מפרשי רש"י על דברים יז ח
| מפרשי רש"י על דברים • פרק י"ז • פסוק ח' |
• א • ג • ה • ו • ח • יא • יג • טז • יח • כ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃
רש"י
"כי יפלא" - כל הפלאה לשון הבדלה ופרישה שהדבר נבדל ומכוסה ממך
"בין דם לדם" - (ספרי סנהדרין פד) בין דם טמא לדם טהור
"בין דין לדין" - בין דין זכאי לדין חייב
"ובין נגע לנגע" - בין נגע טמא לנגע טהור
"דברי ריבות" - שיהיו חכמי העיר חולקים בדבר זה מטמא וזה מטהר זה מחייב וזה מזכה
"וקמת ועלית" - (סנהדרין פו) מלמד שבית המקדש גבוה מכל המקומות
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּי יִפָּלֵא [מִמְּךָ] – כָּל הַפְלָאָה – לְשׁוֹן הַבְדָּלָה וּפְרִישָׁה, שֶׁהַדָּבָר נִבְדָּל וּמְכֻסֶּה מִמְּךָ.
בֵּין דָּם לְדָם – בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר (נדה י"ט ע"א).
בֵּין דִּין לְדִין – בֵּין דִּין זַכַּאי לְדִין חַיָּב.
וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע – בֵּין נֶגַע טָמֵא לְנֶגַע טָהוֹר (נדה שם).
דִּבְרֵי רִיבֹת – שֶׁיִּהְיוּ חַכְמֵי הָעִיר חוֹלְקִים בַּדָּבָר (אונקלוס), זֶה מְטַמֵּא וְזֶה מְטַהֵר, זֶה מְחַיֵּב וְזֶה מְזַכֶּה.
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ – מְלַמֵּד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת (ספרי קנב; סנהדרין פ"ז ע"א).
מפרשי רש"י
[ה] לשון הבדלה והפרשה שהדבר נבדל ומכוסה ממך וכו'. פירוש, כי לשון 'הפלאה' עיקרו הוא פרישה, שכן תרגומו בכל מקום 'ארי יתפרש', רק כי כאן לא נוכל לפרש אותו כל כך לשון הפרשה, כי הפרשה משמע המפריש דבר מדבר, [ולכך] צריך לתקן הדבר, דענינו לשון הבדלה, כי כל הפרשה הוא הבדלה. ולשון הבדלה שייך כאן, שהדבר נבדל ומכוסה ממנו. והוסיף (רש"י) לשון 'מכוסה ממך', כי לשון הבדלה דעלמא לא יתכן גם כן כאן, דלשון 'הבדלה' הוא דבר הנבדל מדבר. ולפיכך הוסיף 'ומכוסה', כלומר שכל דבר שהוא מובדל מן האדם - הוא מכוסה, לכך נכתב כאן לשון "כי יפלא", שפירושו לשון הפרשה, וכל הפרשה הוא הבדלה, ולא סתם הבדלה - רק מכוסה:
[ו] בין דם טהור לדם טמא וכו'. דאם לא כן, מאי "בין דם לדם". וקשה לפירושו, דאם כן לא לכתוב רק 'כי יפלא דבר דם ודין ונגע ממך', ויהיה פירושו אם הוא טמא או טהור, וכן בדין ונגע, ולמה הוצרך למכתב כלל "בין דם לדם". ויש לתרץ, דאורחא דמלתא נקט, כי ההפלאה - שנעלם החילוק שיש בין דם הטמא לטהור, ובשביל כך אינם יודעים. לפי שיודעים שזה הדם טמא, ורוצים לטמא את האחר גם כן, ואין יודעין החילוק ביניהם. או איפכא, שיודעים כי זה הדם טהור, ורוצים לטהר את האחר גם כן, ואינם יודעים החילוק שביניהם. לכך כתב "בין דם לדם בין דין לדין":
אבל בספרי, ומייתי לה בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פז.), לא אמרו כך, רק אמרו "בין דם לדם" בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה, "בין דין לדין" בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות, "בין נגע לנגע" בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים. ובפרק הנחנקין (שם פז ע"ב) מפרש התם דההפלאה הוא בכל אחד ואחד בפני עצמו; בדם נדה במאי הם חולקים, ובדם יולדת גם כן במאי חולקין, ובדם זיבה גם כן, כדמפרש התם. ואם כן צריך לפרש "בין דם לדם" - הדינין שיש בדם נדה שאינם בדם יולדת וזיבה, וכן הדינים שיש בדם יולדת, ואינן בדם נדה, מחולקים בהם, ונעלם מעיניהם. והשתא שפיר יתפרש "בין דם לדם". והרמב"ן נדחק מאוד בפירוש הך ברייתא לפרש מלת "לדם" כמו 'בדם', ואינו נראה נכון. אבל רש"י שמפרש 'בין דם טמא לדם טהור', לא פירש אליבא דברייתא:
ומצאתי בגמרא פרק הנחנקים (שם פז.) שלא גרס שם למ"ד אצל 'לדם יולדת', וכן בכל הני, רק כך גרסינן 'בין דם נידה דם יולדת דם זיבה'. ונראה שזהו גירסת רש"י, שמפרש הך ברייתא 'דם נדה דם יולדת דם זיבה' הכל על "דם" הראשון. והשתא יהיה פירושו כמשמעו, בין דם טמא לדם טהור, רוצה לומר אם הוא טמא אם הוא טהור, כך הוא פירוש הכתוב, אלא שרבותינו ז"ל פרשו דחילוק זה נמצא בכל דמים, בין דם נדה, דם יולדת, דם זיבה. כך נראה גירסת רש"י:
[ז] שיהו חכמי העיר חולקים וכו'. ואין זה סותר למה ששנינו בספרי; "דברי" - אלו ערכין וחרמים והקדשות. "ריבות" - זו השקאת סוטה ועריפת עגלה ערופה וטהרת מצורע. דודאי בספרי דרשו כן, דלמה הוצרך למכתב עוד "דברי ריבות", אחר שכבר כתב "כי יפלא בין דם לדם", ודרשו דהאי "דברי ריבות" - שיהיו חולקין בו החכמים, הם דברים אלו דמפרש. אף על גב דלפי פירוש ספרי "ריבות" קאי על הדין, דהיינו עגלה ערופה שנקרא "ריבות", שאין זה כך, שגם לפירוש ספרי "ריבות" פירושו שהחכמים חולקים ומריבים, רק שנקרא השקאת סוטה ועגלה ערופה יותר "ריבות", מפני שהם מריבים בדין שהוא ריב בעצמו, שהרי השקאת סוטה בא בשביל ריב בין איש לאשתו. וכן עגלה ערופה בא על ידי מריבה שהרגו. וערכין וחרמים נקראו "דברי", שבא על ידי דבורו:
ואם תאמר, מאי שנא הני דכתב לה בפירוש בקרא, דהיינו "בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע", וכל הני ערכין וחרמים ושאר מילתא, לא כתב בפירוש בקרא. ויראה לומר, דכל הני ג' דברים, דהיינו דם נדה דם יולדת, וכן דין, וכן נגעים, הם תיקון מציאות מין האנושי וסדר מנהגינו. שהוא יתברך תיקן הווייתנו על היותר שלם. וידוע כי מציאות האדם יושלם בג' דברים; דכל אדם צריך תקון עצמו. וצריך לאשה, והוא תקון ביתו. וצריך לעסוק בממון כדי לפרנס עצמו ולהחיות עצמו, ובזה צריך לתקן מה שיש לו עם זולתו. ונגד האשה אמר "בין דם לדם", דהיינו מה שתיקן לך הקדוש ברוך הוא איך יתנהג עם האשה להיות עמה בדם נדתה, וביולדת ובזיבה. וכן הנהגתו עם האחרים, והוא "בין דין לדין". וכן מה שצריך תקון עצמו, והוא נגעים, דהוא נגע בגופו. ואלו הם עיקר הנהגת האדם, שבו יושלם תקון מציאותו; בעצמו, ובאשתו, ועם אחרים. ואשתו הוא כמו ממוצע בין עצמו ובין אחרים, דאשתו כגופו דמי (ברכות דף כד.). וכאילו אמר, אלו שלשה וכיוצא בהם, שהם כוללים כל הנהגתינו:
ולפיכך אמר כי אלו הדברים ראוי לבית דין הגדול שבירושלים לתקן. כי הם "עיני העדה" (במדבר ט"ו, כ"ד), אשר בם תולים כל העולם וכל הישוב. ולכך כתב כאן "וקמת ועלית", כלומר שהבית דין הוא באמצע הישוב (סנהדרין דף לז.), שהכל פונין אליו. וראוי לבית דין אשר שם לישב ולהנהיג את ישראל. ואחר כך קאמר דאף שאר דברי ריבות יש לך לשמוע, כדי שלא ירבו המחלוקות בישראל. דזהו גם כן ישוב ישראל, שלא ירבו המחלוקות. ולפיכך זכר ג' שהם בעצמם תיקון הנהגת האדם, ואמר אחר כך כי אף שאר דברים מחויב לשמוע אליהם, כדי שלא ירבה המחלוקת, ויהיו כל חלקי ישראל מקושרים, ולא יהיה ריב ביניהם: