ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/קעט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · קעט· >>


מצוה קעט - שיקריב הזב קרבן כשיתרפא מזובו

להקריב הזב קורבן אחר שיתרפא מזובו, שנאמר "וכי יטהר הזב מזובו וגו' וביום השמיני יקח לו שתי תורים וגו'" (ויקרא טז, יג-יד). והקורבן ההוא הוא שתי תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, והוא נקרא מחוסר כפרה עד שיקריבהו.

משרשי המצוה מה שכתבנו למעלה (מצוה צה) כי עניין הקורבן לרמז להשפלת יצר הגוף המתאוה ולעלות נפש השכל, ולכן כשנתרפא הזב ראוי לו להכיר רע תאותו, ולהישיר גופו בכל כוחו ובעניין הקורבן יתחיל לקחת מוסר.

מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (נדרים לה:) שקורבן מחוסר כפרה אינו צריך דעת בעלים, כמו שכתבנו למעלה (מצוה קעו). ויתר פרטיה מבוארים במקומות שכתבנו למעלה בקורבן מצורע.

ונוהגת בזמן הבית. והעובר עליה ולא הקריב קורבן, בטל עשה והוא מחוסר כפרה, וחבל על רישיה אי מאית וישא עונו בגופו.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/179