מפרשי רש"י על במדבר טז יד
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק ט"ז • פסוק י"ד | >>
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יד • טו • טז • יז • יט • כב • כד • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אַ֡ף לֹ֣א אֶל־אֶ֩רֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן־לָ֔נוּ נַחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַעֵינֵ֞י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃
רש"י
"ותתן לנו" - הדבר מוסב על לא האמור למעלה כלומר לא הביאותנו ולא נתת לנו נחלת שדה וכרם אמרת לנו (שמות ג) אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וגו' משם הוצאתנו ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו אלא גזרת עלינו להמיתנו במדבר שאמרת לנו (במדבר יד) במדבר הזה יפלו פגריכם
"העיני האנשים ההם תנקר וגו'" - אפי' אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה אליך לא נעלה
"האנשים ההם" - כאדם התולה קללתו בחבירו
רש"י מנוקד ומעוצב
וַתִּתֶּן לָנוּ – הַדָּבָר מוּסָב עַל לֹא הָאָמוּר לְמַעְלָה, כְּלוֹמַר: לֹא הֲבִיאוֹתָנוּ וְלֹא נָתַתָּ לָנוּ נַחֲלַת שָֹדֶה וָכֶרֶם. אָמַרְתָּ לָנוּ: "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ" וְגוֹמֵר (שמות ג,יז); מִשָּׁם הוֹצֵאתָנוּ, וְלֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ, אֶלָּא גָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם" (לעיל יד,כט; תנחומא שם).
הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר וְגוֹמֵר – אֲפִלּוּ אַתָּה שׁוֹלֵחַ לְנַקֵּר אֶת עֵינֵינוּ אִם לֹא נַעֲלֶה אֵלֶיךָ, לֹא נַעֲלֶה.
הָאֲנָשִׁים הָהֵם – כְּאָדָם הַתּוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּחֲבֵרוֹ.
מפרשי רש"י
[כו] הדבר מוסב על לשון האמור למעלה. פירוש, כי הכתוב אינו רוצה לומר שנתת לנו שדה וכרם, שהרי לא נתן להם כרם ושדה, אלא קאי על מה שכתב לפני זה - לא הביאותנו ולא נתת לנו. גם הפך (רש"י) (ה) דבר הכתוב, שאמר תחלה 'לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, אלא גזרת עלינו למות במדבר'. שהוקשה לו, איך יהיו מתרעמין אחר שאמרו (פסוק יג) "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר", ואמרו אחריו "אף לא אל ארץ וכו'", כי אחר שגזר עליהם שימותו במדבר, מה להם אל ארץ זבת חלב ודבש, על כרחך הלשון מוסב למעלה, קודם "להמיתנו במדבר", וכך פירושו; כלומר, לא הביאותנו ולא נתת לנו שדה וכרם, ולא עוד, אלא שגזרת עלינו למות במדבר. והשתא ניחא מה שהוצרך לומר 'ואמרת לנו אעלה אתכם', כדי שלא יקשה לך, שהתרעמו כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש ו"אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו", ולמה יביאם אל ארץ זבת חלב ודבש, כיון שלא הבטיחם, אלא שהבטיחם "אעלה אתכם וגו'" (שמות ג', י"ז). ואין להקשות, למה לא ערבינהו קרא לכתוב 'המעט כי העליתנו ואף אל ארץ זבת חלב ודבש לא הביאותנו', משום דכך פירושו, שאחר שגזר לנו למות במדבר, אם כן שוב לא יקיים להביא אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש, כיון שכבר נגזר עלינו למות במדבר, ופשוט הוא:
[כז] אפילו אתה שולח לנו לנקר עינינו. שהרי לא היה מבקש משה לנקר עיניהם עד שיאמרו "העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה", אלא כך פירושו; 'אפילו אתה שולח לנקר עינינו', לא שהיה משה מבקש לנקר עיניהם. והקשה הרא"ם, דבאיזה מקום מצאנו שתהיה הה"א משמש בלשון 'אפילו'. ואין זה קשיא, כי רש"י מפרש כי מצינו הה"א משמש בלשון 'אם', כמו "העוד לכם אב" (ר' בראשית מג, ו), וכן "העיני האנשים תנקר" פירושו אם עיני האנשים תנקר. וכדי שלא תפרש שפירושו אם ישלח לנקר עיניהם לא יעלו, אבל אם לא ישלח לנקר עיניהם יעלו, פירש הוא שאינו כך, רק פירושו 'אפילו ישלח לנקר'. ורש"י פירש כוונת הענין בלבד, ואין פירוש "העיני" 'אפילו', ופשוט הוא. ומה שכתב 'אפילו אתה שולח לנקר עינינו', שאם הוא בעצמו היה מנקר עיניהם לא יפול אחריו "לא נעלה", שהרי כבר הוא אצלם, ומאי "לא נעלה":