מצוה:לחוג ברגלים (קורבן חגיגה)
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.
(שמות כג, יד)
הציווי שנצטוינו לעלות למקדש שלש פעמים בשנה, והוא אמרו יתעלה "שלש רגלים תחג לי בשנה" (שמות כג, יד). וכבר נתבאר בכתוב שהעליה הזאת היא שיעלה עם קורבן שהקריבו. וכבר נכפל ציווי זה כמה פעמים.
ולשון ספרי: שלוש מצוות נוהגות ברגל, ואלו הן – חגיגה וראיה ושמחה. וכן גם אמרו בגמרא בחגיגה: שלוש מצוות נצטוו ישראל ברגל – חגיגה, ראיה ושמחה.
וענין חגיגה זו שיקריב קרבן שלמים, ואין הנשים חייבות בה. וכבר נתבארו דיני מצוה זו במסכת חגיגה.
לחוג ברגלים, והוא שנצטוינו לעלות לרגל למקדש שלוש פעמים בשנה, והן סמוך לפסח ושבועות וסוכות, כדי שנחוג שם, שנאמר "שלש רגלים תחוג לי בשנה" (שמות כג, יד). וענין החגיגה הוא שנעלה שם בקרבן ונקריבהו שלמים לכבוד החג. ונכפלה מצוה זו פעמים בתורה, ואמרו זכרונם לברכה במסכת חגיגה (דף י:) שלוש מצוות נצטוו ישראל ברגל: חגיגה, ראיה, שמחה.
משרשי מצוה זו לפי שאינו בדין לבוא בידים ריקניות לפניו ברוך הוא. ואף על פי שהאמת כי אינו צריך דבר מידינו כמו שכתוב (תהלים נ יב) אם ארעב לא אומר לך, אף על פי כן בדמיון מחשבתינו אנחנו רואים כאילו נעמד לפניו. והאמת שהנפשות קרובות אל הטוב במקום ההוא יותר משאר מקומות ואור פני מלך נוגה עליהם שם. ועל כן ראוי לנו לעשות מעשה הקרבן בעת ההיא, כי בפעולת הקרבן נתכן לקבלת הטובה ותתעלה נפשותינו מעלה מעלה, כמו שנכתב בעזרת השם.
מדיני המצוה שאמרו זכרונם לברכה (פאה פ"א מ"א) שקרבנות אלו אין להן שיעור, אלא אפילו אחד יספיק, בין בהמה בין עוף, תור או גוזל, ושחייב לעלות לירושלים על כל פנים בקרבן בידו או בכסף שיקנה בו קרבן בירושלים, אבל בשוה כסף אינו פטור. ואם לא הקריב קרבנו ביום ראשון שיש לו תשלומין כל שבעה (חגיגה ט א), ובלבד שיהיה הוא שם ביום ראשון. ויתר פרטיה מבוארים במסכת חגיגה.
ונוהגת בזמן הבית בזכרים אבל לא בנקבות, ולא כל הזכרים (דף ב.) שחיגר וסומא אפילו באחת מעיניו וחולה וזקן וענוג הרבה שאינו יכול לעלות ברגליו, כולם פטורין, וכן טומטום ואנדרוגינוס ועבדים. אבל כל שאר הזכרים חייבים, ואפילו יש להם אומנות מכוער כגון (דף ד.) מקמץ ומצרף ועבדן, מטהרין גופן ומלבושן ועולין לפני השם יתברך והם מקבלין לפניו כשאר ישראל, שטינוף הנפש הוא הממאיס בני אדם לפני המקום ולא האמנות, כל זמן שעושין אותו בנאמנות.
והעובר עליה ונראה בעזרה ביום ראשון של חג ולא הביא קרבן -- בטל עשה, וגם עבר על לאו, שנאמר על זה (שמות כג טו) ולא יראו פני ריקם.
ראייה, חגיגה, שמחה: מצוות רכז-רכט
גרסינן בחגיגה [דף ו׳] תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצוות עשה נצטוו ישראל בעלייתם לרגל: ראייה, חגיגה, ושמחה. הראייה כולה לגבוה, מה שאין כן בחגיגה ושמחה. וחגיגה ישנה לפני דיבור מתן תורה, מה שאין כן בראייה ושמחה. ועולה שהקריבו ישראל במדבר, עולת תמיד היתה. והשמחה נוהגת באנשים ובנשים, מה שאין כן בראייה וחגיגה.
שלשה מצוות אילו הם כתובים בסוף פרשת ראה, "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחוג לה׳ אלהיך במקום אשר יבחר ה׳ כי יברכך ה׳ אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח. שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה׳ ריקם. איש כמתנת ידו כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך." (דברים ט"ז, י"ד-י"ז)
[בספרי שם] השמחה האמורה כאן "ושמחת בחגך" היא שיקריב ברגל שלמי שמחה מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן, שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלהיך" (דברים כז, ז). וכן בעצרת כתוב "ושמחת" אבל לא בפסח. אבל מדכתיב "שלש רגלים תחוג לי בשנה" (שמות כג, יד) למדנו מצות חגיגה בחג המצות, ומדכתיב "ושמחת בחגך" יש ללמוד שבכ״מ שיש חגיגה יש שמחה [בפ׳ ערבי פסחים דף ק״ט].
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.