מפרשי רש"י על ויקרא יט ז
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"ט • פסוק ז' | >>
• ב • ג • ד • ז • ח • ט • י • יא • יג • יד • טו • טז • יט • כ • כב • כו • כט • ל • לא • לב • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃
רש"י
"ואם האכל יאכל וגו'" - אם אינו ענין לחוץ לזמנו שהרי כבר נאמר (ויקרא ז) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' תנהו ענין לחוץ למקומו יכול יהיו חייבין כרת על אכילתו ת"ל (שם) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ממנו ולא מחבירו יצא הנשחט במחשבת חוץ למקומו
"פגול" - מתועב כמו (ישעיהו סה) ומרק פגולים כליהם
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל וְגוֹמֵר – אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְחוּץ לִזְמַנּוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו" וְגוֹמֵר (ויקרא ז יח), תְּנֵהוּ עִנְיָן לְחוּץ לִמְקוֹמוֹ. יָכוֹל יִהְיוּ חַיָּבִין כָּרֵת עַל אֲכִילָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא (שם), מִמֶּנּוּ וְלֹא מֵחֲבֵרוֹ; יָצָא הַנִּשְׁחָט בְּמַחֲשֶׁבֶת חוּץ לִמְקוֹמוֹ.
פִּגּוּל – מְתֹעָב, כְּמוֹ: "וּמְרַק פִּגּוּלִים כְּלֵיהֶם" (ישעיהו סה,ד).
מפרשי רש"י
[טו] אם אינו ענין לחוץ לזמנו שהרי כבר נאמר כו'. פירוש בפרשת צו (לעיל ז, יח), וקרא דהתם אי אפשר לפרש רק בחוץ לזמנו, כמו שפירש רש"י שם, מדכתיב (שם) "המקריב אותו לא יחשב", בשעת הקרבה נפסל, ולא בשלישי. ולפי זה קשיא, מנא לן דקרא דהכא איירי במחשב, שמא קרא דהכא איירי בנותר גמור, דהא לא כתיב בקרא "המקריב לא יחשב", ובפרק ב' דזבחים (דף כט.) פירש משום דכתיב (ר' לעיל ז, יח) "פיגול הוא לא ירצה", וכי מאחר שהוכשר היאך חוזר להיות נפסל, אלא במחשבה איירי קרא, וזה הוי אליבא דבן עזאי דדייק התם כך. אבל אליבא דרבי עקיבא דאמר הן מצאנו ששומרת יום שהיא בחזקת טהרה - וכיון שרואה סותרת, אף אתה אל תתמה שאחר שהוכשר שיחזור ויפסול, עד כאן, ואם כן, מנא לן דקרא דהכא איירי במחשבה חוץ לזמנו, וצריך לומר ד"המקריב אותו לא ירצה" (שם) מעוטי הוא, כלומר בשעת הקרבה נפסל, ואינו נפסל בשלישי. וכן פירש רש"י למעלה (שם) "המקריב אותו" בשעת הקרבה נפסל, ואינו נפסל בשלישי. ועוד, דכתיב לעיל "ואוכליו עונו ישא", מיעוט הוא, ואי קרא דהכא איירי בנותר גמור, אי אפשר למעט נותר גמור מן הכרת, שהרי בהדיא כתיב כרת בנותר גמור (רש"י פסוק ח), ומאי בא למעט, אלא קרא דהכא איירי בנשחט חוץ למקומו:
[טז] יצא הנשחט כו'. ובפרק ב' דזבחים (דף כח:) פריך אימא איפכא, דקרא של מעלה (ז, יח) איירי בחוץ למקומו, וקרא דהכא בחוץ לזמנו, ויהיה כרת בחוץ למקומו ולא יהיה כרת בחוץ לזמנו, ומתרץ, דקרא דלעיל יותר מסתבר לאוקים מחוץ לזמנו, משום דכתיב (פסוק ח) "ואוכליו עונו ישא", דאיירי בנותר כמו שמפרש (רש"י) אחר זה, ויותר מסתבר כרת בחוץ לזמנו שהוא דמי לנותר, שהרי תולים שניהם בזמן, ושניהם נוהגים בבמה. אבל חוץ למקומו אינו תולה בזמן, ואינו נוהג בבמה, ולפיכך דרשינן קרא של מעלה (לעיל ז, יח) במחשבה חוץ לזמנו: