מפרשי רש"י על בראשית ט ה
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ט' • פסוק ה' |
• ב • ג • ד • ה • ז • ט • י • יא • יב • יד • כ • כא • כב • כג • כד • כו • כז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כׇּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃
רש"י
"ואך את דמכם" - אף ע"פ שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו
"לנפשותיכם" - אף החונק עצמו אע"פ שלא יצא ממנו דם
"מיד כל חיה" - לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהן שנאמר (תהלים מט) נמשל כבהמות נדמו לפיכך הוצרך להזהיר עליהן את החיות
"ומיד האדם" - מיד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש
"מיד איש אחיו" - מיד שהוא אוהב לו כאח והרגו שוגג אני אדרוש אם לא יגלה ויבקש על עונו לימחל שאף השוגג צריך כפרה ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע הקדוש ברוך הוא דורש ממנו כמו שדרשו רבותינו והאלהים אנה לידו במסכת מכות הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד וכו'
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם – אַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְתִּי לָכֶם נְטִילַת נְשָׁמָה בַּבְּהֵמָה, "אֶת דִּמְכֶם אֶדְרוֹשׁ" מֵהַשּׁוֹפֵךְ דַּם עַצְמוֹ.
לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם – אַף הַחוֹנֵק עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא מִמֶּנּוּ דָּם.
מִיַּד כָּל חַיָּה – לְפִי שֶׁחָטְאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל, וְהוּפְקְרוּ לְמַאֲכַל חַיּוֹת רָעוֹת לִשְׁלוֹט בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט,כא), לְפִיכָךְ הוּצְרַךְ לְהַזְהִיר עֲלֵיהֶן אֶת הַחַיּוֹת.
וּמִיַּד הָאָדָם – מִיַּד הַהוֹרֵג בְּמֵזִיד וְאֵין עֵדִים, אֲנִי אֶדְרוֹשׁ.
מִיַּד אִישׁ אָחִיו – מִיַּד שֶׁהוּא אוֹהֵב לוֹ כְּאָח, וַהֲרָגוֹ שׁוֹגֵג – אֲנִי אֶדְרוֹשׁ, אִם לֹא יְגַלֶּה וִיבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנוֹ לִמָּחֵל, שֶׁאַף הַשּׁוֹגֵג צָרִיךְ כַּפָּרָה. וְאִם אֵין עֵדִים לְחַיְּבוֹ גָּלוּת וְהוּא אֵינוֹ נִכְנָע, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ "וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ" (שמות כא,יג) בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (י' ע"ב): הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמְּנָן לְפוּנְדָּק אֶחָד וְכוּ'.[1]
מפרשי רש"י
[ד] שהתרתי וכו'. כך הוא הגירסא כמו שכתוב בספרים, ורוצה לומר "אך" בא להוציא דבר מן הכלל הראשון, דקאי אמה שכתוב לפני זה, ומאי בא להוציא, אלא מפני שהתיר נטילת נשמה לבני נח וכו'. וגירסת הרא"ם "את דמכם" אדרוש מהשופך דם עצמו, "לנפשותיכם" - אף החונק עצמו. ונראה כי גירסא משובשת היא, דמאי שנא חניקה משאר מיתות, ולמה לי לומר השופך דם עצמו, וחונק עצמו:
- ^ לשון הגמרא במסכת מכות: רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שמות כא,יג): "ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו" וגו'. "כאשר יאמר משל הקדמוני: מרשעים יצא רשע" וגו' (שמ"א כד,יד). במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד. לזה אין עדים, ולזה אין עדים. הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו. זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה. אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא ארבי אליעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב (במדבר כב,יב): "לא תלך עמהם", וכתיב (במדבר כב,כ): "קום לך אתם". מן הנביאים דכתיב (ישעיהו מח,יז): "אני ה' אלהיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך (זו) תלך". מן הכתובים דכתיב (משלי ג,לד): "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן".