ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקמד
שלא ניקח קן ציפור, האם והאפרוחים או הביצים בכללו, אלא שנשלח האם. ועל זה נאמר "לא תקח האם על הבנים" (דברים כב, ו).
משרשי המצוה וקצת דיניה וכל ענינה כתבתי בעשה שלו שבסדר זה (מצוה תקמה), תראנו משם. ושם דיברנו גם כן על הלאו הזה שהוא ניתק לעשה ד"שלח תשלח את האם". וכבר למדונו זכרונם לברכה במסכת מכות פרק "אלו הן הלוקין" (דף טו:) שכל מצוות לא תעשה שיש בה קום עשה: קיים עשה שבה – פטור; לא קיים עשה שבה ואי אפשר לו לקיימו עוד – חייב מלקות. וכדאתמר התם, דאמר לה רבי יוחנן לתנא, תני קימו ולא קימו, וזו היא הגרסא הנכונה (כגירסת הרי"ף והרמב"ן שם).
ומן הדעת הזו למדנו שכל זמן שמתה האם או שלחה אדם אחר – שחייב, ואף על פי שעכשיו לא ביטל הוא העשה בידיו, שהרי לא המיתה הוא אלא שמתה מאליה. ואין צריך לומר שאם המיתה הוא בידיו, שחייב לכולי עלמא. אבל כל זמן ששלחה קודם שתמות, אף על פי שלא שלחה בשעה שלקחה מן הקן – לא ביטל הלאו ולא העשה, מכיון שהתורה נתקו לעשה והרי קיימו. ואף על פי כן אין ראוי לעשות כן, דשמא תמות האם או המשלח קודם שילוח ולא יוכל לתקן. ועוד שהזריזין מקדימין למצוות, "ודבר בעתו מה טוב" (משלי טו, כג).
קישורים
[עריכה]קיצור דרך: tryg/mcwa/544