מפרשי רש"י על במדבר ח ד

<< | מפרשי רש"י על במדבר • פרק ח' • פסוק ד' |
• ב • ג • ד • ו • ח • ט • יז • כ • כב • כה • 

על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות

במדבר ח', ד':

וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃

רש"י

עריכה

"וזה מעשה המנורה" - (שם) שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה לכך נאמר וזה

"מקשה" - בטדי"ץ בלע"ז לשון דא לדא נקשן (דנייאל ה) עשת של ככר זהב היתה ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט איבריה כתקונן ולא נעשית איברים איברים ע"י חבור

"עד ירכה עד פרחה" - ירכה היא השידה שעל הרגלים חלול כדרך מנורות כסף שלפני השרים

"עד ירכה עד פרחה" - כלומר גופה של מנורה כולה וכל התלוי בה

"עד ירכה" - שהוא אבר גדול

"עד פרחה" - שהוא מעשה דק שבה הכל מקשה ודרך עד לשמש בלשון זה כמו (שופטים טו) מגדיש ועד קמה ועד כרם זית

"כמראה אשר הראה וגו'" - כתבנית אשר הראהו בהר כמו שנאמר (שמות כה) וראה ועשה כתבניתם וגו'

"כן עשה את המנורה" - מי שעשאה ומ"א ע"י הקב"ה נעשית מאליה

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה – שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבַּע, לְפִי שֶׁנִּתְקַשָּׁה בָּהּ; לְכָךְ נֶאֱמַר וְזֶה (ספרי סא; מנחות כ"ט ע"א).
מִקְשָׁה – בטידי"ץ [batediz = מיועד להקשה^[1]] בְּלַעַז, לְשׁוֹן "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה,ו). עֶשֶׁת שֶׁל כִּכַּר זָהָב הָיְתָה, וּמַקִּישׁ בַּקֻּרְנָס וְחוֹתֵךְ בְּכַשִּׁיל לְפַשֵּׁט אֵיבָרֶיהָ כְּתִקּוּנָן, וְלֹא נַעֲשֵׂית אֵיבָרִים אֵיבָרִים עַל יְדֵי חִבּוּר (ספרי שם; מנחות כ"ח ע"א).
עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ – יְרֵכָהּ הִיא הַשִּׁדָּה שֶׁעַל הָרַגְלַיִם, חָלוּל, כְּדֶרֶךְ מְנוֹרוֹת כֶּסֶף שֶׁלִּפְנֵי הַשָּׂרִים.
עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ – כְּלוֹמַר, גּוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה כֻּלָּהּ וְכָל הַתָּלוּי בָּהּ.
עַד יְרֵכָהּ – שֶׁהוּא אֵבָר גָּדוֹל,
עַד פִּרְחָהּ – שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה דַּק שֶׁבָּהּ, הַכֹּל מִקְשָׁה (ספרי שם). וְדֶרֶךְ "עַד" לְשַׁמֵּשׁ בְּלָשׁוֹן זֶה, כְּמוֹ: "מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים טו,ה).
כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה וְגוֹמֵר – כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ בָּהָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם" וְגוֹמֵר (שמות כה,מ; ספרי שם).
כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה – מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ (תנחומא ג).

מפרשי רש"י

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

[ו] שהראה הקב"ה באצבע וכו'. מפני שלא יתכן לומר "וזה" על הדבר שאינו בעין באותו שעה. אבל "וזה דבר השמיטה" (דברים ט"ו, ב') "וזאת התורה" (להלן יט, יד) שייך לומר לשון "וזה" שפיר, שלשון "זה" קאי על הדבר, ויכול לומר זה הדבר שהוא מספר והולך. וכן "וזאת התורה" קאי על התורה שהוא מפרש, והרי הדבר או התורה שהכתוב מפרש שייך עליו לשון "זה" או "זאת". אבל "וזה מעשה המנורה", דקאי אגוף המעשה, קשה, איך שייך עליו לשון "זה" אם לא היה גוף הדבר לפניו, [אלא] 'שהראה הקדוש ברוך הוא באצבעו וכו (כ"ה ברא"ם):

ואם תאמר, והרי בפרשת תרומה (שמות כ"ה, ל"א), ובסמוך גם כן (רש"י ד"ה כן), פירש שנעשה המנורה על ידי הקדוש ברוך הוא. ואין לומר שמתחלה הראה לו הקדוש ברוך הוא לעשות ולא היה יכול לעשות אף על גב שהראה לו, ועשאה הקדוש ברוך הוא, דאם כן למה צריך לכתוב שהראה לו הקדוש ברוך הוא, כיון דלא למד משה מעשה המנורה כמו שהראה לו, אם כן מאי נפקא מיניה במה שהראה לו, הא לא למד. ונראה לי, דודאי אי אפשר לומר שהיתה המנורה נעשית לגמרי מאליה, שהרי המנורה מצוה על ישראל לעשות, כדכתיב (שמות כ"ה, ט') "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו". ועוד כתיב (שמות כ"ה, ל"א) "ועשית מנורת זהב", שתראה מזה שהיתה המצוה על ישראל לעשות המנורה, ואין לומר כלל שיהיו ישראל חסרים מצוה אחת, אלא כך הפירוש, כי השליך הככר לאור, והיתה נעשה המנורה באש כשהיה משה מכה בפטיש עליה, ונעשה הכל. ואם לא היה יודע משה רבינו צורת המנורה, איך יעשה, אבל ידע באיזה מקום הגביעים והכפתורים והפרחים, ושם היה מכה ונעשה מאליה:

וכך מוכח במדרש במדבר רבה בפרשה הזאת (טו, יד), וכך איתא שם; 'אמר לו הקדוש ברוך הוא השלך הככר לאור והיתה נעשית מאליה כפתוריה ופרחיה ממנו, היה מכה בפטיש והיא נעשית', עד כאן. מוכח בפירוש שהיה נעשה על ידי הכאתו כמו שאמרנו. וכך הוא כל מעשה שפועל השם, הכל צריך פועל למטה, והשם יתברך גומר על ידו. שהרי קריעת ים סוף, שהקדוש ברוך הוא עשה, ואפילו הכי הוצרך משה לעשות פעל למטה, כדכתיב (ר' שמות יד, טז) "ואתה הרם ידך ובקעהו", שהשם יתברך גומר על ידי אדם, ודבר זה ברור. ולפיכך היה צריך משה לדעת כל מעשה המנורה, והיה פועל כפי מה שהיה יכול, והקדוש ברוך הוא גומר על ידו:

[ז] כלומר גופה של מנורה וכו'. רצה לומר, שאין פירוש "ירכה ופרחה" דוקא ירכה ופרחה, דהא כולה מקשה היתה (שמות כ"ה, ל"א), אלא ד"ירכה" שנאמר כאן רצה לומר 'מן אבר גדול וכו' עד אבר קטן', והכל בכלל. ומפני שהוקשה לרש"י לשון "עד", דמשמע 'עד כאן' ותו לא, ולא שיהיה פירושו הכל בכלל, הביא ראיה מן הכתוב (שופטים ט"ו, ה') "מגדיש ועד קמה", שרצה לומר הכל:

[ח] כתבנית אשר הראה וכו'. רצה לומר, שאין פירוש "כמראה" כמו "וארא את מראות אלקים" (ר' יחזקאל א, א) הרמז על מראה של מעלה, דאם כן לא היה לזה שום טעם לומר כמראה של מעלה כן עשה המנורה, אבל פירושו כתבנית שהראה לו, ורוצה לומר תבנית של מנורה:

[ט] על ידי הקדוש ברוך הוא נעשה וכו'. כבר פירשנו ענין זה (אות ו), ואין חילוק:

1. תיאור עיבוד המתכת לעשיית המנורה, בלי כל חיבור והרכבה, אלא בעיצוב עשת הזהב במכות קורנס (ולפי חז"ל, אף בחיתוך החומר העודף).