התורה והמצוה ויקרא כו י-יג

סימן יג

ויקרא כו י:

וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.

ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ג:

[א] "ואכלתם ישן נושן"-- מלמד שכל המִתְיַשן מחברו, יפה מחברו.

"נושן"-- אין לי אלא יין שדרכו לכך; מנין לרבות כל המתישן? תלמוד לומר "ישן נושן".

"וישן מפני חדש תוציאו"-- שיהיו גרנות מלאים חדש והאוצרות מלאים ישן ואתם מקפידים האיך נוציא ישן לפני חדש.

"ואכלתם ישן נושן" היא ברכה אחרת על קיום הפירות שלא ירקיבו ויופסדו ויהיו נשמרים שזה על ידי השגחת ה' הפרטיית, וכמ"ש בפ' נח על "והקמותי את בריתי אתך" שלא ירקבו המאכלים בתיבה. ולכן סמך זה גם כאן אל הברית. וזה מבואר שהישן טוב מן החדש שלכן יאכלו ישן וימכרו החדש.

ומה שכפל "ישן נושן", רצונו לומר, כל דבר הנישן אף דברים שאין דרכם לישנם (עיין בבבא בתרא דף צא).

ומה שאמרו שיוציאו הישן מפני החדש, הגם שהישן טוב יותר, מפני שאין מקום פינוי באוצרות צריך לשימו באוצר שיתיבש, והגם שיקפידו איך נוציא ישן יהיו מוכרחים לכך מאפס מקום.

סימן יד

ויקרא כו יא:

וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ג:

[ב] "ונתתי משכני בתוככם"-- זה בית המקדש. "ולא תגעל נפשי אתכם"-- משאני גואל אתכם שוב איני מואס בכם.

ונתתי משכני: לפירוש חז"ל הברכות האלה הם על התיקון שבזמן הגאולה העתידה שמאז יתן משכנו בקביעות ולא ימאס בהם לעולם. ובזה יתישב מה שהתפלא הרמב"ן והמפרשים איך יעלה על הדעת שיגעל שומרי תורה? ואם ישובו מתורתו הלא כתוב בתוכחה "וגעלה נפשי אתכם"? ולדברי חז"ל אם יזכו עד שיתוקן העולם כמו שאנו מיחלים בעתיד אז לא יחטאו עוד כמ"ש "ונתתי לכם לב חדש...ועשיתי אשר בחוקי תלכו", ולא יגעל בם לעולם כי תהיה גאולה נצחיית.

סימן טו

ויקרא כו יב:

וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ג:

[ג] "והתהלכתי בתוככם"-- משלו משל למה הדבר דומה: למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדס והיה אותו אריס מיטמר מלפניו. אמר לו המלך לאותו אריס "מה לך מיטמר מלפני! הריני כיוצא בך!". כך עתיד הקדוש ברוך הוא מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא וצדיקים רואים אותו ומזדעזים מלפניו ואומר להם "הריני כיוצא בכם!".

[ד] יכול לא יהא מוראי עליכם? תלמוד לומר "והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם".

והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים: הם שני מיני מדרגות: ( א ) היות האלקות בתוכם ממש בהיות נפשם אלקית ועל ידי הקדושה תשוב להיות מושלת ופועלת במציאות באופן שידמו הצדיקים כהאריס שנעשה שותף אל המלך בפרדס, הגם שאינו קנינו, הוא שותף אליו מצד עבודתו שתקנו וגדרו ויטעהו שורק; כן הצדיקים, אריסי ה', אשר שמרו את הפרדס הגדול שהוא העולם, שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות על ידי התורה ומצוה, יטיילו עם המלך במלאכתו ישבו ונעשו שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית מצד שישבו בגן הגדול לעבדו ולשמרו על ידי תורה ומצות. ואומר להם(??) הריני כיוצא בכם, כי הם במעשהיהם ינענעו טורי המערכת ולפי גזרתם ינהיגו העולם לחסד ולשבט, כמו שאמרו מי מושל בי? צדיק, וכדומה ממאמרי חז"ל. ומצד ה( ב ) -- "והייתי לכם לאלקים", מצד הנהגתו את הצדיקים בעצמם כפי רצונו עליהם לטובה ויהיה מוראו עליהם בהכירם גדולתו ורוממותו.

ועל שני דברים אלה אמר (יחזקאל ל"ז, כ"ו-כ"ח) "ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם" (והם שני המדרגות -- המקדש אשר בתוכם והמשכן אשר עליהם ולמעלה מהם). ושם (פסוק כח) "וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם", כי במה שיהיה המקדש בתוכם והם מושלים על כל המעשים יודע לעכו"ם כי הם קדושים ונעלים מן הטבע.

סימן טז

ויקרא כו יג:

אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ג:

אם אין אתם מאמינים לי כל הדברים הללו -- "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם"-- אני שעשיתי לכם נסים במצרים, אני הוא שעתיד לעשות לכם כל הנסים הללו.

[ה] "מהיות להם עבדים" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים ז, ח) "ויפדך מבית עבדים", יכול שהיו עבדים לעבדים? תלמוד לומר "להם עבדים"-- היו למלכים ולא היו עבדים לעבדים.

[ו] "וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם"-- משלו משל למה הדבר דומה: לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה. והיה לאותו איש עשרה בנים; זה בא וחרש וישב לו, וזה בא וחרש וישב לו; עד שנתיגעה הפרה ורבצה לה. לא הספיק בדעתו לקבל פיוס מאותו האיש אלא בא מיד ושבר את העול וקצץ את הסמלונים. כך ישראל בעולם הזה -- שולטן אחד בא ומשעבדם והולך לו, ובא שולטן אחר ומשעבדם והולך לו; והמענה ארוכה שנאמר (תהלים קכט, ג) "על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם". למחר כשיגיע הקץ אין הקדוש ברוך הוא אומר לאומות "כך וכך עשיתם לבני..." אלא מיד הוא בא ושובר את העול ומקצץ הסמלונים שנאמר "ואשבור מוטות עולכם". וכן הוא אומר (תהלים קכט, ד) "ה' צדיק קצץ עבות רשעים".

אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים: רוצה לומר כי הלא יפלא על כל המעשים שעשה ה' בגאולת מצרים שלא נתקיימו, כי אחרי זה חזרו ונשתעבדו בשעבוד מלכיות וידענו זה כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם ולא יפעל דבר לבטלה. אולם מבואר בדברי חז"ל וחכמי האמת שכל הנסים שעשה בימי קדם היו כאין [נ"ל צ"ל כעין - דניאל] ערבון לעתיד וכזורע זריעה שתצמח בעתיד ביתר שאת ממה שזרע. וז"ש אם אין אתם מאמינים לי "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים", שבהכרח ישובו כל הנסים ויתקיימו בעתיד כמ"ש (ישעיהו מב, טז) "אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים", ואומר (מיכה ז, טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

ואמר "מהיות להם עבדים", רצונו לומר הגם שבמצרים לא הייתם עבדים לרבים, כי מה שכתוב "ויפדך מבית עבדים" אין פירושו עבדים לעבדים, רק שאתה היית שם בית עבדים ר"ל משפחה ששעבדו בהם, והעבדות לא היה רק למלך מצרים. ואם כן לא הוצאתיך מפני ריבוי השעבוד לאדונים רבים רק מפני השעבוד עצמו שרציתי שתהיו חפשים. וז"ש "מהיות להם עבדים" -- הגאולה היה כדי שלא תהיו עבדים וכל שכן שאגאל אתכם מש"מ שהם עבדים לרבים, ועל זה אמר ""ואשבר מוטות עולכם" -- מוטות הרבים וכמשל שהביא שישבור העול והסמלונים. ופי' "ואשבר על" לעתיד לבא, וכן "ואולך אתכם קוממיות".

ומאמר זה מובא במדרש שוחר טוב תהלים (סימן קכט).

סימן יז

ויקרא כו יג:

אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ג:

[ז] "ואולך אתכם קוממיות"-- ר' שמעון אומר מאתים אמה. ר' יהודה אומר מאה אמה, כאדם הראשון. אין לי אלא אנשים; נשים מנין? תלמוד לומר (תהלים קמד, יב) "בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל"; וכמה היא תבנית היכל? מאה אמה.

דבר אחר: "ואולך אתכם קוממיות"-- בקומה זקופה שלא תהיו יראים מכל בריה.

ואולך אתכם קוממיות: פי' בקומת איש היותר גדולה שאפשר וזה קומה של מאה שכן היה אדם הראשון כמו שאמרו חז"ל. ור' שמעון דייק הלשון רבים -- "קוממיות", שני קומות, והם מאתים אמה.