מצוה:לא לקחת אם על הבנים
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים.
(דברים כב, ו)
הזהירנו שלא ניקח קן ציפור בעת הצידה, האם והבנים, והוא אמרו "לא תקח האם על הבנים" (דברים כב, ו).
וזה הלאו ניתק לעשה והוא "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך" (שם, ז). וכל זמן שלא יהיה אפשר לשלח ולקיים עשה שבה, כגון שמתה האם קודם שישלחנה – לוקה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף חולין.
שלא ניקח קן ציפור, האם והאפרוחים או הביצים בכללו, אלא שנשלח האם. ועל זה נאמר "לא תקח האם על הבנים" (דברים כב, ו).
משרשי המצוה וקצת דיניה וכל ענינה כתבתי בעשה שלו שבסדר זה (מצוה תקמה), תראנו משם. ושם דיברנו גם כן על הלאו הזה שהוא ניתק לעשה ד"שלח תשלח את האם". וכבר למדונו זכרונם לברכה במסכת מכות פרק "אלו הן הלוקין" (דף טו:) שכל מצוות לא תעשה שיש בה קום עשה: קיים עשה שבה – פטור; לא קיים עשה שבה ואי אפשר לו לקיימו עוד – חייב מלקות. וכדאתמר התם, דאמר לה רבי יוחנן לתנא, תני קימו ולא קימו, וזו היא הגרסא הנכונה (כגירסת הרי"ף והרמב"ן שם).
ומן הדעת הזו למדנו שכל זמן שמתה האם או שלחה אדם אחר – שחייב, ואף על פי שעכשיו לא ביטל הוא העשה בידיו, שהרי לא המיתה הוא אלא שמתה מאליה. ואין צריך לומר שאם המיתה הוא בידיו, שחייב לכולי עלמא. אבל כל זמן ששלחה קודם שתמות, אף על פי שלא שלחה בשעה שלקחה מן הקן – לא ביטל הלאו ולא העשה, מכיון שהתורה נתקו לעשה והרי קיימו. ואף על פי כן אין ראוי לעשות כן, דשמא תמות האם או המשלח קודם שילוח ולא יוכל לתקן. ועוד שהזריזין מקדימין למצוות, "ודבר בעתו מה טוב" (משלי טו, כג).
צפור טהורה הרובצת על האפרוחים שאין מפריחין או על ביצי עוף טהור, ולקח האם על הבנים ושחטן – הבשר מותר באכילה ולוקה על שחיטת האם, שנאמר "לא תקח האם על הבנים" (דברים כב, ו). וכן אם מתה קודם שישלחנה – לוקה. ואם שלחה אחר שלקחה, אמרו חכמים בפרק שילוח הקן (חולין קמא.) דאינו לוקה.
זה הכלל בכל מצוות לא תעשה שבתורה שניתק לעשה: חייב לקיים העשה שבה ואם קיימו הרי זה פטור, ואם לא קיימו לוקה. לא יקח אדם האם על הבנים אפילו לטהר בה את המצורע, שאין עשה דטהרת מצורע דוחה לא תעשה ועשה.
ושאר דיני שילוח הקן מפורשים בספר מצוות עשה (מ"ע ס"ה). ומה במצוה קלה שהיא כשווה איסר אמרה תורה "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב, ז), קל וחומר במצוות חמורות שבתורה.