"מזמור לאסף", בו תוכחה נגד החנפים והצבועים שהיו עושים תועבות גדולות ומראים את עצמם צדיקים ע"י הבאת קרבנות רבים, והוצאת דבה על רעיהם בדברים שיעשו הם עצמם, ומדבר בשם ה' כי בא לשפטם על רוע מעשיהם, "אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ", ה' מזמין עתה את כל הארץ "ממזרח שמש עד מבואו":
"ויגידו", ואז "יגידו השמים צדקו" שהגם שבארץ תועים וחושבים כי ירצה ה' באלפי אילים בשמים ששם אין אכילה ושתיה שם יגידו צדקו בדין זה, "כי אלהים שופט הוא", הוא ישפוט משפט החטאים האלה, והשמים יבררו כי צדיק הוא במשפטו, "סלה", סיום הקריאה. עתה יחל להוכיח:
"לא, התוכחה לא יהיה על זבחיך" על מה שאינך מביא זבחים לפני (כמו שאתה חושב שזה חטא גדול) כי הלא "עולותיך לנגדי תמיד", שאתה מתמיד בהבאת העולות, אולם למה לי העולות האלה, הלא.
(יב-יד) "אם", שיעור הכתוב "אם ארעב לא אומר לך זבח לאלהים תודה", שגם אם יצויר שארעב לא אצטרך לאמר לך שאתה תזבח לאלהים תודה "ושתשלם לעליון נדריך" כדי שיהיה לי מה לאכול, (ומ"ש כי לי תבל ומלואה הוא מאמר מוסגר, אחר "שלי תבל ומלואה" ולא אצטרך לשאול דבר מאחרים, וגם "האוכל בשר אבירים", הלא באמת אין אכילה לפני, אך גם לפי דעתך שיצוייר שארעב לא אצטרך אליך, (אחר שהכל שלי) לאמר לך זבח לאלהים תודה), ושבעבור זה שתתן לי לאכול.
"תקראני ביום צרה ואחלצך" ממנה ואתה "תכבדני" ותביא לי זבחים אחרים בעבור זה, כמי שהוא רעב ומבקש שיתנו לו לאכול, ובעבור זה מתחייב לעזור להמאכיל אותו, ולהיות מוכן למלאות רצונו תמיד כדי שישביע תמיד רעבונו?:
"ולרשע" עפ"ז "יאמר אלהים אל הרשע" החושב שישחד את ה' בקרבנותיו שמרבה להביא, "מה לך לספר חקי", הנה ה' צוה חקים שהם מצות שאין להם טעם כמו מצות הקרבנות, ומצות שכליות שטעמם ידוע כמו על הגניבה והניאוף ולשון הרע והוצאת דבה וכדומה, ואתה המרשיע במצות השכליות "תספר חקי" במה שאתה מביא קרבנות שהם חקים, ובזה "תשא בריתי עלי פיך", כאילו בעבור זה כרתי אתך ברית לאהבה אותך, כמ"ש כורתי בריתי עלי זבח:
"אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים יש לך חלק", ומה תועלת מן החקים אם השלכת אחרי גוך המצות העיקריות גניבה וניאוף, ובכל זה הגם שאתה עושה עבירות חמורות תלבש לבוש הצביעות והחונף, שע"י שתתמיד ללכת אל היכל ה' להביא קרבנות, עי"כ.
ביאור המילות
"ותרץ". ענינו מענין הליכה אף שאינו משרשו, או מענין רצוף שתרצה להיות עמו:
"תשב", אחר שרצת עם גנבים ומנאפים. כשתשב ותנוח, אז "באחיך תדבר" תוציא דבה על אחיך שהוא גנב ונאף כאילו אתה ירא ה' ויחרה אפך על עוברי עבירה, ולא לבד על אחיך מן האב שיש לך קנאה עליו שהוא חולק עמך בנחלה, כי גם "בבן אמך תתן דופי" הגם שאינו יורש בנכסי אביך:
"אלה עשית", ה' אומר אליו למה תוציא דבה של גניבה וניאוף על אחיך שלא עשה הדברים האלה, הלא אתה "אלה עשית" מה שאתה אומר על אחיך, כי אתה גנבת ונאפת, ואנכי "החרשתי" ולא גליתי רעתך בקהל הגם שהוא אמת, ואיך תוציא אתה דבה בשקר.
"דמית", אם תצייר ותדמה בנפשך, "היות אהיה כמוך" שיהיה אפשריות שאני אהיה כמוך, אם היה אפשר שיהיה טבעי דומה אל טבעך, משלח מדנים כמוך, הלא לא הייתי צריך להוציא עליך דבת שקר כמו שעשית אתה, רק "אוכיחך" על מעשיך הרעים שעשית באמת, "ואערכה לעיניך" והייתי עורך המעשים לעיניך, באופן שלא היית יכול להכחיש אותם, רק אני מסתיר מעשים רעים שעשית ואתה מגלה מעשים רעים שלא עשה אחיך:
"זובח תודה", מי שירצה לזבוח תודה, אני אומר אליו טוב יותר "שיכבדנני וישים דרך" אחר, ולא ילך בדרך עם גנבים ונואפים ואז "אראנו בישע אלהים", לא ע"י הקרבנות בצירוף הדרכים הרעים:
