מפרשי רש"י על ויקרא יט כב
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"ט • פסוק כ"ב |
• ב • ג • ד • ז • ח • ט • י • יא • יג • יד • טו • טז • יט • כ • כב • כו • כט • ל • לא • לב • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃
רש"י
"ונסלח לו מחטאתו אשר חטא" - (גיטין לט כריתות ט) לרבות את המזיד כשוגג
רש"י מנוקד ומעוצב
וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא – לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג.
מפרשי רש"י
[מג] לרבות את המזיד כשוגג כו'. דקרא יתירה הוא, דהרי כבר כתיב "על חטאתו אשר חטא". וקשיא, דבגמרא פרק ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט.) מסיק תלמודא 'אלא אימא לרבות שוגג כמזיד', דעיקר קרא במזיד משמע, דכתיב "בקורת תהיה", דהיא מזידה, והוה אמינא דוקא כשהזיד אז הוא בקרבן, אבל שוגג לא יביא קרבן, קא משמע לן לרבות שוגג כמזיד, שאם הוא שוגג נמי מביא קרבן, ורש"י כתב איפכא, 'לרבות המזיד כשוגג' (קושית הרא"ם). ונראה דודאי אי לאו "מאשר חטא" הוי מוקמינן קרא בשוגג, דכן רוב הכפרות הן בשוגג. ועוד, דאין סברא לחלק בין האיש ובין האשה כלל, לומר שהוא מביא קרבן והיא תהיה במלקות, לכך הוי מוקמינן קרא שהיא מזידה, ולפיכך היא במלקות, והוא שוגג. וסתמא דמלתא כך הוא, שהיא יודעת שהיא שפחה חרופה, והוא אינו יודע. והשתא צריך לרבות מזיד גבי איש שהוא בקרבן כמו שוגג, דהא אי לאו קרא ד"אשר חטא" הוי מוקמינן קרא בשוגג. ומכל מקום לפי האמת קרא ד"אשר חטא" הוא בשוגג, דכיון דבין שוגג ובין מזיד מביא האיש קרבן, אם כן קרא דלעיל במזיד הוא, ואין צריך לומר שהיא מזידה והוא שוגג, וקרא ד"אשר חטא" הוא בשוגג. והשתא רש"י איירי דאי לאו קרא ד"אשר חטא" הייתי אומר דקרא דלעיל בשוגג, אבל מזיד לא היה מביא קרבן, אבל האמת קרא דלעיל איירי במזיד, דהא במזיד איירי קרא, ו"מאשר חטא" מרבה שוגג, דהשתא דמרבינן בין שוגג בין מזיד - בודאי קרא דלעיל איירי במזיד. ולפיכך קאמר בגמרא ד"אשר חטא" לרבות שוגג, כי לפי האמת אתא קרא ד"אשר חטא" לרבות שוגג כמזיד:
[מד] משעת נטיעה. דהא "ונטעתם" כתיב, לומר דמשעת נטיעה מונין: