מלבי"ם על תהלים סט כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על תהלים • פרק סט >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • 



"חרפה, החרפה" כבר "שברה את לבי", שהלב הוא מקור החיים והוא נשבר, עד כי "אנושה" שהיא מכת מות אחר שנגע עד לבי, "ואקוה לנוד" מצייר א"ע כמת ורוצה שינחמו וינודו עליו כמו שעושים על מת ואין "מגיד לו ומנחם אותו":


ביאור המילות

"ואנושה". כאב אנוש והא' היא א' איתן ונפלה א' השורש.

"לנוד, ולמנחמים". בארתי (ישעיה מ"ט) כי הנידה הוא מן הקרובים ואין, כי אין קרובים, ומנחמים יהיו גם אחרים, רק הוא לא מצא מנחם:

 

<< · מלבי"ם על תהלים · סט כא · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.