"אהבתי". גם בעת שהייתי לא בצר, והייתי בריא אולם, גם בעת הזאת "אהבתי תחנוני, כי ישמע ה' את קולי", ר"ל אהבתי להתחנן ולהתפלל אל ה', מפני שה' ישמע קולי תמיד, ולא לבד שישמע קולי בעת אקרא.
"כי הטה אזנו לי", כמי שמטה אזנו אל בן יחידי אולי ישמיע קולו כי קול ערב לו ורוצה לשמוע תחנוניו, "ובימי אקרא", וע"כ גם "בימי אקרא", גם בעת הטובה, לא בדמי ימי, רק בימי הטובים קראתי והתפללתי אל ה', (שסתם ימים נאמר על ימים טובים):
(ג-ד) "אפפוני", ולכן כ"ש עתה אשר "אפפוני חבלי מות", ויותר מזה כי גם "מצרי שאול מצאוני", שהשאול הוא אחר המות, "וצרה ויגון אמצא", א"כ בודאי "בשם ה' אקרא", ואבקש לאמר "אנה ה' מלטה נפשי", התפללתי שימלט נפשי מיד שאול:
ביאור המילות
"מצאוני, אמצא". עמ"ש ישעיה ל"ה י', שאחר שמצאו הרעות אותו, אז ירגישם וימצא הוא את הצרה ויגון:
"שומר פתאים ה' דלותי", מה שדלותי בחולי, היה מצד שה' שומר פתאים, שבזה רצה לשמור אותי מחטא ולהחזירני בתשובה, כי בזה עצמו אשר דלותי עי"כ "לי יהושיע", יושיעני תשועת הגוף והנפש, ולכן.
"שובי נפשי למנוחיכי" ואל תדאגי, "כי ה' גמל עליכי", (שהגמול הוא מצד התפעליות איבה או אהבה), ר"ל מה שעשה לך ודכא אותך ביסורים היה מצד הגמול, אם לפי המעשה, אם לפי אהבתו והשגחתו הפרטית:
"כי", מסב פניו אל ה', אומר מה "שחלצת את נפשי ממות", הגם שנגזר עלי מיתה, ומה שחלצת "את עיני מן דמעה" שבכיתי לפניך, (כמ"ש ויבך חזקיה בכי גדול), הנה בזה חלצת "את רגלי מדחי", בזה הצלתני שלא ידחו רגלי מדרך הטוב והישר. כי מעתה.
"אתהלך לפני ה' בארצות החיים", שמעתה כל זמן שאהיה בארצות החיים ואחיה "אתהלך תמיד לפני ה'", כצדיקים המתהלכים לפני ה' כמ"ש התהלך לפני והיה תמים, ולא ידחו רגלי:
(י-יא) "האמנתי", ר"ל אני מאמין בכל לב מה שאדבר ואחליט עתה, והוא שאדבר לאמר כי "עניתי מאד" בעת אשר "אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב", שמה שאמרתי אז בעת היאוש, שאז אמרתי בחפזון ובבלי ישוב הדעת שכל האדם כוזב, דהיינו שאין ממש בחיי האדם ובכל עניניו כי בהבל ילך ובחשך שמו יכוסה, כן אמרתי אז בחפזי שלא בהשכל, ועתה "אדבר" ואומר שאז "עניתי מאד", שהייתי מעונה ויורד מאד בשפל המדרגה להתיאש כל כך, כי אני רואה עתה שיש תקוה ויש שכר ואין האדם כוזב, ומבאר כי.
(יב-יד) "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי", שהחייני אחר היאוש הגדול הזה. ומבאר שעקר הטובה אצלו אינו החיים, רק עקר הטובה הא מה שעתה יוכל להודות לה'. כמ"ש כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך וכמש"פ שם, וז"ש "מה אשיב לה' על מה שגמל עלי אשר כוס ישועות אשא ואקרא בשם ה'" להודות לה' חסדו ולפרסם גדולת ה', "ולשלם נדרי לה' נגדה נא לכל עמו", שזה הוא הטובה היותר גדולה שגמל עלי:
"יקר", עתה סיים דבריו מה שהתחיל לא המתים יהללו יה ואנחנו נברך יה, (כי כן גמל ה' עלי שאקרא בשם ה' ואשלם נדרי לו), ולכן "המות שימותו חסידיו" הוא דבר "יקר בעיני ה'" והוא חושב מחשבות שלא ימותו, אחר שבחיים הם מהללים את ה' "ולא המתים יהללו יה":
ביאור המילות
"יקר בעיני ה'". כמו ויקר דמם בעיניו (למעלה ע"ב), "המותה". המות, והה"א נוספת:
"אנה", (חלק ה'), עתה יתחיל להתפלל שיצילהו ה' מיד אויביו הקמים עליו, שהוא מלך אשור וכל המונו, "אנה ה' כי אני עבדך", ואין ראוי שתמסרני לעבוד לאדון זולתך, ואיני כעבד מקנה כסף רק אני "בן אמתך" כעבד יליד בית, וא"כ מהראוי כי "פתחת למוסרי", כי תפתח את המוסרות ששם מלך אשור עלי:
(יז-יט) "לך אזבח זבח תודה" על נס סנחריב, ואפרסם שם ה' שנית, "ונדרי אשלם לה' נגדה נא לכל עמו", היינו נגד טובת הכלל שעשה לכל עמו, "בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים", שזה נוגע לבהמ"ק ולכלל עיר ירושלים שתנצל מיד הצר הרוצה להחריבה, ויהיו נדרים זבחי תודה על תשועת כלל ישראל וירושלים ובהמ"ק:
