מלבי"ם על נחמיה ב ב
<< | מלבי"ם על נחמיה • פרק ב' • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֩אמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ מַדּ֣וּעַ ׀ פָּנֶ֣יךָ רָעִ֗ים וְאַתָּה֙ אֵֽינְךָ֣ חוֹלֶ֔ה אֵ֣ין זֶ֔ה כִּי־אִ֖ם רֹ֣עַֽ לֵ֑ב וָאִירָ֖א הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
(ב) "ויאמר", ובכ"ז הרגיש המלך שפניו רעים וקצף ע"ז, והיה זה אם שנכרו על פניו אותות העינוי והצום של הימים האלה, או שהיה בהשגחה שעי"כ ישאלנו המלך וימצא פ"פ לדבר עמו, ונחמיה נתירא מחמת מלך מלאכי מות, כי ידע שזה נחשב אצל המלך לאשמה: