מצוה:לא לגלות ערוות אשת אחי האב
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא.
(ויקרא יח, יד)
הזהירנו מגלות ערות אשת אחי האב, והוא אמרו "אל אשתו לא תקרב דודתך היא" (ויקרא יח, יד).
והעובר על לאו זה במזיד חייב כרת. ובשוגג יביא חטאת קבועה.
שלא לבוא על אשת אחי האב, וזאת נקראת בכתוב דודתו לפי שהיא אשת דודו, שנאמר "אל אשתו לא תקרב דודתך היא" (ויקרא יח, יד). ואזהרה זו היא מכיון שנתארסה לדודו, כלומר שנתקדשה לו, ואין צריך לומר אחר שנשאת לו. ובין בחיי דודו ואפילו גרשה, ובין אחר מיתתו (יבמות צז.).
משרשי המצוה כתבנו למעלה (מצוה קצ).
דיני המצוה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות נד:) שאחי אביו נקרא לענין איסור זה של אשתו כשהוא אחי אביו מצד אב, אבל אחי אביו מצד אם אינו באיסור זה של "אל אשתו לא תקרב" מדין תורה. אלא שחכמים גדרו גדר ואסרו אפילו אשת אחי אביו מצד אם, כדי להרחיקנו הרבה שלא ליגע לאיסור תורה. וכן אסרו גם כן אשת אחי אמו, בין שהוא אחיה מצד אב לבד או מצד אם לבד. ואף על פי שאשת אחי אמו אינה אסורה כלל דבר תורה, מפני שאסרה התורה אשת אחי אביו מצד אב שנקרא דודו, הוסיפו הם באיסור לגדר כל אחד מאלו הדומים לו.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ושכב את אשת אחי אביו מצד אב בחיי דודו, במזיד ויש עדים, מיתת שניהם בחנק, שכן הוא הדין הבא על אשת איש בחנק. ואם שכב אותה אחרי מות דודו, במזיד חייב כרת, ואם יש עדים לוקה. בשוגג מביא חטאת קבועה, כמו שידוע לנו דכל שבזדונו כרת בשגגתו חטאת. ואם שכב את אשת אחי אביו מצד אם, או את אשת אחי אמו, בין מצד אב או מצד אם, במזיד מכין אותו מכת מרדות, בשוגג פטור.
אשת אחי אביו לאחר מיתת דודו, מניין? שכתוב בפרשת אחרי מות "ערות אחי אביך לא תגלה ואל אשתו לא תקרב דודתך היא" (ויקרא יח, יד). ועונש כרת מ"ונכרתו הנפשות העושות" (שם יח, כט). וגם עונש ערירי יש שם שנאמר בפרשת קדושים "ואיש אשר ישכב את דודתו ערות דודו גלה... ערירים ימותו" (שם כ, כ).
ודורש שם (יבמות נד:): נאמר כאן "ערות דודו גלה" ונאמר להלן "או דודו או בן דודו יגאלנו" (שם כה, מט). מה להלן מן האב ולא מן האם, אף כאן מן האב ולא מן האם. והתם מנלן? אמר קרא אחר "ממשפחתו יגאלנו". ומשפחת אב קרויה משפחה דווקא ולא משפחת האם, שנאמר "למשפחותם לבית אבותם" (במדבר א, ב).
(שם כא. כל הסוגיא) ובירושלמי (פ"ב ה"ד) מסקינן שיש נשים אחרות שהן אסורות מפי הקבלה ואסורות מדברי סופרים לעשות גדר לעריות. והם הנקראות שניות מפני שהן שניות לעריות, וכל אחת מהן נקראת שנייה. ועשרים נשים הן ואלו הן.