מלבי"ם על תהלים יט
<< · מלבי"ם על תהלים · יט · >>
פסוק א
פסוק ב
ביאור המילות
"מספרים, מגיד". ההגדה הוא בדבר חדש שחברו רוצה לדעתו (עמ"ש לקמן קמ"ה ו', איוב י"ב ח'), וההבדל בין שמים ורקיע כן הוא דעת גדולי המפרשים:פסוק ג
- א) מצד הריבוי שהמקרה לא יהיה רק למעט,
- ב) מצד החכמה אם נעשה בשלימות, כי דבר הבא במקרה לא יבא בשלימות וביושר כראוי,
- ג) מצד התכלית שהמקרה לא תפנה אל איזה תכלית שאם יפנה אל תכלית אינה מקרה, וכמ"ש כ"ז הפילוסוף (בס' השמע מאמר ב'), וכן באר פה איך נודע כבוד אל מן הבריאה הכללית,
- א) מצד הריבוי, שהגדה זאת מתמדת בזמן כי "יום ליום יביע אומר", ובאשר ביום יראו כל אדם מעשי אלהים והוא יביע אומר ויספר את גבורתו, ובלילה שאז עת דממה והטבע כולה תשים יד לפה, אז הוא עת המחשבה שאז יחשבו ויעיינו על מה שראו ושמעו ביום ויוציאו ממנו דעת אלהים, ועז"א "ולילה ללילה יחוה דעת", ובאשר כל יום יגיד אומר חדש מהחדושים האלהיים אשר יעשו בכל יום ויום, כן בכל לילה יודעו להם התגלות חדשות מפועל אלהים ומעשהו ישכילו, וגם ר"ל שהימים תמיד סמוכים זה לזה וכן הלילות, כי היום וכן הלילה סובב ומתגלגל תמיד סביבות הכדור עד שבכל רגע יגיד יום החולף אומר ליום הבא לרגלו ונכנס תחתיו, וכן לילה ללילה, בענין שהריבוי הזה מתמיד ומתרבה בכל זמן:
ביאור המילות
"יביע". דברים הנוזלים מן המבוע, והושאל אל הדבור הנובע ומתרבה מעצמו, "יחוה". ענין גילוי חדשות בעניני מדע.פסוק ד
ביאור המילות
"אומר, דברים". אומר הוא מאמר שלם, ודבר יפול גם על מלה אחת כמ"ש בחבורי התו"ה (ויקרא ס' ג'):פסוק ה
ביאור המילות
"ארץ, תבל". הבדל מבואר בכ"מ שתבל הוא החלק המיושב, ויש לפרש שקום ומליהם יוצא אל השמש שכולם מקבלים השפעתם ממנה:פסוק ו
- א) הילוך היומי שיסבב בכל יום ממזרח למערב,
- ב) הילוך השנתיי שיסבב בכל שנה ממערב למזרח, וסיבוב זה אינו על קו משוה היום רק נוטה מן המשוה לצפון ולדרום יותר מכ"ג מעלות, שכשהוא בר"ח ניסן בראש מזל טלה יטה יום יום דרך הגלילים עד ראש סרטן ואז ישוב ללכת למאזנים ומשם לגדי, ולא ישנה מהלכו מגליל אל גליל אף כחוט השערה, ויאמרו הקדמונים כי הילוך השמש העצמי הוא ממערב למזרח רק שגלגל היומי מכריחו בכל יום ומוליכו סביב כדור הארץ ממזרח למערב, ועל המהלך ההכרחי שילך בכל יום אמר "והוא כחתן יוצא מחופתו", שיציאת החתן מן החופה הוא בהכרח, ועל המהלך העצמי שילך בכל שנה אמר "ישיש כגבור לרוץ ארח", שהוא מה שילך ברצונו שלא עפ"י הכרח, ובאשר מהלך זה השנתיי לא ילך על הדרך הגדול הקבוע שהוא על קו המשוה, רק על הארח שהוא מן הצד שהוא על גלגל המזלות, אמר לרוץ ארח, שהארח הוא ההולך מן הדרך הגדול אל הצד לכפרים ואינו קבוע כ"כ, ועי"ז.
ביאור המילות
"ארח", מבואר בכ"מ שהוא קטן מן הדרך:פסוק ז
פסוק ח
"עדות" החלק ממנה שנקרא עדות, והוא חלק הספורי שבתורה, נבדלה מן ספורי החכמים אשר בדו לעצמם להלביש בם עיוניהם, שרובם בדויים ולמשל בלבד, אבל "עדות ה' נאמנה" כי גם מלבושי התורה והספורים שלה חוץ מכונתם הפנימית והסודות הצפונים בהם הם אמתיים כפשוטם, ותחת שעדות הפילוסופים אשר יעידו על מה שהעלו בחקירותיהם לא יבינום רק החכמים בעלי העיון, אבל ספורי התורה ועדותה "מחכימת פתי", שגם הפתי יראה ממעשה דור המבול והפלגה וסדום וכדומה עונשי ה' את הרשעים וממעשי האבות וקורותיהם השגחתו על הצדיקים, ומעניני יצ"מ וכל הנזכר יראה שהשם ב"ה משדד הטבע ומפליא נס להתנוסס, וממעמד הר סיני יכירו אמתת הנבואה ותורה מן השמים וכדומה:
ביאור המילות
(ח-ט) "תורת עדות פקודים מצות". התבאר הבדלם לקמן (סי' קי"ט):פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
ביאור המילות
"עקב". מציין השכר הבא באחרית המעשה, והיה עקב תשמעון:פסוק יג
- א) ע"י השגיאה, שהוא שגיאת העיון, שיתחלף לו לאמר על האסור מותר שזה גדר השגיאה כי "מי יבין" להנצל משגיאת השכל,
- ב) "מנסתרות נקני", שהוא השוגג הגמור כסבור שהוא שומן והוא חלב שלא תענישני ע"ז:
ביאור המילות
"ושגיאות". יש הבדל בין "שגה". ובין "שגג". שהשגיאה היא שגיאה עיונית כסבור שחלב מותר, והשגגה הוא שגגת מעשה כסבור על החלב שהוא שומן, ובארתי זה בס' התו"ה (ויקרא סי' רמ"ג) ופה קרא השגגה בשם נסתרות:פסוק יד
ביאור המילות
"איתם". אהיה תמים (עי' רד"ק), "רב". ענינו גדול, שהמרד היא עבירה גדולה:פסוק טו
<< · מלבי"ם על תהלים · יט · >>