מצוה:לא לחוס על הרודף
שהזהירנו שלא לחוס על הרודף. ובאור זה כי מה שזכרנו במצוה שלפני זאת, מהציל החוטא שלא יהרגוהו העדים עד שידינו אותו בית דין, אמנם הוא כשעבר ועשה המעשה שיתחייב עליו מיתה והשלים אותו. אמנם בעת השתדלותו ובקשו לעשות, אז יקרא רודף וחובה עלינו למנעו מעשותו מה שלבו מתאוה ונצר לו כדי למנעו מן העבירה. ואם לא רצה לשמוע אלינו נלחם בו. ואם יכולנו למנעו בחסור אחד מאיבריו כגון שנחתוך ידו או רגלו או נסמא עינו, הנה זה הוא הקודם, ואם לא היה אפשר למנעו אלא באבידת נפש, הנה יהרג כדי שלא יעשה מעשה הרע ההוא.
ובאה האזהרה שלא לחוס עליו ומהמנע להרגו והוא אמרו וקצותה את כפה לא תחוס עינך. ולשון ספרי וקצותה מלמד שאתה חייב להצילו בכפה ומנין שאם לא היו יכולין להצילו בכפה שמצילין אותו בנפשה תלמוד לומר לא תחוס עינך. ושם אמרו מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקצותה אף כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצותה.
וזה שאמרנו שיהרג הרודף אינו בכל מי שישתדל לעשות איזו עבירה, ואמנם הוא באחד הרודף אחר חבירו להרגו, ואפילו היה קטן או הרודף אחר אחת מן העריות לגלות ערותה ובתנאי שיהיה בן תשע ויום אחד, ומבואר הוא כי הזכר הוא בכלל העריות, ואמרו צעקה הנערה ואין מושיע לה הא יש לה מושיע צריך להושיעה בכל מה שתוכל, והשוה בין רודף אחריה ובין רודף אחר חבירו להרגו ואמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וגו'.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ח מסנהדרין.
הערות
קישורים
שלא לחוס על הרודף
שנמנענו מלחמול על נפש הרודף, ובאור זה הענין כמו שכתבתי במצות עשה שלו שבסדר זה (מצוה תר), שבאה הקבלה עלינו בשתי עברות, שהן רציחה ועריות, שכל שנראהו רודף לעשות אחת מהן שנמנעהו בכל כחנו, ואם אינו רוצה להמנע מעשות העבירה בדברים ונוכל להציל מידו הנרדף או הנרדפת באחד מאבריו שנקטעהו, ואם אי אפשר לנו להציל הנרדף אם לא נהרג הרודף שנהרגהו, ועל זה באה המניעה עלינו, שלא נחמל עליו אלא שנהרגהו על כל פנים אם אי אפשר לנו בשום צד להציל הנרדף אלא בנפשו, ועל זה נאמר (דברים כה יב) וקצתה את כפה, לא תחוס עינך ולשון ספרי, וקצתה את כפה מלמד שאתה חייב להצילו בכפה, להצילו בנפשה מנין? תלמוד לומד לא תחוס עינך.
ומשרשי המצוה וענינה כמנהג הספר, מבאר במצות עשה הנזכר בסדר הזה.
הערות
קישורים
הזהירה תורה שלא לחוס על הרודף כמו שדורש בספרי [תצא] ממקרא שנ' וקצותה את כפה ולא תחוס עיניך לרבנן דרבי יהודה עניין הכתוב שכל החושב להכות את חבירו הכאה שממיתה אותו אחד במבושיו ואחד בכל דבר שיש בו סכנת נפשות מ"ע להציל הנרדף בכפו של רודף כאשר בארנו בסמ"ע [מ"ע ע"ז] ואם אין יכולין מצילין אותו אף בנפשו שנ' לא תחוס עיניך לפיכך שנו חכמים במסכת אהלות [דף ל'] כך שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה ואם משהוציא את ראשו אין נוגעין בו מפני שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם, ולפי ברייתא שהביא רבינו שלמה בפירוש חומש [פרש' כי תצא] וקצותה את כפה ממון בגזירה שוה דלא תחוס לא תחוס מעדי' זוממין ורבי יהודה שנאה בספרי [בברייתא דלעיל] וחולק על תנא קמא גם בזה יש בו עשה ול"ת.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
