מצוה:שיקריב הזב קרבן כשיתרפא מזובו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שיקריב הזב קרבן כשיתרפא מזובו
מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה

יג וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר. יד וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן. (ויקרא טו, יג-יד)

בחז"ל

בראשונים
משנה תורה: הלכות מחוסרי כפרה, פרק א
ספר המצוות לרמב"ם: עשה עד    ספר החינוך: מצוה קעט    ספר מצוות גדול: עשה ריט