

מַאי שְׁנָא אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד?

אִם שָׁוֶה לוֹ לְטֻמְאָה,

לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לְקָרְבָּן?

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:

לֹא;

אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד,

שֶׁכֵּן יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן,

תֹּאמְרוּ בְּמַפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד,

שֶׁלֹּא יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן?

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל:

וַהֲרֵי הַמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת תּוֹכִיחַ,

שֶׁלֹּא יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן,

וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:

לֹא;

אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבַּן יָחִיד –

רָאוּי לְקָרְבַּן צִבּוּר;

תֹּאמְרוּ בְּמַפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד,

שֶׁאֵין הַלַּיְלָה רָאוּי

לֹא לְקָרְבַּן יָחִיד

וְלֹא לְקָרְבַּן צִבּוּר?

הַדָּמִים אֵינָן מוֹכִיחִין,

שֶׁהַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ מְלֹאת,

דָּמֶיהָ טְמֵאִין,

וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן:

(ז) הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חֲמִשָּׁה זִיבוֹת

וּסְפֵק חֲמִשָּׁה לֵדוֹת,

מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד,

וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים,

וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.

חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאוֹת,

חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת,

מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד,

וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים,

וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.

מַעֲשֶׂה שֶׁעָמְדוּ קִנִּים בִּירוּשָׁלַיִם בְּדִינְרֵי זָהָב.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

הַמָּעוֹן הַזֶּה!

לֹא אָלִין הַלַּיְלָה,

עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּדִינָרִין.

נִכְנַס לְבֵית דִּין וְלִמֵּד:

הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאוֹת,

חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת,

מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד,

וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים,

וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.

וְעָמְדוּ קִנִּים בּוֹ בַּיּוֹם בְּרִבְעָתַיִם:

לדף הראשי • פרק א, כריתות • הפרק הבא >>

משנה כריתות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב