מעשה רוקח על המשנה/מדות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסכת מדות[עריכה]

(פה מבואר טעם על מנין הפרקים וחשבון האותיות)

במסכת זו יש ה' פרקים, והתחלת אותיות עולה קי"ב וסופי אותיות עולים קל"ו -- כל זה צריך טעם. וגם על קריאת שם מדות.

ועל פי פשוטה ורמז וסוד נראה לענ"ד שיסוד מסכת זו היא כנגד אברהם אבינו שהוא היה מבקש מאת הקב"ה על מדה זו שיהא הר הבית מכוון ת"ק אמה כאשר מבואר במדרש שאביא. ובזה יבואר הכל, דלכך סידר רבינו הקדוש במסכת זו ה' פרקים כנגד ה' אותיות של אברהם. ולכך בהצטרף התחלת וסופי אותיות יחד עולה מנין אברהם במכוון. ולכך נקרא שם המסכת מדות כמנין בהר יהו"ה יראה עם הכולל.

וידוע שכל מדות המבוארים במסכת זו הכל היה בכתב מיד ה' עלי השכל שאמר דוד המלך (דה"א כח, יט). ובודאי הכל היה כנגד צרופי שמות הקדושים. לכן התחלת אותיות עולה יב"ק כמנין הויה אלהים, וכמנין ג' שמות אהיה הויה אדני כידוע. וסופי אותיות עולה קל"ו כמנין ע"ב מ"ב כ"ב, וכאשר אבאר בס"ד בארוכה במדת כל אחד ואחד.


(פה מבואר מדרש רבה פ' בא שביקש אברהם אבינו מאת הקב"ה שיתן לו מקום המקדש ת"ק על ת"ק)

ותחלה אבאר המדרש שהתחלנו בפר' בא וז"ל שם (שמות רבה טו, ח): "הקב"ה נתן לאברהם העולם, כיון שנתן לו הכל אמר אם אין אתה נותן לי מקום בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום. ונתן לו הקב"ה כל מה שביקש". מבואר בהדיא שביקש מקום בית המקדש והקפיד על המדה שיהא מכוון ת"ק על ת"ק וכמו שהיה באמת הר הבית. וצריך טעם למה הקפיד על מדה זו דוקא.

ובדרושים שלי הארכתי בס"ד וכאן אכתוב בקיצור נמרץ. שכבר כתבתי במסכת יומא שמן הר הבית ואילך עד קודש קדשים לר' יוסי היו שבעה קדושות -- הר הבית א', חיל ב', עזרת נשים ג', עזרת ישראל ד', עזרת כהנים ה', בין האולם ולמזבח עם ההיכל ו', קודש קדשים ז'. אבל לחכמים היו ח' קדושות -- בין האולם ולמזבח ו', ההיכל מקודש ממנו - הרי ז', קודש קדשים - הרי ח'. ועיין במשנה סוף פ"ק דכלים ובמפרשים (משנה כלים פ"א).

וכתבתי הנלע"ד דכולי עלמא סבירא להו שכלל קדושת המקדש היה כנגד שבעה רקיעים ושם היה מקשר שמים וארץ יחד. ולכך לר' יוסי היו שבעה קדושות במכוון כנגד שבעה רקיעים, שכל מקום המקודש יותר הוא נגד רקיע זה למעלה מזה. וחכמים סבירא להו כמאן דאמר בחגיגה שיש עוד רקיע למעלה מראשי החיות ולכך סבירא להו שמן הר הבית עד קודש קדשים הוו ז' קדושות כנגד שבעה רקיעים, וקודש קדשים היה כנגד הרקיע שעל ראשי החיות.

הכלל דמקום המקדש היה מחבר השמים והארץ יחד. והקב"ה הקנה לאברהם שמים וארץ כמבואר בכתוב. ונראה פשוט לענין מאי הקנה לו השמים? שיהיו הצדיקים שולטים גם במעשה שמים כמו יהושע שאמר לשמש וירח דום. וכן באברהם שהגביה אותו הקב"ה למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו מאי דעתך שאתה אומר "ואנכי הולך ערירי"? משום דקאי מזל צדק במערב?! מהדרנא אותו למזרח. שצדיק גמור יש לו כח להפך המזלות. וזה הדבר שהקנה הקב"ה לאברהם.

וידוע דחמה ולבנה ומזלות המה ברקיע ב'. דסדר הרקיעים הוא -- וילון אינו משמש כלום, רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות. וידוע דתיבת שמים הוא כלל ופרט, שכולל שמים הרבה נקראים שמים, וגם שמים אחד נקרא שמים. והקב"ה הקנה לאברהם סתם "שמים וארץ", והיה מסתפק אם לא הקנה לו רק שמים אחד דהיינו וילון, אם כן אין מגיע לו מזה תועלת דהרי וילון אינו משמש כלום רק נכנס שחרית ויוצא ערבית, אבל עדיין הוא תחת המזלות ומזל שלו היה מורה שאינו מוליד, ואם כן שפיר קאמר "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וכו'". או שהקנה לו הק"בה לפחות ב' רקיעים, דהיינו וילון ורקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואם כן יוכל להפך המזל כמו שהיה באמת.

וזה היה רוצה לידע מכח מקום המקדש אם יהיה ת"ק על ת"ק במכוון או לא. דכבר כתבתי שמקום המקדש הוא מחבר שמים וארץ יחד, והתוס' בפרק ב' דעירובין דף כ"א בד"ה "נמצא העולם הוא אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה", כתבו בשם הקלירי שיסד בקדושתא דפרשת שקלים שהעולם הוא אחד משני אלפים וארבע מאות בתורה משום דסבירא ליה שהעולם הוא באורך אמה של הקב"ה וברוחב רק שליש אמה, ועיי"ש.

וידוע דהעולם הוא מהלך ת"ק שנה ולכך היה מדות המקדש מהלך ת"ק אמות להורות שהוא קיום כל העולם. ולדעת הקלירי שכתבתי אורך העולם הוא מהלך ת"ק שנה, והוא אמה של הקב"ה, אבל רוחב העולם אינו כי אם שליש מהלך ת"ק, וכמדת הארץ כך הוא מדות כל רקיע באורכו וברוחבו, קורא אני עליהם יעמדו יחדיו.

ובזה מבואר בקשת אברהם אבינו אם אתה נותן לי מקום המקדש שהוא מקום המחבר שמים והארץ יחד ויהיה מדתו ת"ק על ת"ק במכוון, נמצא שהוא מכוון כנגד הארץ ושני רקיעים שהרי כל אחד מהם הוא אורך ת"ק ורוחב שליש מן ת"ק. ובהצטרף שלשתן יחד זה אצל זה נמצא ת"ק על ת"ק -- אז היה מתנה גדולה שאני יוכל לשנות את המזל שהוא ברקיע ב'. ובאם שלא תתן לי מקום המקדש ת"ק על ת"ק -- אם כן לא הקנית לי רק שמים אחד והוא וילון שאינו משמש כלום, לא נתת לי כלום דייקא, שהרי אין בידי לשנות המזל שהוא ברקיע ב' ואנכי הולך ערירי מה תתן לי. ונתן לו הקב"ה מה שביקש דבאמת הקנה לו גם רקיע ב' שיוכל לשנות המזל. ולכך היה הר הבית מכוון ת"ק אמה על ת"ק אמה. ודוק היטב. זהו יסוד המסכת.

ועתה נבא לביאור בס"ד במשנה ראשונה (משנה מדות פ"א מ"א) "בשלשה מקומות הכהנים היו שומרים" -- כבר כתבתי בזה בתחלת מסכת תמיד יעוין שם ותמצא נחת. אך מה שאוסיף כאן הוא מה שכתב בספר סמיכות חכמים שבין הכל היו השמירה בכ"ד מקומות כמבואר כאן במשנה לשמור מזוהמת הנחש הקדמוני שהביאה כ"ד מיני מסאבותא לעולם כמנין ואיבה. לכך היו שומרים בכ"ד מקומות שלא יתקרב שום אחד ממיני סאבותא אל הקדושה. ודברי פי חכם חן. ואפשר שמטעם זה היו נחלקים הכהנים והלוים לכ"ד משמורתתבנית:כך כתוב בדפוס "משמורת" -- ויקיעורך.


(פה מבואר טעם על שהיו ב' שערי חולדה מן הדרום טדי מן הצפון)

במשנה ג' (משנה מדות פ"א מ"ג): "שני שערי חולדה מן הדרום"--- כבר נתן התי"ט טעם נכון על פי פשוטה למה היה ברוח זה ב' שערים. ובדרך רמז נראה לי על פי מה שכתבתי שקדושת הר הבית עד החיל הוא כנגד רקיע וילון. ולרמז זה היו נקראים את שני השערים בשם אחד -- "חולדה", דב' פעמים חולדה עם הכולל עולה כמנין וילון עם האותיות.

ובזה מדוקדק הלשון במשנה "משמשין כניסה ויציאה", שכן הוא הלשון בגמרא (חגיגה יב, ב) גבי וילון - "אינו משמש כלום", רק "נכנס שחרית ויוצא ערבית". וכן "טדי מן הצפון" לא היה משמש כלום. ולגירסת ראב"יה שהביא התי"ט טרי ברי"ש. כשתחשוב טרי מן הצפון תמצא כמנין נגד רקיע וילון עם הכולל. דוק ותשכח כי הוא דבר נפלא בלשון המשנה "טרי מן הצפון לא היה משמש כלום". ואינך ב' שערים שבמזרח ובמערב אין בידי לפרשם עד יערה עלינו רוח מן השמים.

(פה מבואר על פי רמז וסוד על שהיה הר הבית ת"ק אמה)

בפרק ב' משנה א' (משנה מדות פ"ב מ"א): "הר הבית היה חמש מאות אמה" -- כבר כתבתי למעלה דרך דרש. ובדרך רמז -- כשתחשוב ה' מאות אמה עם ג' כוללים תמצא כמנין זהו רקיע וילון עם הכולל. ובדרך סוד -- המקדש היה בסוד ה' ראשונה ובסוד ה' אחרונה, לכן היה מידתו ה' מאות.


(פה מבואר טעם על שהיה בחיל י"ב מעלות)

במשנה ג' (משנה מדות פ"ב מ"ג): "לפנים ממנו החיל עשר אמות וי"ב מעלות היו שם" -- כבר כתבתי לעיל שקדושת החיל היה כנגד רקיע ב'. ותמצא ביוצר שאומרים בשבת קודם ראש השנה כמנהג פולין מבואר שם בהדיא שברקיע שני יש שתים עשרה מעלות. דוק ותשכח. לכן בחיל שהוא כנגדו היה שתים עשרה מעלות.


(פה מבואר טעם על שהיה עזרת נשים אורך קל"ה ורוח קל"ה)

במשנה ה' (משנה מדות פ"ב מ"ה): "עזרת הנשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש" -- נלע"ד לרמוז הסוד "דעתן של נשים קל"ה" כידוע. ולכך היתה עזרה שלהם אורך קל"ה ברוחב קל"ה. וגם על פי פשוטה שדעתן קלה להתפתות ולעבור עבירה. ולכן הקיפוה גזוזטרא שיהא הנשים מלמעלה והאנשים מלמטן שלא יהיו מעורבין ויבואו לידי עבירה.

ובדרך רמז על פי מה שכתבתי שקדושת עזרת נשים היתה כנגד רקיע שלישי הנקרא "שחקים" שבו שוחקין מן לצדיקין ומקרא מלא הוא "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא", לכך היתה עזרת נשים שהוא כנגד רקיע "שחקים" אורך קל"ה שהוא כנגד רקיע שחקים אורך קל"ה ורוחב קל"ה כמנין מן מה במכוון.


(פה מבואר טעם על שהיה עזרת ישראל אורך קל"ה ורוחב י"א וכן עזרת כהנים)

בפרק ב' משנה ו' (משנה מדות פ"ב מ"ו): "עזרת ישראל היתה אורך קל"ה על רוחב י"א אמה וכן עזרת כהנים וכו'". והנה אף שלענין הקדושות נחשבים לשנים, עזרת ישראל בפני עצמה ועזרת כהנים בפני עצמה, מכל מקום לענין הרקיעים נחשב אותם לאחד עד בין אולם ולמזבח כאשר אבאר, והמה כנגד רקיע זבול שבו בית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב שם נשמתן של צדיקים כמבואר בחגיגה ובסוף מנחות.

ובזה יבואר, שתיבות אלו -- עזרת ישראל וכהנים, המה מכוון רקיע זבול בית המקדש ומזבח. דוק ותשכח החשבון במכוון. נמצא שבענין זה עזרת ישראל ועזרת כהנים נחשבים כאחד נגד רקיע זבול. ובהם מזבח נגד מזבח שלמעלה, זה מול זה. וכבר כתבתי במסכת תמורה בטוב טעם ודעת שמזבח שלמטה היה מקוה טהרה לנשמות שקבלו דינם ומשם היו עולים למזבח שלמעלה להקרבה. ולכן תמצא שב' תיבות אלו רקיע זבול עם ב' כוללים עולה מכוון כמנין מזבח מקוה טהרה.

וגם דוכן של לוים היה שם כמבואר במשנה. נמצא בחלק זה כהנים לוים ישראלים, ולכך היה ארכן קל"ה, ועם הכולל קל"ו, כמנין ע"ב מ"ב כ"ב שהם סוד חג"ת, סוד כהן לוי ישראל. שם ע"ב הוא חסד, ושם מ"ב הוא בגבורה, ושם כ"ב הוא בת"ת. ורוחבן היה כ"ב אמה גם כן נגד שם כ"ב שהוא בת"ת כולל שלשתן כידוע. וגם תמצא כהן לוי ישראל עולה כמנין מיכאל אחד שר הגדול שהוא הכהן הגדול במזבח שלמעלה, ונקרא בפסוק "אחד" - "והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים בא לעזרני" (דניאל י, יג), וכמבואר במסכת ברכות פרק קמא (דף ד:).


בענין סוד בנין המזבח בכל שיעוריו -- יראתי לגשת שכבר מבואר הרבה בזוהר הקדוש, ועיין במאמרי הזוהר שנדפסו פה בסוף הזוהר ותמצא בהם נחת בכל עניני המזבח ועוד בכמה דוכתי.


(פה מבואר בדרך רמז אותיות א' ב' עד אות י' על המזבח)

ובדרך רמז אכתוב לך דבר נאה ומתקבל שאותיות א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י מרמזין על המזבח.

  • א' מורה על אמה אחת שהיה היסוד עולה.
  • ב"ג מורה על חמש אמות שהיה הסובב עולה.
  • ד' מורה על ד' אמות שהיה מקום המערכה עולה עם גובה הקרן
  • ה"ו זה שמו של הקב"ה כמבואר בדרוש דרדקי, והיינו משום דהמקובלים מקשים דאותיות השם הוי"ה ב"ה המה שלא כסדר -- אות יו"ד קודם לאותיות ה"ו, ומישבים דאותיות א"ב ג"ד עולה י'. נמצא שהם כסדר; תחלה י' ואח"כ ה"ו. זהו כוונת הדרדקי ה"ו זה שמו של הקב"ה שכאן יש שם יה"ו. וכשתחשוב יה"ו פעמים יה"ו עולה כמנין אמת כידוע. ועוד תחשוב אותיות יה"ו בג' מילואים של ע"ב ס"ג מ"ה‏[1] -- עולה קמ"ד. בהצטרף קמ"ד עם אמת עולה תקפ"ה. ולכך היה מקום המערכה כ"ד על כ"ד, עולה בהכאה תקע"ו פעמים אמה על אמה. ובהצטרף ט' אמה של גובה עד המערכה עולה במכוון תקפ"ה. נמצא היתה מקום המערכה מכוון כנגד שם יה"ו בכל היחודים שכתבתי. ומזבח גופה היא בסוד ה' אחרונה כידוע -- נשלם שם הוי"ה ב"ה.
  • ז"ח מורה על המזבח מבואר גם כן בדרוש הדרדקי ז"ן אותך ח"ן אותך, ולכך תיבת מזבח עולה מנין זן, והיה גובה נ"ח טפחים כמבואר בהדיא בהרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ב (פ"ב מהל' בית הבחירה ה"ו) כמנין ח"ן.
  • ט"י מורה על המזבח שהיה ט' אמות עד המערכה, י' אמות עם הקרנות.

נמצא כל האותיות מן א' עד י' מורה על המזבח.

וכל האותיות אלו כשתחשוב בהכאה עולים כמנין שכינה כידוע‏[2]. וכבר כתבו המקובלים שזהו הרמז "לא ירדה שכינה למטה מעשרה", ולכך היתה קביעות השכינה תחלה על המזבח כמבואר בפרש"י פר' תצוה בפסוק (שמות כט, מב) "אשר אועד לכם", וז"ל: "ויש מרבותינו שלמדו מכאן שמעל מזבח הנחושת היה הקב"ה מדבר עם משה".


(פה מבואר טעם על שהיה בין האולם ולמזבח כ"ב אמה ובהן י"ב מעלות)

במשנה ו' (משנה מדות פ"ג מ"ו): "בין האולם ולמזבח כ"ב אמה וי"ב מעלות היה שם וכו'". הנה קדושה שבין האולם למזבח היא לשיטתנו נגד רקיע מעון שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל כמבואר בחגיגה.

ולכן היה כנגדן במעלות בין האולם ולמזבח הדוכן של כהנים שהיו מברכין ברכת כהנים, כמבואר במשנה פרק ז' דתמיד, שהכהנים נקראים 'מלאכים'. ולכן היה בין האולם ולמזבח כ"ב אמה נגד השם הקדוש של כ"ב היוצא מפסוקי ברכת כהנים. ובודאי היו הכהנים במקדש מכוונים בזה. ובזה מבואר הטעם שהיו אומרים הכל בברכה אחת ולא היו עונים אמן במקדש בין כל ברכה וברכה כמו בגבולין, כדי שלא להפסיק בין השם הקדוש היוצא מברכה ראשונה ושניה כידוע.

ולכן היו שם י"ב מעלות ועם הכולל הוא י"ג כנגד י"ג יודי"ן שיש בברכת כהנים כנגד י"ג מכילין דרחמי כידוע. ותיבה מעלות עולה מכוון כמנין רקיע מעון, ולכך מביא הגמרא בחגיגה שם (דף יב:) "ומנלן דאקרי שמים דכתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים", וסיום הפסוק "וברך את עמך וכו'" היינו שיסכים עם ברכות כהנים שהיא כנגדו ממש.

(פה מבואר טעם על שהיה בהיכל השולחן ומנורה ומזבח הזהב)

קדושת ההיכל היה כנגד רקיע מכון. לפי פשוטה תמצא שב' תיבות רקיע מכון עולה מכוון כמנין מלכות. והיכל בגימטריא אדני שהיא מלכות. נמצא שהם מכוונים זה מול זה.

אמנם כדי לבאר מה שהיה בהיכל השלחן והמנורה ומזבח הזהב נראה בהדיא שהיכל היה בסוד בינה, ה"י כ"ל, היינו נ' שערי בינה כמבואר במאורי אור. ולכן תמצא תיבת מכון עם הכולל עולה מכוון בינה נ'. וכמנין אל אלהים, חסד גבורה. ולכך היה ברקיע מכון אוצרות שלג של טובה שהוא ממדת חסד, ואוצרות שלג ושארי אוצרות של רעה שהיו נמשכין ממדת גבורה, עד שבא דוד והוריד אותן של רעה למטה לארץ ואותן אוצרות שלג של טובה נשארו למעלה, ועי"ש בחגיגה בפרש"י ותוס' (חגיגה יב, ב).

וידוע דשלג עולה ג' פעמים אהיה, דהיינו אהיה פשוט, ושתיים במילוי -- קס"א קנ"א, עולה שלג כידוע בכונת האר"י ז"ל. וג' פעמים אהי"ה פשוט עולה ס"ג שהוא בבינה. נמצא דשלג לטובה נמשך מבינה. וכשתחשוב ב' תיבות שלג לטובה עולה שפ"ה, ועם ג' אותיות עולה שלחן, ולכך היה השלחן בהיכל ומשם היה נמשך השלג לטובה שהוא מכוון כנגד רקיע מכון.

ולפי מה שכתבתי במנחות שהשלחן ולחם שעליו י"ב היו בסוד ששה קצוות חג"ת נה"י ומלכות. וגם המנורה שהיתה שבעה קנים גם כן בסוד זה חג"ת נהי"מ. והמה יוצאים מבינה אימא עילאה. לכן היו עומדים בהיכל שהיא בינה.

וגם שמן שנתנו במנורה עולה מכוון כמנין השלג לטובה, ולכך היה המנורה נוכח השלחן שסוד שניהן אחד הוא. וגם מזבח הזהב היה בסוד אימא עילאה.

(פה מבואר על שהיה בקדש קדשים הארון עם הלוחות)

קודש קדשים היה כנגד רקיע ערבות. זה מבואר שברקיע ערבות יש כסא הכבוד וחיות נושאות הכסא, לכן היה בקדש הקדשים הארון דוגמת כסא הכבוד ועליו היה השכינה שורה ושני כרובים היו בסוד החיות פני אדם, אפי רברבי ואפי זוטרא. ולכן ערבות עם הכולל עולה כמנין תורה חיים. ולכך היה בארון הלוחות וגם ספר תורה שכתב משה ומשם היה יוצא חיים לעולם.

ולכך היה אמה טרקסין בין ההיכל לקודש הקדשים, ובבית שני היו מסופקים אי אותה(?) קדושתה כלפנים או כלחוץ, ולכך עשו שתי פרוכת כמבואר ביומא. וכל זה צריך טעם למה היה ההפסק אמה דוקא. וגם מה היה הספק שלהם. ולשיטתנו יבואר בטוב טעם, דהיכל היה נגד רקיע "מכון", וקודש הקדשים נגד רקיע "ערבות", ובין כל רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה שהוא אמה של הקב"ה כאשר כתבתי למעלה, ולזה מוכרח להיות בין כל קדושה וקדושה הפסק לא פחות מאמה אחת כדוגמת ההפסק שבין רקיע ורקיע, אמה של הקב"ה, ולכן היה אמה טרקסין.

ותיבת טרקסין עם הכולל עולה כמנין רקיעים, כלומר שאותה אמה הפסק בין ב' רקיעים. אך יש להסתפק בכל אויר שבין רקיע ורקיע, אי קדושתה כלמטה או כלמעלה, ובזה היו מסופקין בבית שני, ולכך עשו שתי פרוכת. ודוק היטב בכל זה ותמצא נחת.

וה' ברחמיו יורינו נפלאות בתורתו הקדושה ויזכינו לראות בנין בה"מ בכל הקדושות במהרה בימינו אמן.


(פה מבואר טעם על שהיה אורך העזרה בכלל קפ"ז אמה)

במשנה (משנה מדות פ"ב מ"ו): "כל אורך העזרה היה קפ"ז אמה" -- זה פשוט כמנין מקום עם הכולל. וסוד מקום ידוע. הלכך מסיים המסכת (משנה מדות פ"ה מ"ד) שהיו אומרים "ברוך המקום ברוך הוא", והיינו "ברוך המקום" הוא מקום המקדש ממש שמן עזרת ישראל שם התחיל מחנה שכינה עד לבסוף היה קפ"ז אמה כמנין מקום עם הכולל. ו"ברוך הוא" קאי על סודו של מקום. ועיין בתי"ט מה שכתב בזה.

כל זה שכתבתי על פי רמז וסוד הוא כטיפה מן הים הגדול אבל אין לנו עסק בנסתרות כאשר כתבתי כמה פעמים עד שיבא משיח צדקינו ותמלא הארץ דיעה כמים לים מכסים.



  1. ^ יו"ד ה"י וי"ו , יו"ד ה"י וא"ו, יו"ד ה"א וא"ו
  2. ^ לא יודע הכוונה -- ויקיעורך