מפרשי רש"י על ויקרא יג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ויקרא יג:


ג


פסוק

(ג) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ.

רש"י

"ושער בנגע הפך לבן" - מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע ומעוט שער שנים (ת"כ)

"עמוק מעור בשרו" - (ת"כ) כל מראה לבן עמוק הוא כמראה חמה עמוקה מן הצל

"וטמא אותו" - יאמר לו טמא אתה ששער לבן סימן טומאה הוא גזירת הכתוב

מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

עריכה

באר בשדה (כל הפרק)

עריכה

משכיל לדוד (כל הפרק)

עריכה

הפך לבן. מתחלה וכו' – דק"ל דהול"ל הפך ללבן ולזה פירש דמלת "הפך" שהוא פועל יוצא קאי אנגע ור"ל שהנגע הפך השער ועשאו לבן דבעינן דוקא שהבהרת קדמה לשער לבן.

ומ"ש מיעוט שער שנים עיין מ"ש התיו"ט בפ"ד דנגעים:

וטימא אותו וכו'. ששער לבן וכו' – זה דבר פשוט זיל קרי בי רב ששער לבן סימן טומאה שמכח זה כתב הרב הנח"י שלא ידע כוונת הרב בזה. ונלע"ד שכוונת הרב ז"ל היא מאי דתנינן בפ"ז דנגעים והכי איתא נמי בת"כ על פרשה זו אותו הוא מטמא ואינו מטמא את התולש סימני טומאה עד שלא בא אצל הכהן וה"ק רבינו גזרת הכתוב כך הוא שהכהן כשרואה השער לבן אז מחוייב לטמאו משא"כ אם עבר ותלש השער לבן באופן שאינו רואה הכהן סימן הטומאה אינו מטמאו אף על פי שידוע בודאי שהיה שם שער לבן אפ"ה אין מטמאו ואף על פי שזה נראה מלתא בלא טעמא כך הוא גזרת הכתוב:

עמר נקא (כל הפרק)

עריכה