משנה בכורות ט ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ט · משנה ז | >>
כיצד מעשרן, כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת, ומונה בשבט, אחד, שנים, שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, שבעה, שמונה, תשעה, והיוצא עשירי סוקרו בסקרא ואומר "הרי זה מעשר".
לא סקרו בסקרא ולא יד מנאם בשבט, או שמנאם רבוצים, או עומדים, הרי אלו מעושרים.
היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד, אין זה מעשר.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר, הרי זה מעשר.
קפץ [ אחד ] מן המנויין לתוכן, הרי אלו פטורין.
מן המעושרים לתוכן, כולן ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים.
משנה מנוקדת
כֵּיצַד מְעַשְּׂרָן?
- כּוֹנְסָן לַדִּיר,
- וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֶּתַח קָטָן,
- כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאַחַת;
- וּמוֹנֶה בַּשֵּׁבֶט:
- אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה,
- אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה,
- שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה;
- וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי,
- סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא וְאוֹמֵר:
- הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.
- סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא וְאוֹמֵר:
- לֹא סְקָרוֹ בְּסִקְרָא וְלֹא מְנָאָם בַּשֵּׁבֶט,
- אוֹ שֶׁמְּנָאָם רְבוּצִים, אוֹ עוֹמְדִים,
- הֲרֵי אֵלּוּ מְעֻשָּׂרִים.
- אוֹ שֶׁמְּנָאָם רְבוּצִים, אוֹ עוֹמְדִים,
- הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה,
- עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד,
- אֵין זֶה מַעֲשֵׂר;
- רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.
- עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד,
- קָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן,
- הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין.
- מִן הַמְעֻשָּׂרִים לְתוֹכָן,
- כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ,
- וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים:
נוסח הרמב"ם
כיצד מעשרן?
- כונסן לדיר,
- ועושה להן פתח קטן - כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחת,
- ומונן בשבט - אחד, שנים, שלשה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה,
- היוצא עשירי - סוקרו בסקרה, ואומר: "הרי זה מעשר".
- לא סקרן בסקרה, ולא מניין בשבט,
- או שמנין רבוצין או עומדין - הרי אלו מעושרין.
- היה לו מאה - ונטל עשרה,
- עשרה ונטל אחד - אין זה מעשר.
- רבי יוסי ברבי יהודה אומר: הרי זה מעשר.
- קפץ מן המנויין לתוכן - כולן פטורין.
- מן המעושרין לתוכן - כלון ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים.
פירוש הרמב"ם
דיר - הוא מקום המוקף שמכניסין בו הצאן והבקר בשעת מעשר, ולפעמים יהא מוקף בניין או קנים וכיוצא בו.
וסיקרא - סם ידוע לצבע אדום שקורין בלעז "פידדה שנגינה".
וכבר נתבאר בתוספתא שאם יוותר ממניין הבהמות פחות מעשרה בתוך הדיר מניחן והן מתעשרין לשנה הבאה כשמניחין אותן עם האחרות, וחייב להכניס הכל לדיר בהכרח ומה שיוותר ישאר לשנה הבאה.
אחר כך אמר אם קפץ אחד מן המנויין - והן שנמנו בשעת יציאתן מן הדיר, לתוך הטלאים שבדיר שלא נמנו עדיין, הרי הן פטורין רוצה לומר שאינן חייבין כל מה שבדיר מעשר, לפי שכל אחד מהן ספק אם הוא מנוי שאינו חייב במעשר, לפי שאינו נמנה שתי פעמים, או מן הצאן שבדיר שחייב במעשר, והעיקר בידינו כמו שנתבאר במציעתא "כל ספיקא, לאו בני עשורי נינהו".
ומה שאמר מן המעושרין - רוצה לומר מן הטלאים שהיו מעושרים, אם קפץ מהן אפילו אחד לתוך הדיר, שכולן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים. והוא מה שאמרו בתיקון מה שאמר "מעושרין, מאי מעושרים עשירי".
ואין הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לדיר - מקום מוקף אבנים או קנים שמכניסים בו הצאן:
היה לו מאה ונטל עשרה - בלא שום מנין:
או עשרה ונטל אחד - בלא מנין:
אין זה מעשר - דכתיב (ויקרא כז) העשירי יהיה קודש, ואין זה עשירי:
רבי יוסי בר' יהודה אומר הרי זה מעשר - דסבר רבי יוסי כשם שתרומה גדולה ותרומת מעשר ניטלים באומד ובמחשבה דכתיב (במדבר יח) ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה הויא תרומה טו, כך מעשר ניטל באומד ובמחשבה, דמעשר תרומה קרייה רחמנא, דכתיב (שם) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה. ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן טז, מה מעשר דגן ניטל במחשבה אף מעשר בהמה ניטל במחשבה. ואין הלכה כר' יוסי:
קפץ אחד מן המנויין - שמנה עשרה שיצאו מן הפתח ונטל העשירי ונפטרו התשעה, וקפץ אחד מן התשעה לתוך הדיר. כל אותן שבדיר פטורים יז, אם אינו ניכר איזה הוא. דשמא זה יצא עשירי והוא אינו ראוי לכך שכבר נפטר יח. אי נמי כל אחד מהן ספק אם הוא מנוי כבר ונפטר, וכל ספיקא לאו בר עישורי הוא יט:
מן המעושרים - מן העשיריים שכבר קדשו, קפץ אחד לתוך הדיר, הוו כולהו ספק מעשר וירעו עד שיסתאבו, דכל זמן שהן תמימים אסור לשוחטן בחוץ. ולאחר שיסתאכו יאכלו במומן לבעלים:
פירוש תוספות יום טוב
סקרא. צבע אדום. כדפירש הר"ב בסוף משנה ה':
לא מנאם בשבט כו'. דת"ר תחת השבט מצוה למנותן בשבט לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצין או עומדים מנין ת"ל עשירי קודש מ"מ:
ר"י בר יהודה אומר ה"ז מעשר. לשון הר"ב דסבר ר"י כשם שתרומה גדולה ותרומת מעשר ניטלים באומד ומחשבה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם. דתניא אבא אלעזר בן גומל אומר ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר. אחת תרומה גדולה. ואחת תרומת מעשר. כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה. אף תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה. ופירוש רש"י בשתי תרומות. ואע"ג דלא כתיב האי קרא תרומתכם אלא בתרומת מעשר. נפקא לן דמיירי בתרומה גדולה. מדכתיב (במדבר י"ח) כדגן מן הגורן. כלומר כתרומה גדולה שנוטל ישראל מגורנו. והשתא אתקש תרומת מעשר לתרומה גדולה להאי מלתא דמה תרומה גדולה כו' ע"כ. וכתבו התוס' דלית לי' לאלעזר בן גומל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין [עיין במשנה ט"ז פ"ק דאבות]. ובאומד ובמחשבה דאמרן פירש"י באומד שמאמד בדעתו. כך וכך יש בכרי הזה. ולפי אומדנותו נוטל תרומה במחשבה. כמו נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר [ואע"פ שכתב עוד ל' אחר. לזה הסכימו התוס'. וגם רש"י עצמו בפ"ג דגיטין דף ל"א. ובפ"ה דמנחות דף נ"ה. לא כתב אלא זה הפי'] ותרוייהו באומד ובמחשבה נפקא לן מונחשב. ובגיטין מסיים והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה. לענין אומד הוא דיליף. ומ"ש הר"ב דמעשר תרומה קרייה רחמנא. דכתיב כי את מעשר וגו' וסיפיה דקרא נתתי ללוים לנחלה. ומ"ש הר"ב ואתקש מעשר בהמה למעשר דגן. כדפי' הר"ב בריש פירקין. והקשו התוס' אמאי איצטריך למימר דס"ל כשם כו' דניטל באומד ובמחשבה כו' לא ה"ל למימר אלא אתקש מעשר בהמה למעשר דגן. מה מעשר דגן ניטל אחד מעשרה. אף מעשר בהמה כן אפי' בלא העברת שבט. וי"ל דמשמע ליה דלרבי יוסי בר' יהודה בנטל א' מי' הוה מעשר אפי' אינם שוים כמו במכניס לדיר להתעשר דמסתמא אין דרכן להיות שוים. הלכך צריך לאוקמא כאבא אלעזר דשרי מאומד. דאי לאו דאבא אלעזר ה"א דבנטל א' מי' בעינן שוין כמו במעשר אע"ג דבמכניס לא בעינן שוין. ע"כ:
הרי אלו פטורין. וכן העתיק הרמב"ם. ומדברי הר"ב נראה דגרס כולן פטורין והוי דומיא דסיפא כולן ירעו ובפ"ק דב"מ דף ו' מייתי לה וגרס כולן פטורין:
פטורים. כתב הר"ב דשמא זה יצא עשירי כו'. ובתוס' דב"מ דף ו' תמהו דלהקל לא ה"ל למימר דלא בטלי ברובא ע"ש. ומ"ש הר"ב א"נ כל אחד מהן ספק כו' וכל ספיקא לאו בר עשורי הוא. עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק. גמרא דלעיל ממתני'. ומשום דיש לנו ספק אצטריך קרא למעוטי. וליכא לאקשויי דספיקא קמי שמיה גליא תוס' פי"ט דשבת דף קל"ו וכיוצא בזה בספ"ד דנגעים:
כולן ירעו כו'. טעמא כדמפרש הר"ב ברפ"ח דזבחים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על המשנה) לא כו'. דת"ר, תחת השבט, מצוה למנותן בשבט. לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצין או עומדין מנין, ת"ל עשירי קודש מ"מ:
(טו) (על הברטנורא) ולית ליה להאי תנא המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) וקשה, דא"כ הו"ל למילף כפשוטו מה מעשר דגן ניטל אחד מעשרה בלא העברת שבט. וי"ל, דמסתמא אין דרך להיות כולם שוים ואינו דומה למעשר דגן כל כך. תוס'. ועתוי"ט:
(יז) (על הברטנורא) מדברי הר"ב נראה דגרס כולן פטורין. והויא דומיא דסיפא כולן ירעו:
(יח) (על הברטנורא) ותימה, דלהקל לא הוה ליה למימר דלא בטלי ברובא. תוס':
(יט) (על הברטנורא) עשירי ודאי אמר רחמנא, ולא עשירי ספק. גמרא. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כיצד מעשרן וכו': ביד רפ"ז דהלכות בכורות וספ"ח ובת"כ פ' בתרא דפרשת בחוקותי רוב מתני' עד סוף פירקין. ומצאתי מוגה בשם הר"י קורקוס ז"ל תשעה עשרה והיוצא עשירי וכו' ואין לדבר סמך כלל אך בגמרא ת"ר כיצד מעשר כונסן לדיר ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת ומעמיד אמותיהן מבחוץ והם מבפנים וגועות ויוצאות לקראת אמן ופרכינן וליפקינהו איהו ומשני יעבור כתיב ולא שיעבירוהו ופרכינן ולישדי להו ירקו ולפקו וליתו ומשני רב הונא גזרה משום שלא יהא שם לקוח או יתום ויצא עמהם הלכך מעמיד אמותיהם ולא יצא אלא מי שיש לו אם ורוב לקוחין אין אמם נמכרת עמהם:
ונטל עשרה עשרה: כלומר שלא מנאם אחד שנים שלשה אלא עשרה בבת אחת נטל בכל פעם ופעם ומכל עשרה נפל אחד למעשר אין זה מעשר משום דצריך למנותם כדי שיהא עשירי למניינם קדש מן המפרש שבדפוס ז"ל. אבל רש"י ז"ל שבכתיבת יד גריס כגרסת הספרים היו לו מאה ונטל עשרה. עשרה ונטל אחד אין זה מעשר. בפי' רעז"ל דסבר ר' יוסי שתרומה גדולה ותרומת מעשר ניטלין באומד וכו'. אמר המלקט פי' דס"ל לר' יוסי כאבא אלעזר בן גומל דס"ל דתרומת מעשר נטלת באומד:
ר' יוסי בר יהודה אומר: מעשר הוי רש"י ז"ל משמע שלא היה ז"ל גורס הרי זה. ובגמרא יליף טעמא דר' יוסי דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה דכר' אלעזר בן גומל ס"ל כדכתבינן אף מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה והיינו מחשבה שאינו מונה עשירי אלא מפריס כל מי שעולה בדעתו:
קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולם פטורים: פי' אפי' אותם שבפנים ואין צריך לומר אותן שבחוץ. ואיתה בפ"ק דב"מ ד' ו' וגם שם הגירסא כולן פטורים ולא ראיתי בפירוש מי שגורס הרי אלו פטורין או הרי הן פטורין רק הרמב"ם ז"ל. ואיתם ג"כ בתוס' פ' ר"א דמילה (שבת ד' קל"ו.) וז"ל המפרש ז"ל שבדפוס מן המנויין מאותם שכבר עברו בפתח תחת השבט ואע"פ שעדיין אינם מעושרין וכגון שמנה וחזר אחד מהם וקפץ לתוך הדיר דהמנויין הויין פטורין במנין הראוי כדמפרש בגמרא ומשום דאין ידוע איזהו הפטור לכך כל מה שבדיר פטורין ע"כ. וז"ל הרגמ"ה ז"ל קפץ אחד מן המנויין לתוך אלו שלא נמנו עדיין כולן פטורין והנהו קרו מנויין מאחד ועד ט' קודם שיצא העשירי והני מנויין פטורין אע"ג דמת עשירי בדיר משום מנין הראוי דבשעה שיצאו הם עדיין היה עשיירי חי והיה ראוי להשלים המנויין וכן כל מקום שמשתייר בדיר כדי להשלים למנין אותם שיצאו קרי לאותם שיצאו מנין הראוי ומש"ה קפץ אחד מן המנויין וכו' כולן פטורין דמנויין שיצאו נפטרו במנין הראוי וכי קפץ לתוכן הוו כולהו ספק מנויין עכ"ל ז"ל. ובגמרא נפקא לן מקרא דמנין הראוי פוטר דאמר קרא יעבור ולא שכבר עבר אי דעישר עילוייהו צריכא למימר אלא לאו דאיפטרו להו במנין הראוי דבשעה שעבר היה ראוי להתעשר מאלו שבדיר ונפטר במנין הראוי וקא ממעט ליה קרא דשוב לא יתעשר:
תפארת ישראל
יכין
כיצד מעשרן כונסן לדיר: מקום מוקף גדר:
אחד שנים שלשה ארבע' חמשה ששה שבעה שמונה תשעה והיוצא עשירי סוקרו בסקרא: רעטהעל:
ואומר הרי זה מעשר: ופשוט שקודם שסקרו מברך שצונו להפריש מעשר:
היה לו מאה ונטל עשרה: מבלי שימצה א' לא':
רבי יוסי ברבי יהודה אומר הרי זה מעשר: וקיי"ל כת"ק:
קפץ אחד מן המנויין לתוכן: ר"ל אם אחר שמנה י' והפריש העשירי קפץ מהט' שכבר נפטרו. ממעל להגדר לתוך אותן שלא נמנו עדיין. ולא ניכר איזהו:
הרי אלו פטורים: דשמא יצא לעשירי אותו שכבר נפטר. והרי יפריש מהפטור על החיוב ויכניס חולין בעזרה. דלא דמי לדלעיל משנה ד' שהכל נכנס לדיר להתעשר. דהתם אף דלא חזי להקרבה עכ"פ חל עליו קדושה שכשיצא בעשירי ירעה עד שיסתאב. משא"כ הכא. ועוד אפילו יהיה העשירי מהמחוייבים עכ"פ שמא היה בין הט' אותו שקפץ והו"ל העשירי רק ספק מעשר. ועשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק:
מן המעושרים לתוכן: ר"ל ואם אחד מאותן שנקראו מעשר קפץ ונתערב עם השאר:
ויאכלו במומן לבעלים: דספק קודש הן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת