מפרשי רש"י על דברים לג כז
<< | מפרשי רש"י על דברים • פרק ל"ג • פסוק כ"ז | >>
• א • ב • ה • ז • ח • יא • יב • יג • טז • יט • כ • כא • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מְעֹנָהֿ֙ אֱלֹ֣הֵי קֶ֔דֶם וּמִתַּ֖חַת זְרֹעֹ֣ת עוֹלָ֑ם וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵֽד׃
רש"י
"מעונה אלהי קדם" - למעון הם השחקים לאלהי קדם שקדם לכל אלהים ובירר לו שחקים לשבתו ומעונתו ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים
"זרועות עולם" - סיחון ועוג ומלכי כנען שהיו תקפו וגבורתו של עולם לפיכך על כרחם יחרדו ויזועו וכחם חלש מפניו לעולם אימת הגבוה על הנמוך והוא שהכח והגבורה שלו בעזרך
"ויגרש מפניך אויב" - ואמר לך השמד אותם
"מעונה" - כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה
רש"י מנוקד ומעוצב
מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם – לַמָּעוֹן הֵם הַשְּׁחָקִים, לֵאלֹהֵי קֶדֶם, שֶׁקָּדַם לְכָל אֱלֹהִים, וּבֵרֵר לוֹ שְׁחָקִים לְשִׁבְתּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ; וּמִתַּחַת מְעוֹנָתוֹ כָּל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ שׁוֹכְנִים.
זְרֹעֹת עוֹלָם – סִיחוֹן וְעוֹג וּמַלְכֵי כְּנַעַן, שֶׁהָיוּ תָּקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁל עוֹלָם. לְפִיכָךְ עַל כָּרְחָם יֶחְרְדוּ וְיָזוּעוּ וְכֹחָם חַלָּשׁ מִפָּנָיו, כִּי לְעוֹלָם אֵימַת הַגָּבוֹהַּ עַל הַנָּמוּךְ. וְהוּא – שֶׁהַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ – בְּעֶזְרֶךָ, וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר לְךָ הַשְׁמֵד אוֹתָם.
מְעֹנָה – כָּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ, הִטִּיל לָהּ הֵ"א בְּסוֹפָהּ (יבמות י"ג ע"ב).
מפרשי רש"י
[יז] למעון השחקים כו'. פירוש, כי "מעונה אלקי קדם" הוא מחובר לפסוק שלפני זה (פסוק כו) "ובגאותו שחקים", והשחקים הם למעונה אלקי קדם (כ"ה ברא"ם). ופירוש "אלקי קדם" שקדם לכל אלקים, ובירר את השחקים. וזה ראיה על שהשחקים הן מעון יותר חשוב, דהרי "אלקי קדם" הוא, והוא יכול לברר לו מה שירצה, ובירר לו השחקים:
[יח] כל תיבה שצריכה למ"ד כו'. הקשה הרא"ם, דאם כן היה טעם המלה מלעיל, כמו כל ה"א שמשמשת במקום למ"ד, וכיון שטעם המלה מלרע, אם כן הה"א לנקיבה. ויפה הקשה. ועוד תמה אני, דלא מצאנו ה"א משמשת במקום למ"ד רק במקום למ"ד המשמשת על ביאה לדבר, אבל במקום הזה, שאמר שבירר למעונתו השחקים, לא מצאתי ה"א במקום למ"ד. גם היה רש"י יכול לפרש "מעונה" בלשון נקיבה, שהרי תמצא "מעונה" בלשון נקיבה; "מעונתיו טריפה" (נחום ב', י"ג), "ומעונתו בציון" (תהלים ע"ו, ג'):