סמ"ג עשה רכז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · עשה · רכז · >>


מצות עשה רכז - לחוג ברגלים (קורבן חגיגה)

ראייה, חגיגה, שמחה: מצוות רכז-רכט

גרסינן בחגיגה [דף ו׳] תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצוות עשה נצטוו ישראל בעלייתם לרגל: ראייה, חגיגה, ושמחה. הראייה כולה לגבוה, מה שאין כן בחגיגה ושמחה. וחגיגה ישנה לפני דיבור מתן תורה, מה שאין כן בראייה ושמחה. ועולה שהקריבו ישראל במדבר, עולת תמיד היתה. והשמחה נוהגת באנשים ובנשים, מה שאין כן בראייה וחגיגה.

שלשה מצוות אילו הם כתובים בסוף פרשת ראה, "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחוג לה׳ אלהיך במקום אשר יבחר ה׳ כי יברכך ה׳ אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח. שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה׳ ריקם. איש כמתנת ידו כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך." (דברים טז, יד-יז)

[בספרי שם] השמחה האמורה כאן "ושמחת בחגך" היא שיקריב ברגל שלמי שמחה מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן, שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלהיך" (דברים כז, ז). וכן בעצרת כתוב "ושמחת" אבל לא בפסח. אבל מדכתיב "שלש רגלים תחוג לי בשנה" (שמות כג, יד) למדנו מצות חגיגה בחג המצות, ומדכתיב "ושמחת בחגך" יש ללמוד שבכ״מ שיש חגיגה יש שמחה [בפ׳ ערבי פסחים דף ק״ט].