מצוה:למנות מלך מישראל
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא.
(דברים יז, טו)
היא שצונו למנות עלינו מלך יקבץ כל אומתנו וינהיגנו. והוא אמרו יתברך "שום תשים עליך מלך" דברים יז טו.
וכבר קדם לנו לשונם בספרי: "שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות עליהם מלך ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק". ולשון ספרי: "שום תשים עליך מלך - שתהא אימתו מוטלת עליך", ושיאויים לבנו מהכבוד והגדולה, והתהלה, והמעלה עד התכלית האחרון שאין למעלה הימנה, עד שתהיה מדרגתו אצלנו גדולה ממדרגת הנביא ומשאר הנביאים שיהיו בדורו, ובבאור אמרו "מלך קודם לנביא".
כל זמן שיהיה מצות המלך ציווי שלא יהיה סותר מצוה מן התורה, הנה אנחנו חייבין לשמוע מצותו, ומי שיעבור על מצותו ולא ישמע אליו הנה ראוי ומותר למלך להרוג כמו שירצה, כמו שאמרו ישראל על עצמן "כל איש אשר ימרה את פיך" וגו', וכל מורד במלכות יהיה דמו מותר למלך שהוקם על פי התורה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסנהדרין ובפ"א מכריתות וז' מסוטה.
שנצטוינו למנות עלינו מלך מישראל, כדי שיקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו, ועל זה נאמר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך וגו'. ובספרי שום תשים עליך מלך מצות עשה.
משרשי המצוה. כתבתי בסדר משפטים בלאו דנשיא (מצוה עא), ושם הארכתי בתועלת הנמצא[ת] לעם בהיות עליהם איש אחד לראש ולקצין, כי לא יתקיים ישוב העם בשלום בלתי זה, והנה תראה בספרי הנבואה בא בקללה, להיות אנשים רבים לראש במקום אחד, וכמו שכתוב (ראה בספר שופטים פרק ט).
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (פ"א מהל' מלכים ה"ג) שאין מעמידין מלך בישראל בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים, ועל פי נביא כיהושע שמנהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמנה אותם שמואל הרמתי ובית דינו. ומה שאמרו (בספרי) שאין מעמידין אישה במלכות, שנאמר מלך ולא מלכה. וכשמעמידין המלך היו מושחין אותו בשמן המשחה (רמב"ם שם ה"ז). ומאחר שנתמנה זכה במלכות לו ולבניו, כמו שכתוב למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל. הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדל, כמו שעשה יהוידע ליואש, וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו. ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות שהן במעשה או בשם כבוד מן השמות הנכבדים, וכל המנויין שבישראל בירושה הם לו לאדם, שזוכה בה בנו אחריו, ובן בנו ובן בן בנו עד לעולם, והוא שיהא ממלא מקום אבותיו ביראת שמים, אבל כל שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה אין צריך לומר, שאין ממנין אותו במנוי מן המנויין שבישראל, אלא שראוי לשנאתו ולהרחיקו, ועליהם אמר דוד שנאתי כל פעלי און (תהלים ה ו).
ומה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין יט ב) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, כלומר, שנירא אותו ונאמין לדבריו בכל דבר שלא יצוה כנגד התורה, ונכבדהו בתכלית הבוד הראוי לבשר ודם, וכל מי שיעבר מצות מלך שהוקם על פי התורה או מורד בשום ענין הרשות ביד המלך להרגו, ואין עליו צד עון בכך, עד שאמרו זכרונם לברכה (שבת נו א), שאוריה נתחיב בנפשו, כשאמר בפני דוד ואדני יואב (שמואל ב יא יא), שלא היה לו להזכיר אדנות לשום אדם בפני המלך. ומה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כ ב), שרשות ביד המלך לעשות לו דרך באמצע השדות והכרמים, ושהוא יכול לדון בני אדם כפי מה שיראה לו האמת, ואפילו בלא עדים ברורים. ומה שאמרו (שם כב א) שאין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין נושאין אלמנתו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא בכל כלי תשמישו, וכל זה למעלתו ולכבודו, וכשהוא מת כליו נשרפין לפני מטתו. ומה שאמרו (שם יט ב), שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וכל הדברים האלו הכל לטובת העם ולתועלתם, ודיני המלך על העם הכל, כמו שמפרש בספר שמואל (א, ח יא יז). ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שני מסנהדרין, ובפרק ראשון מכרתות, ובפרק שביעי מסוטה וזאת מן המצות המוטלות על הצבור כולם על הזכרים, כי להם יאות לעשות ענינים אלה.
ונוהגת בזמן שישראל על אדמתם, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (שם כ ב) שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק. ואל תהרהר בני אחרי דברי לומר ואיך יחשב אבי זאת המצוה מן הנוהגות לדורות, והלא משנמשח דוד המלך נסתלקה זאת המצוה מישראל, שלא יהיה להם למנות עוד מלך, כי דוד וזרעו נשיאים עליהם עד כי יבא שילה. שיהיה מזרעו מלך לעולם במהרה בימינו? שענין המצוה אינו למנות מלך חדש לבד, אבל מענינה הוא, כל מה שזכרנו למנות מלך חדש אם תהיה סבה שנצטרך לו, וגם כן להעמיד המלוכה ביד היורש, ולתת מוראו עלינו ונתנהג עמו בכל דבר כתורה וכמצוה הידועה, וזה באמת נוהג הוא לעולם.
גרסינן בפ׳ כהן גדול [דף כ׳] תניא רבי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ישראל: להעמיד להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות להם בית הבחירה שנאמר והיה המקום אשר יבחר וגו׳. ואיני יודע איזה מהם תחילה.
כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק, ואין כס אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה׳ למלך, הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה. ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחילה או לבנות להם בית הבחירה תחילה. כשהוא אומר בפרשת ראה והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח, ואחר כך כתוב והיה המקום אשר יבחר וגו׳, הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחילה. ומאחר שנצטיו להעמיד מלך, למה אמר שמואל הרמתי לישראל שחטאו לשאול להם מלך? תניא [שם] אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר תנה לנו מלך לשפטינו, אבל עמי הארץ קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ויצא מלכנו בראשנו ונלחם מלחמותינו, ולא תלו בטחונם בהקב״ה.
כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו וזכה על ידי כך למלוכה לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. לפיכך אומרים בפ׳ קמא [דף ה׳] ובהוריות [דף י״א כל הסוגיא מו״ס].שאין צריך למשוח כן המלך ומה שמשחו שלמה המלך מפני מחלוקת אדוניה ויואש מפני עתליהו ויהואחז מפני יהויקים לסלק את המחלוקת שהיה יהויקים אחיו גדול ממנו שתי שנים ומקשה בירושלמי [פ״ג דהוריות וכן בגמ׳ דידן שם דף י״ב] והלא יאשיהו גנזו הדא אמרה באפרסמון משחו. [מהמיימוני פ״א דהלכות מלכים ומלחמות] כתר מלכות זכה בו דוד בן ישי לו ולזרעו אחריו שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם אחיה השלוני העמיד ירבע׳ מפני שחטא שלמה והתנה הקב״ה לדוד אם ישמרו בניך את בריתי אעפ״כ אמר אחיה השילוני ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלם למלכי בית דוד הבטיח הקב״ה שלא תכרת המלוכה מזרעם שנאמר אם יעזבו בניו את בריתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם וחסדי לא אסור מאתו. אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסיק המלוכה שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים. ואין מושחין בשמן המשחה אלא מלכות בית דוד בלבד וכשמושחין אותם מושחין אותם על המעיין אבל מלכי ישראל מושחין אותם באפרסמון. [בפרק חלק ד׳ ק״א] ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳.
מעלות המלוכה שנויות בפ׳ כהן גדול [דף י״ח] שהמלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו. ומפרש שם [בדף י״ט ומביאו לעיל במ״ע צ״ז] דבר זה במלכי ישראל בלבד מפני מעשה שהיה אבל לא במלכי בית דוד. [בדף י״ח] לא חולץ ולא חולצין את אשתו, לא מייבם ולא מייבמין את אשתו. רבי יהודא אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב אמר לו אם רצה אין שומעים לו ואין נושאים אלמנותו. [בדף י״ט] ומה שכתוב ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקיך פירושו נשים הראויות לו מבית שאול המלך מי הן מירב ומיכל [בדף כ׳]. מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטין שלו. רבי יהודא אומר אם רצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד מלך ישראל שיצא אחר מטתו של אבנר שנאמר והמלך דוד הולך אחר המטה. אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס העם ונתפייסו שהרי דוד היה יוצא מבין האנשים לנשים ומבין נשים לאנשים עד שידעו כל העם כי לא הייתה מאת המלך להמית את אבנר. [שם] וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על גבי הדרגש, הוא מטה נאה וקרויה בלשון תלמוד ערסא דסנ׳. [שם] ופורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. דרך המלך אין לו שיעור, [שם] ואוצרות מלכים למלך ושאר ביזה שבוזזין, מחצה למלך ומחצה לעם. ותניא [בדף כ״א] וכתב לו את משנה התורה הזאת, כותב לשמו שני ספרי תורות, אחת נכנסת ויוצאה עמו ואחת מונחת לו בבית גנזיו. אותה שנכנסה ויוצאה עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה אותה בזרועו, שנאמר שויתי ה׳ לנגדי תמיד. ואין רשאי ליכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא, שנאמר והיה עמו וקרא בו כל ימי חייו, במקום שקורא בו. עוד שנינו [שם דף כ״ב] אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו, ואין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ, משום שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. ותניא בגמרא [שם] מלך מסתפר בכל יום שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך. [מהמיימוני פ״ב דמלכים ומלחמות]
כבוד גדול נוהגין במלך שאפילו הנביא כורע לו, שנאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחוו למלך אפים ארצה. ואפילו כהן גדול מצוה עליו לכבד המלך שכן מצינו בכהנים גדולים שהיו כפופים למלכים וקוראין אותן אדוני המלך. ואעפ״כ מצוה למלך לעמוד בפני כהן גדול בשעה שישאל לו במשפט האורים, שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו וגו׳. [בפרק הלוקין דף כ״ד] מצוה למלך לעמוד מפני חכמי ישראל ולכבדם, שנאמר ואת יראי ה׳ יכבד. [שם] אמרו עליו על יהושפט מלך יהודא, כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. ומפרש בפ׳ הנושא [דף ק״ג] שאין זה אלא בצנעא בזמן שהמלך ועבדיו לבדם בבית, אבל בפני המון עם לא יעמוד בפני אדם ולא ידבר רכות ולא יקרא לאדם אלא בשמו כדי שתהא אימתו על הבריות. וצוה רב את בנו נהוג נשיאותך ברמהם וזרוק מרה בתלמידים. [במיימוני דלעיל]
כשם שהכל חייבין בכבודו כך הוא חייב לסבול טרחם ומשאם וריבם של ישראל כאשר ישא האומן את היונק, ולהיות לבו בקרבו שפל שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו, ועוזר לקטניהם ולגדוליהם מכל אויב כמו שעשה שאול וילחם בכל אויביו מסביב. [בפ׳ נגמר הדין דף מ״ט ובכמה מקומות]
כל המורד במלך יש למלך רשות להרגו בסייף. [בקידושין דף מ״ג בגמרא ותוס׳] אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, כגון אוריה שאמר לו המלך לילך לביתו. או שלא יצא מעירו ויצא, כגון שמעי בן גרא שאמר לו שלמה שלא יצא מירושלים, חייב מיתה. [בדף מ״ט דלעיל] אא״כ ביטל גזירת המלך מפני שנתעסק במצוה שנאמר כל אשר ימרה את פיך וגו׳ יומת רק חזק ואמץ וגו׳. אין למלך רשות להרוג אלא בסייף והרוגי מלכות נכסיהם למלך [שם דף מ״ח] וגם אין לו רשות להפקיר ממון אבל יש לו רשות ליתן מס על העם ולקבוע מכסים שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך. ותניא [בפ׳ כ״ג דף כ׳] רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך בענין שאול מלך מותר בו ומה שנענש אחאב בשדה נבות אומר רבינו יעקב [בתוס׳ שם] מפני שכתוב ונתן לעבדיו ולא לעצמו.