מלבי"ם על תהלים לט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על תהליםפרק ל"ט • פסוק ג' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


תהלים ל"ט, ג':

נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב
  וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר׃



"נאלמתי דומיה", נדמיתי בשתיקה עד שהייתי כאלם, עד שגם "החשיתי מטוב", שלא דברתי אף הטוב והמוסר הנצמח מעיון הזה, כי יראתי לנגוע במחקר הזה, אבל עי"כ "וכאבי נעכר", כי נפשי הציקתני לעיין בנידון זה שהוא אחרית האדם ותכליתו, ולכן.

ביאור המילות

"דומיה, החשיתי". בשעת הפסקת הדבור נאמר לשון דממה, והשתיקה אח"כ בא בלשון חשה, כמ"ש ישעיה (סי' ס"ב):

 



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.