מלבי"ם על תהלים לט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



"אמרתי", תחלה חשבתי בלבי בל אדבר בחקירה הזאת שאני חוקר בענין הנפש, ורציתי "לשמר דרכי" מדבר דבר בזה מצד שני טעמים,

  • א) באשר מהות הנפש הוא דבר נעלם משכל האדם, שהאדם לא ישיג רק ע"י החושים, ומהות הנפש הוא דבר שא"א להודע ע"י החוש, ובזה יראתי "מחטא בלשוני", פן אבא עי"כ לידי חטא ע"י העיון הזה, בשאחשב שהנפש היא היתה היולאנית מתהוית עם הגוף ונפסדת עמו, ואכפור בהשארת הנפש ובנצחיותה,
  • ב) שגם אם אבטח בחוזק אמונתי שלא אבא לידי כך אמרתי אשמרה "לפי מחסום" שראוי שאשים מחסום לפי בלי לדבר מזה, "בעוד רשע לנגדי" עת נמצא רשע במעמד הזה שדברי יהיו לו לפוקה ולמכשול, ולכן.


ביאור המילות

"בלשוני, לפי". מבואר אצלנו בכ"מ, שהלשון מורה על הדבור התבוניי והפה ידבר הדבור החיצוני. שהוא בפני עצמו ישמר מעיין ומלחקור בזה בדרכי העיון והתבונה שזה מצוין במלת בלשוני, ולפני הרשע ישמור גם דבור החיצון, ויחסום פיו בל ידבר דבר:

 

<< · מלבי"ם על תהלים · לט ב · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.