מצוה:לשלוח שלום לערים שצרים עליהן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


לשלוח שלום לערים שצרים עליהן
מצוה זו נוהגת בזמן הזה

י כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם.

יא וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. יב וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ.

יג וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב.
(דברים כ, י-יג)

בחז"ל

בראשונים
משנה תורה: הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו
ספר המצוות לרמב"ם: עשה קצ    ספר החינוך: מצוה תקכז    ספר מצוות גדול: עשה קיח