מסכת סופרים א
מסכת סופרים · א · >>
הנוסח על פי דפו"ר, ויניציאה רפ"ג, והושווה לדפוס וילנא. הוגה על פי הנוסח באתר מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית.
הלכה א
[עריכה]אין כותבין ספרים לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה, ולא תופרין[1] בגידן, ולא נכרכין בשערן. והלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה ועל עורות חיה טהורה, ותופרן [בגידן][2] וכורכן בשערן. הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה, וכותבין בדיו על העור, שהוא סמוך לו מן המקרא: "וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ" (ירמיהו לו, יח).[3]
הלכה ב
[עריכה]שאל אחד את רבי יהושע הגרסי: מפני מה כותבין על עורות נבלות וטרפות? אמר לו: אמשל לך משל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות: אחד הרגו מלך, ואחד הרגו אספקלטור; איזה מהן חשוב? זה שהרגו מלך. אמר לו: אם כן, יהא מותר באכילה. אמר לו: הרי הוא אומר: "לֹא תֹאכְלוּ[4] כָל נְבֵלָה" (דברים יד, כא); הכתוב אסרה, ואני מה אעשה לך? מכאן שכותבין על עורות נבלה ועל עורות טרפה. ואין חוששין שמא עורות לבובין הן.[5]
הלכה ג
[עריכה]לוקחין עורות מכל מקום לספרים לתפילין ומזוזות, ואין חוששין שמא עורות לבובין הן.
הלכה ד
[עריכה]כותבין על הקלף במקום בשר, ועל הגויל במקום שער. ואינו רשאי לשנות. הלכה למשה מסיני, שאם שינה בזה ובזה – אין קורין בו.
הלכה ה
[עריכה]אין כותבין לא על דיפתרא, ולא על גבי נייר מחוק, לא בשחור, ולא בשיחור, ולא בקומוס, ולא בקנקנתום, ולא במי טריא. ואין נותנין קנקנתום בדיו.[6]
הלכה ו
[עריכה]אין כותבין לא עברית, ולא ארמית, ולא מדית, ולא יוונית. כתב בכל לשון, בכל כתבים – לא יקרא בו, עד שתהא כתובה[7] אשורית.
הלכה ז
[עריכה]מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית, והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל; שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.
הלכה ח
[עריכה]שוב מעשה בתלמי המלך, שכנס שבעים ושנים זקנים, והושיבם בשבעים ושנים בתים, ולא גלה להם על מה כנסם. נכנס לכל אחד ואחד מהם, אמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד, והסכימה[8] דעתן לדעת אחת, וכתבו לו תורה בפני עצמה.
ושלשה עשר דבר שינו בה,[9] ואלו הן:
- "אלהים ברא בראשית" (בראשית א, א).
- "ויאמר אלהים אעשה אדם בצלם ובדמות" (בראשית א, כו).
- "ויכל בששי וישבות בשביעי" (בראשית ב, ב).
- "זכר ונקבה בראם" (בראשית ה, ב).[10]
- "הבה ארדה ואבלה שם" (בראשית יא, ז).
- "ותצחק שרה[11] בקרוביה לאמר" (בראשית יח, יב).
- "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו אבוס" (בראשית מט, ו).
- "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נֹשאי אדם" (שמות ד, כ).
- "ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב, ב).
- "ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו" (שמות כד, יא).
- "לא חמד אחד מהם נשאתי" (במדבר טז, טו).
- "את צעירת הרגלים" (ויקרא יא, ו; דברים יד, ז).
- "אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים תחת כל השמים" (דברים ד, יט).
- "אשר לא צויתי לעבדם" (דברים יז, ג).
הלכה ט
[עריכה]אין כותבין בזהב. מעשה בתורתו של אלכסנדרוס[12] שהיו כל אזכרותיה כתובות בזהב, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: תגנז.
הלכה י
[עריכה]כל התורה כולה עברית היא, אלא שיש [ששה][13] דברים תרגום. של עברית אל יכתוב תרגום, ודברים של תרגום אל יהפכם. כגון: "יְגַר שָׂהֲדוּתָא" "גַּלְעֵד" (בראשית לא, מז).[14] ויש אומרים: לא דברו אלא על "שהדותא"[15] ועל "גלעד", שהן שתי לשונות של עברית ותרגום.
עברית שכתבו תרגום, ותרגום[16] שכתבו עברית – לא[17] יקרא בו. ואיזהו תרגום? כגון "יגר שהדותא" "גלעד" וחביריו. "האזינו השמים" שעשאה שירה, שירה שעשאה "האזינו", רצוף שעשאה מסורג, מסורג שעשאה רצוף, או שעשה[18] את המסורג שלא כהלכתו – אל יקרא בו.
הלכה יא
[עריכה]גמר כל הדף ושייר בה פחות [מדף][13] – מסרגו ועושה אותו דף קטן בפני עצמו, ואינו נמנע.
הלכה יב
[עריכה]יריעה של ששה – חולקין אותה לשנים. ושל חמשה – אין חולקין אותה, שמא יעשה אחד שנים ואחד שלשה. ואנו רשאי לכתוב אלא אם כן יודע לקרות.
הלכה יג
[עריכה]ספר תורה שכתבו מין, או מסור, או גר, או עבד, או שוטה, או קטן – אל יקרא בו. זה הכלל: כל הכתבו[19] מוציא את הרבים ידי חובתן.
הלכה יד
[עריכה]פתוחה שעשאה סתומה, סתומה שעשאה פתוחה – הרי זה יגנז. איזהו פתוחה? כל שלא התחיל בראש השיטה. ואיזהו סתומה? כל שהניח באמצע השיטה. וכמה יניח בראש השיטה ותהא נקראת פתוחה? כדי לכתוב שם של שלש אותיות. וכמה יניח באמצע השיטה ותהא נקראת סתומה? כדי לכתוב שם של שלש אותיות.
גמר כל הפרשה בסוף הדף – ישייר שיטה אחת למעלה. ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם של שלש אותיות – מתחיל מלמעלן.[20]
ראו גם
[עריכה]הערות ושינויי נוסחאות
[עריכה]- ^ כך גם במאגרים. בדפוס וילנא: נתפרין.
- ^ נוסף על פי דפוס וילנא (בחצאי אריח) ומאגרים.
- ^ כך במקרא ובדפוס וילנא. בדפוס ונציה: על ספר ובדיו. במאגרים: על הספר ובדיו.
- ^ כך במקרא ובמאגרים. בדפוסי ונציה ווילנא: תאכל.
- ^ "מכאן ... לבובין הן" מסומנים בחצאי עיגול בדפוס וילנא, ונכתב: הגר"א מ"ז (=מוחק זאת). אבל במאגרים נמצא, למרות הכפילות לכאורה עם ההלכה הבאה.
- ^ במאגרים יש כאן תוספת.
- ^ כך במאגרים ובדפוס וילנא. בדפוס ונציה: כותב.
- ^ כך במאגרים ובדפוס וילנא. בדפוס ונציה: והסכימו.
- ^ לפועל נמנו בפנים ארבעה עשר שינויים.
- ^ זהו לשון הפסוק! במאגרים: זכר ונקוביו בראם. בדפוס וילנא: זכר ונקבה בראו.
- ^ כך במקרא, במאגרים ובנוסח הגר"א, "וכן הוא בכ"י" (הערה לנוסח הגר"א בדפוס וילנא). בדפוסי ונציה ווילנא: ותשחק.
- ^ כך במאגרים ובדפוס וילנא. בדפוס ונציה: אלכנדרוס.
- ^ 13.0 13.1 נוסף על פי מאגרים.
- ^ ראה הנוסח במאגרים.
- ^ כך גם במאגרים. בדפוס וילנא נוסף: [יגר] שהדותא.
- ^ כך במאגרים ובדפוס וילנא. בדפוס ונציה: תרגום.
- ^ כך גם במאגרים. בדפוס וילנא: אל.
- ^ כך במאגרים ובדפוס וילנא. בדפוס ונציה: שעשאה.
- ^ בדפוס וילנא: הכותבו. וראה הנוסח במאגרים.
- ^ כך גם במאגרים. בדפוס וילנא: מלמעלה.