מפרשי רש"י על ויקרא יג נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | מפרשי רש"י על ויקראפרק י"ג • פסוק נ"ה | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ח • ט • י • יא • יד • טו • יח • כד • ל • לב • לז • מ • מה • נב • נד • נה • נו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא י"ג, נ"ה:

וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י ׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּ֠ה לֹֽא־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרְפֶ֑נּוּ פְּחֶ֣תֶת הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃


רש"י

"אחרי הכבס" - לשון העשות

"לא הפך הנגע את עינו" - לא הוכהה ממראיתו

"והנגע לא פשה" - שמענו שאם לא הפך ולא פשה טמא ואין צ"ל לא הפך ופשה הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו ת"ל והסגיר את הנגע מ"מ דברי רבי יהודה וחכמים אומרים וכו' כדאיתא בתורת כהנים ורמזתיה כאן ליישב המקרא על אופניו

"פחתת היא" - לשון גומא כמו (שמואל ב' יז) באחת הפחתים כלומר שפלה היא נגע שמראיו שוקעין

"בקרחתו או בגבחתו" - כתרגומו בשחיקותיה או בחדתותיה

"קרחתו" - שחקים ישנים ומפני המדרש שהוצרך לגזרה שוה מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמרה קרחת וגבחת באדם ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור לכך אחז הכתוב לשון קרחת וגבחת ולענין פירושו ותרגומו זהו משמעו קרחת לשון ישנים וגבחת לשון חדשים כאלו נכתב באחריתו או בקדמותו שהקרחת לשון אחוריים והגבחת לשון פנים כמו שכתוב ואם מפאת פניו וגו' והקרחת כל ששופע ויורד מן הקדקד ולאחריו כך מפורש בתורת כהנים


רש"י מנוקד ומעוצב

אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס – לְשׁוֹן הֵעָשׂוֹת.
לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ – לֹא הֻכְהָה מִמַּרְאִיתוֹ.
וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה – שָׁמַעְנוּ שֶׁאִם לֹא הָפַךְ וְלֹא פָשָׂה – טָמֵא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לֹא הָפַךְ וּפָשָׂה. הָפַךְ וְלֹא פָשָׂה, אֵינִי יוֹדֵעַ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע", מִכָּל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שם,ז), וּרְמַזְתִּיהָ כָּאן לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל אָפְנָיו.
פְּחֶתֶת הִוא – לְשׁוֹן גּוּמָא, כְּמוֹ "בְּאַחַת הַפְּחָתִים" (שמ"ב יז,ט), כְּלוֹמַר: שְׁפָלָה הִיא, נֶגַע שֶׁמַּרְאָיו שׁוֹקְעִין (ספרא שם,ט).
בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ – כְּתַרְגּוּמוֹ: "בִּשְׁחִיקוּתֵהּ אוֹ בַּחֲדָתוּתֵהּ" [=בִּשְׁחִיקָתוֹ אוֹ בַּחֲדָשׁוּתוֹ].
קָרַחְתּוֹ – שְׁחָקִים יְשָׁנִים (ספרא שם). וּמִפְּנֵי הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהֻצְרַךְ לִגְזֵרָה שָׁוָה: מִנַּיִן לִפְרִיחָה בִּבְגָדִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה? נֶאֶמְרָה קָרַחַת וְגַבַּחַת בְּאָדָם (לעיל פסוק מב), וְנֶאֶמְרָה קָרַחַת וְגַבַּחַת בִּבְגָדִים; מַה לְּהַלָּן, פָּרַח בְּכֻלּוֹ טָהוֹר (לעיל פסוק יג), אַף כָּאן, פָּרַח בְּכֻלּוֹ טָהוֹר (נדה י"ט ע"א). לְכָךְ אָחַז הַכָּתוּב לְשׁוֹן קָרַחַת וְגַבַּחַת. וּלְעִנְיַן פֵּרוּשׁוֹ וְתַרְגּוּמוֹ – זֶהוּ מַשְׁמָעוֹ: 'קָרַחַת' – לְשׁוֹן יְשָׁנִים, וְ'גַבַּחַת' – לְשׁוֹן חֲדָשִׁים, כְּאִלּוּ נִכְתַּב: 'בְּאַחֲרִיתוֹ אוֹ בְקַדְמוּתוֹ'; שֶׁהַקָּרַחַת לְשׁוֹן אֲחוֹרַיִם וְהַגַּבַּחַת לְשׁוֹן פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו" וְגוֹמֵר (לעיל פסוק מא). וְהַקָּרַחַת, כָּל שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִן הַקָּדְקֹד וּלְאַחֲרָיו. כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרשת נגעים, פרק טו,ט).

מפרשי רש"י

[לב] לא הוכהה ממראיתו. פירוש, לא הוכהה כלל ממראיתו, אלא שהוא עומד לגמרי בעיניו. והא דלא כתיב 'והנה הנגע עמד בעיניו', משום דעל ידי כיבוס דרך הנגע להיות נהפך קצת, לפיכך קאמר "והנה לא הפך", אלא נשאר כאשר היה:

[לג] הפך ולא פשה איני יודע כו'. פירוש, רבי יהודה מדקדק מדכתיב "והנה לא הפך ולא פשה" הוא טמא מוחלט, ובודאי אם לא הפך ופשה, דודאי זה יותר גרוע, פשיטא דטמא הוא וישרף. אבל הפך ו[לא] פשה, בודאי לא גרע כל כך, מה אעשה לו, כיון דאין הנגע עומד בעיניו - יסגיר, או טמא מוחלט. ומה שכתוב "והנה הנגע לא הפך", דדייקינן מיניה הא הפך טהור, היינו כמו שפרשו חכמים כדבסמוך, דהיינו שהוכהה ממראיתו. כי מה שאמר רבי יהודה דהפך ולא פשה בעי הסגר, לא איירי שכהה ממראיתו, רק שהפך מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק, ולא בהוכהה ממראיתו. ועל זה מסיק בתורת כהנים אליבא דרבי יהודה 'תלמוד לומר "והסגיר" (פסוק נ) מכל מקום'. פירוש, כיון דבעי הסגר כאשר יראה בו נגע מחדש (שם), וזה גם כן נגע מחדש הוא, שנשתנה [ל]מראה אחר, נגע חדש [הוא]. וחכמים אומרים הפך מטמא משום עומד, כאילו לא הפך, והוא טמא מוחלט. והא דכתיב "והנה לא הפך", דמשמע אם הפך אינו טמא, היינו אם הפך למראה נגע שאינו מטמא לו, שאינו מראה טמא, אז הוא טהור:

והרא"ם הבין כי רש"י סובר דמחלוקת רבי יהודה וחכמים בכהה מראה הנגע, אלא שלא יצא ממראה הנגע שהוא טמא, דלרבי יודא הוא מוסגר, ולחכמים הוא מוחלט. ואין זה כך, דאיך יעלה על הדעת לומר כך, דמה טעמא לרבי יודא יראה בתחלה כיון שכהה הנגע, דאיך יליף זה רבי יודא מן "והסגיר הנגע" (פסוק נ), דמה ענין זה לזה, דהתם איירי בתחלה - ויליף מיניה שאם הוכהה קצת מן המראה בשבוע שניה שיסגירו, אבל מחלוקת התנאים בודאי כמו שפרשו המפרשים בנשתנה ממראה ירקרק למראה אדמדם, ובהא פליגי; דלרבי יודא כיון דנשתנה ממראה ירקרק למראה אדמדם, או להפך, נגע חדש הוא. ולרבנן 'עומד' קרינן ביה:

ולא הביא רש"י הברייתא דתורת כהנים שיהיה פירוש הכתוב "והנה לא הפך הנגע את עינו" כפירוש הך ברייתא, רק הביא הברייתא דלרבי יודא פירוש הכתוב "והנה לא הפך הנגע את עינו" שנהפך מירקרק לאדמדם, ולרבנן דסבירא להו אם נהפך מירקרק לאדמדם 'עומד בעינו' קרינן ליה, פירוש הכתוב "והנגע לא הפך עינו" שלא הוכה ממראיתו, דאם הפך לנגע אחר - 'עומד' קרינן ליה. ורש"י מה שפירש "לא הפך" 'לא כהה', אליבא דרבנן פירש, שהם מפרשים "לא הפך" 'לא כהה':

והרא"ם פירש שגם חכמים מפרשים "לא הפך" שלא הפך למראה אחר מירקרק לאדמדם או להפך, רק שהמראה הוא אינו מראה טמא, שכן משמע "לא הפך", דמשמע למראה אחר. ודבר זה לא יתכן, דלמה צריך הכתוב להזכיר מראה אחר - כיון שמראה ההוא אינו טמא, אפילו מראיתו גם כן טהור, כל שכן מראה אחר, שלא היה מעולם מראה זה טמא בבגד הזה. אלא לרבנן פירוש "לא הפך" למראה שאינו מראה טמא, כלומר מראה כהה:

והא דלא כתב 'והנגע לא כהה' (קושית הרא"ם), כי לא מצאנו לשון "כהה" לומר 'לא כהה', רק "והנה כהה" (פסוקים ו, נו), והטעם כי "כהה" רוצה לומר שהוא כהה בערך שהיה בראשונה, [שהיה בראשונה] עז, ועתה כהה נגד מראה הראשון. לכך לא יתכן לומר לשון "כהה" רק כאשר הוא באמת כהה, יאמר שהוא כהה בערך שהיה תחלה, אבל 'לא כהה' לא שייך לומר, כיון שאין כאן מראה אחר - שיאמר שזאת המראה כהה בערך הראשונה. ולא יתכן לכתוב 'והנה הנגע עמד בעיניו', דהוה משמע שהיא לגמרי עומדת בעיניו, וזה אינו, דהא לחכמים אפילו נהפכה ממראה למראה 'עומד' קרינן ביה. לפיכך "לא הפך" שלא הפך למראה שאינו מטמא לו. ופשוט וברור דבר זה: