משנה כלים יז י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה י | >>
רבי מאיר אומר, כל האמות היו בינוניות, חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד.
רבי יהודה אומר: אמת הבנין ששה טפחים, ושל כלים חמשהטו.
משנה מנוקדת
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- כָּל הָאַמּוֹת הָיוּ בֵּינוֹנִיּוֹת,
- חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב,
- וְהַקֶּרֶן, וְהַסּוֹבֵב, וְהַיְּסוֹד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַמַּת הַבִּנְיָן שִׁשָּׁה טְפָחִים,
- וְשֶׁל כֵּלִים חֲמִשָּׁה:
- אַמַּת הַבִּנְיָן שִׁשָּׁה טְפָחִים,
נוסח הרמב"ם
רבי מאיר אומר:
- כל האמות - היו בינוניות,
- חוץ ממזבח הזהב, והקרן, והסובב, והיסוד.
- רבי יהודה אומר:
- אמות הבניין - שישה טפחים,
- ושל כלים - חמישה.
פירוש הרמב"ם
כבר ביארנו מידות המזבח על התכלית בשלישי ממידות.
והלכה כרבי מאיר:
פירוש רבינו שמשון
בינוניות. היא בת ששה:
חוץ ממזבח הזהב. שהוא אמה על אמה:
והקרן. של מזבח העולה והתם מפרש מה הוא יסוד וסובב:
רבי יהודה אומר. בפ' שתי הלחם (דף צז:) מפרש אמת הבנין כגון חומת הבית ומזבח העולה אמת כלים כגון ארון ושולחן ומזבח הזהב:
תניא בתוספ' [שם] ר"מ אומר כל מדות שאמרו חכמים בכרם כגון חורבן הכרם ומחול הכרם ופיסקי עריס מותר האפיפיורות כולן באמה של ה' טפחים חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד שהן באמה של ששה טפחים שנאמר ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח שיהא למזבח ב' מדות יכול יהו כולם באמה של ה' טפחים ת"ל באמות אמה אמה וטופח באמה שהיא יתירה על חבירתה טפח. פי' חורבן הכרם הוא קרחת הכרם דפ"ק דעירובין (דף ג:) וכולן שנינו בהם אמות ופ"ד דכלאים קרחת הכרם ב"ה אומרים ט"ז אמה ותנן פ"ו דכלאים פסקי עריס שמונה אמות ועוד דבפרק ו' דכלאים תנן מותר אפיפיורות ואין שיעורם במשנה מפורש אבל בירושלמי מפרש מותר אפיפיורות שש טפחים ושמא ר"מ היה שונה אמה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל האמות היו בינוניות - באמה בת ששה:
חוץ ממזבח הזהב - שהיה אמה על אמה:
והקרן - של מזבח הנחושת טז. שהיו לו על ארבע פנותיו ארבע אבנים של אמה גובה, ואמה על אמה עובי. ואותה אמה היתה באמה בת חמשה:
והסובב והיסוד - של מזבח הנחושת. ובפרק ג' דמסכת מדות הן מפורשים:
אמת בנין - כגון חומת הבית ומזבח העולה יז:
אמת כלים - כגון ארון ושלחן ומזבח הזהב. והלכה כר' מאיר:
פירוש תוספות יום טוב
רבי מאיר אומר כל האמות היו בינוניות חוץ ממזבח הזהב וכו'. בגמרא פי"א דמנחות [דף צז] דריש ליה מקרא דיחזקאל (מג יג) ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח. וחיק האמה. ואמה רוחב. וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד. וזה גב המזבח. חיק האמה. זה יסוד. אמה רוחב. זה סובב. וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד. אלו קרנות. זה גב המזבח. זה מזבח הזהב. זהו באמה בת חמשה. הא כל אמות כלים באמה בת שש. ופירש"י בגמ'. וביחזקאל. ואלו מדות המזבח. מדות מזבח העולה. באמות אמה אמה וטפח. באמה בינונית בת ששה. שהיא אמה וטפח באמה בת חמשה. וחיק האמה. כלומר באלו אמות אני אומר שיהיו בנות חמשה בחיק האמה זה יסוד. חיק לשון חיקוי קביעות והוא היסוד בגובהו ולא בכניסתו. ולהרמב"ם אף הכניסה בבת חמשה. ונתלה בפי' הסוגיא. ואין להאריך. אמה רוחב זה סובב. כלומר אמה כניסתו. וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד. אלו הקרנות. זרת דמאמצעית האבן מודד. והוה זרת לכל רוח דהיינו אמה על אמה. וזה גב המזבח. כלומר באמה זו יהא נמי מזבח הזהב:
והקרן. ל' הר"ב של מזבח הנחשת. וכ"כ עוד לקמן. והסובב והיסוד של מזבח הנחושת. ונמצא כמו כן בכתוב מלכים א ח [סד] כי מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטן מהכיל. ופירש"י מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת של משה. אף בכאן ירצה הר"ב מזבח אבנים. שבמקום מזבח הנחשת. והר"ש כתב והקרן של מזבח העולה. וכן לשון רש"י במנחות פי"א דף צז. והקרן של מזבח העולה. וכ"כ עוד היסוד והסובב של מזבח העולה. ומ"ש הר"ב ואותה אמה היתה באמה בת ה'. לא שנא גובהן ולא שנא רחבן באמה קטנה. כ"כ רש"י בפ"ק דערובין דף ד. אבל הרמב"ם מפרש בפי' רפ"ג דמדות. דגובה כל קרן חמשה טפחים. אבל ריבוע הקרן הרי הוא ו' על ו':
אמת בנין. לשון הר"ב חומת הבית ומזבח העולה. שהמזבח מחובר לקרקע בסיד וכו' כמפורש ברפ"ג דמדות:
ושל כלים חמשה. דסבר ר' יהודה וזה גב המזבח [זה] מזבח הזהב. וכזה יהיו כל אמות כלים. גמרא במנחות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על המשנה) ר"מ כו' ר"י. במנחות דף צ"ז ילפינן להו מקרא. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) הוא מזבח העולה של אבנים שעשה שלמה במקום מזבח הנחושת של משה:
(יז) (על הברטנורא) שהמזבח מחובר לקרקע בסיד, כדאיתא ריש פרק ג' דמדות:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר"מ אומר וכו': ואית דגרסי ר"מ אומר כל האמות היו בבינונית וכו'. תניא בתוספתא ר"מ אומר כל מדות שאמרו חכמים בכרם כגון חרבן הכרם ומחול הכרם ופסקי עריס ומותר אפפיירות כולן באמה של חמשה טפחים חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד שהן באמה של ששה טפחים שנאמר ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח שיהא למזבח שני מדות יכול יהו כולן באמה של חמשה טפחים ת"ל באמות אמה אמה וטופח באמה שהיא יתירה על חברתה טפח פי' חרבן הכרם הוא קרחת הכרם דפ"ק דערובין וכולן שנינו בהן אמות פ"ד דכלאים קרחת הכרם בה"א שש עשרה אמה ותנן פ' ששי דכלאים פסקי עריס שמנה אמות ועוד. ובפ"ז דכלאים תנן מותר אפיפיירות ואין שיעורם במשנה מפורש אבל בירושלמי מפ' מותר אפיפיירות ששה טפחים ושמא ר"מ היה שונה אמה ע"כ מה"ר שמשון ז"ל ואם אין טעות בתוספתא נראה דתרי תנאי אליבא דר"מ:
ר' יהודה אומר אמות הבנין: כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. ואית דגרסי הבניין:
בפי' ר"ע ז"ל. והלכה כר"מ אמר המלקט ודוקא מזבח הזהב שהיה מרובע אמה על אמה באמה בת חמשה טפחים וכן גובה היסוד וכניסתו וכן ג"כ כניסת הסובב וכן ג"כ גובהן של ד' קרנות המזבח הוא דהוו באמה בת חמשה טפחים אבל גובה הסובב היה באמה בת ששה טפחים וכן ג"כ רבוע כל קרן של מזבח הנחשת היה ששה טפחים על ששה טפחים:
תפארת ישראל
יכין
והקרן: קרנות המזבח:
והיסוד: שהיו כולן בני אמה של ה' ה' טפחים. והיינו משום דהנך מעטינהו קרא:
רבי יהודה אומר אמת הבנין: כגון חומת החצר. והמקדש והמזבח:
ושל כלים: כגון ארון ושולחן ומזבח הזהב שהיו מנין אמות קצובות לכל א' מהן:קנה מאזנים: הוא הקנה שבו תלויין ב' כפות המאזניים א' מזה וא' מזה:
והמחוק: שטרייך האלץ בל"א שמוחקין בה גודש המדה בשוה:
שיש בהן בית קבול מתכות: שהרמאין עושין קנה המאזנים חלול. ומשימין לתוך חלול הקנה כסף חי. שהוא כבד מאד יותר מכל המשקין. וכששוקל למכור מטה הקנה לצד הדבר הנשקל וכשרוצה לקנות מטה הקנה לצד הכף שבו המשקל. וכ"כ דרכם לרמאות במחוק שיחללוהו. וכשירצה למכור יתן לתוך חללו כסף חי. שאז ע"י כבידת הכסף החי. ימחוק גם מתוך חלול המדה. וכשירצה לקנות יוציא כסף החי מתוך חללו. ועי"ז יהיה המחוק חלול וקל. ויניח גודש יותר מהראוי:
והאסל: מוט לנושאי כתף. והרמאי חוללו ומטמין שם שכר פעולתו שקבל מבעה"ב שטרוד ברבוי פועליו. ואומר לבעה"ב שלא קבל שכרו עדיין. ואין בעה"ב מרגיש לחפש גם שם:
וקנה של עני שיש בו בית קבול מים: לשתות בו בדרך ומטמין ג"כ שם תוך המים גנבותיו:
ומרגליות: קובע מזוזה תוך מקלו. ואומר שעושה כן לשמירת הדרך. וטומן תחת המזוזה מרגליות כדי לגנוב המכס שלה:
הרי אלו טמאין: וקמ"ל דאע"ג שב"ק הנ"ל כולן באיסור נעשו. דהרי גם בגונב המכס אפי' של מלך שאינו ישראל יש בו משום לא תגזול [כח"מ שס"ט ס"י] אפ"ה מק"ט ע"י ב"ק זה:
אוי לי אם אומר: שמא הרמאי שלא ידע עדיין ממרמה זו. ילמוד לעשות כן:
אוי לי אם לא אומר: שיאמרו אין ת"ח בקיאין ברמאות הללו. ולולי ידעום. היו גם הם עושין כן. ועוד הרי צריך להודיע הדין מהנך ב"ק. ואעפ"כ בחר לאמרן. דכתיב כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:
משנה יז
תחתית הצורפים: כלי ב"ק מעץ שהצורף עומד בתוכו כדי שיפלו לתוכה הגרוטאות מכסף וזהב שיתפררו מהן במלאכתו בהן:
ושל נפחין טהורה: אף שיש לה ב"ק. אינו עשוי לקבלה. רק כדי שיגינו בו בדפנות הכלי שלא יזיקוהו הנצוצות שפורחות מהברזל הבוער בשעה שמקיש עליו בקורנס. [ואע"ג דלפ"ז עכ"פ היה מיוחד לעמוד בתוכו וא"כ ראוי לטמא מדרס (כפכ"ג מ"ד) וכל המטמא מדרס מטמא גם שאר טומאות [כנדה פ"ו מ"ג]. י"ל דכמו בקסיא של גרנות מדאינו עשוי רק להגן לא מחשב בגד [כפט"ז מ"ו] כ"כ ה"נ מדאינו עשוי לנוח ע"ג רק להגן בעדו מנצוצות לא מחשב מדרס. אמנם צ"ל דרישא פשיטא נקט לה אגב סיפא. ול"מ היה נ"ל דרישא וסיפא מיירי באין לו ב"ק. והו"ל פשוטי כלי עץ. ורק ברישא אפ"ה מק"ט. מדעשוי לתשמיש אדם וכלים. דהיינו למעמד הצורפין וגם לקבל הגרוטאות. אבל סיפא בתחתית הנפחין אינו עשוי רק לתשמיש אדם [דלא איכפת ליה בפרורי ברזל שיפלו] ובכה"ג פשוטי כ"ע אמק"ט [ועי' תוספתא ב"מ פי"ג]]:
משחזת: של עץ:
שיש בה בית קבול שמן: כדי למשוח בו המשחזת. שעי"ז הסכין הנשחז עליו יהיה חלק בחדודו:
טמאה: קמ"ל דאף דב"ק ההוא אינו אלא שקוע. ואין להב"ק ההוא דפנות זקופות. אפ"ה שמיה ב"ק:
טהורה: קמ"ל דלא גזרינן אין לו ב"ק אטו יש לו ב"ק. א"נ קמ"ל דאף שהמשחזת עקום קצת בהמשך אמצעיתו. בעומק כדי לקבל מעט שמן על חלקת המשחזת. אפ"ה זה לא שמיה ב"ק. וכן יפורש נמי בפנקס לקמן. רק קמ"ל ב"ק שמן אע"ג שהוא דבר לח אפ"ה א"צ דפנות ממש לב"ק שלו. רק סגי במשוקע האבן באמצעיתו. וקמ"ל ב"ק שעוה דאע"ג שהוא דבר גוש. ואינו זב לחוץ. אפ"ה לא מהני עקמימות שבדף הפנקס שיחשב ב"ק. מדאינו משוקע רק מב' צדדים:
פנקס: הפנקס עשוי מדפי עץ דקין שממרחין אותן בשעוה. כדי לחקוק עליהן דברים לזכרון:
מחצלת הקש: קש הוא חלק התחתון של השבולת. שנשאר מחובר בארץ. כשיקצרו השבולת ממנה. ומשום שאותו החלק הנשאר בארץ אחר הקצירה הוא עב וחזק. לכן נקרא קש. ע"ש קשיותו. ולכן עושין ממנו מחצלאות לסכך ולשכיבה [אבל תבן הוא חלק העליון של השבולת שנקצר עמה. והוא דק ורך. להכי נותנין אותו למאכל הבהמות. כמ"ש השעורים והתבן לסוסים (מלכים א' י"ד) ועי' מ"ש כבר בזה לעיל ר"פ ורפ"ג דשבת]. עוד רגילין לעשות מהקש שפופרת. דמדחללו רחב קושרין איתו בסופו. כדי שיהיה לו ב"ק. לשים בתוכו שום דבר. והיינו שפופרת שנזכר במשנתינו. דאילו בפתוח בב' קצוותיו. לא היה מחשב ב"ק. מדהו"ל כסילון. דרק בכ"ח כל שיש לו תוך אפי' בלי ב"ק. כגון חבית בלי שולים מק"ט. משא"כ כלי עץ [ועי' מ"ש לעיל פ"ב מ"א]:
רבי עקיבא מטמא: אף שקבולו מועט. עכ"פ הוא עשוי לקבלה:
ורבי יוחנן בן נורי מטהר: דס"ל דמדמתמעך הקש בקלות. הו"ל כאינו בר קיימא דאמק"ט [כלעיל פט"ז מ"ה] ולר"ע לא דמי להנך דהתם אינן בר קיימא כלל. משא"כ קש מתקיים זמן מה. מיהו הני מילי לטומאת מת ושרץ וכדומה אבל במחצלת הראוי למשכב ומושב. מק"ט מדרס. דלמדרס א"צ שיהיה כלי בת קיום [ולרש"י נדה דמ"ט א' דכל שמיוחד למדרס שם כלי עליו ומק"ט]. ומדמק"ט מדרס. נטמא נמי בשאר טומאות [כנדה פ"ו מ"ג]:
רבי שמעון אומר אף של פקועות: ר"ל גם כלי הנעשה מדלעת מדברית גם בה פליגי ר"ע וריב"נ אי מחשבה כלי בת קיום או לא. ולת"ק לכ"ע אמק"ט וכ"כ דלעת פשוטי לכ"ע אמק"ט [כתוספתא כלים ב"מ פ"ז ורמב"ם רפ"ב מכלים] מיהו קרויה שחללוה ונתיבשה לכ"ע מק"ט [כפרה פ"ה מ"ג]. מיהו נראה פשוט דכל דלעת פקוע וקרוי כל שהיא לחה. אף שיחדה לכלי עכ"פ מק"ט אוכלין:
מחצלת קנים ושל חלף: מין עשב:
טהורה: דלכ"ע לא מחשב כלי בת קיום ודמי שפיר להנך דפט"ז מ"ה. ול"מ היה נ"ל דמחצלת קנים משו"ה אמק"ט. מדהוא קשה. אינה עשויה רק לסכוך. והו"ל כעשוי לשמש הקרקע:
שפופרת הקנה שחתכה לקבלה: שחתכה ממחובר. ועשה לה בת קיבול:
עד שיוציא את כל הככיי: הוא המוח שבתוך חלול הקנה. וקמ"ל דלא תימא דמשהוציא מהקנה מעט ככיי. הרי כבר יש לו ב"ק ויק"ט. קמ"ל דכיון דדעתו ליקח הכל עדיין אינו כלי עד שיוציא כולו. ואפי' כגולמי כ"ע אינו מדלא נגמר חללו:
בועז
הלכתא גבירתא
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת