לדלג לתוכן

מלבי"ם על יחזקאל ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"קרבו פקדות העיר" ראה שה' הפקיד מחבלים להשחית את העיר וקרא ואתם שיקרבו לשמור ולהכרית "בכלי משחיתם":

ביאור המילות

"פקדות", ממוני העיר. כמו וישם הכהן פקודות על בית ה' (מ"ב י"א):
 

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והנה ששה אנשים" ראה ששה מחבלים שהפקדו על העיר "באים מדרך שער העליון" ששם בית המלך, "ואיש כלי מפצו בידו" להשחית, "ואיש אחד בתוכם לבוש בדים" שהוא מלאך המלמד זכות, "וקסת הסופר במתניו", לכתוב זכיותיהם בספר זכרון, והמליצה בזה כי ששה פקודי העיר רואי פני המלך הם השחיתו את העם והרגו הרג רב (ע"פ פקודתם) בסוף ימי המצור, כאילו ששה מלאכי משחית נתלבשו באלה לבלע ולהשחית, והם באו מבית המלך כי היו מרואי פניו, וירמיה היה כהן לבוש בגדי הבד לשרת בקדש וקסת הסופר במתניו לכתוב נבואותיו על ספר, כמו שאמר לו ה' שיכתוב על ספר דברי נחמות אשר ראה (ירמיהו סי' ל') והוא התעסק להשקיט את העם וליעצם עצת שלום ואמת:

ביאור המילות

"מפנה". הפעל בשקל אשר אתה מראה בהר:

"מפצו", כלי המנפץ ומשבר, כמו מפץ אתה לי (ירמיה י"א):
 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וכבוד אלהי ישראל", ראה שהשכינה התחילה לנסוע מן הבית שזה סימן שהבית יוחרב, "ויקרא אל האיש לבוש הבדים" שהוא המלמד זכות:  

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר אליו" צוה "שהוא יעבר" תחלה "ויתוה תו" וסימן "על מצחות האנשים" הצדיקים שהם "נאנחים על התועבות הנעשות בעיר" כדי שמלאכי חבלה לא ישלטו בהם:

ביאור המילות

"והתוית תו". רושם וסימן כמו הן תוי שדי יענני (איוב ל"א):

"הנאנחים והנאנקים", הנאנח יהיה גם על רעת הכלל, והנואק הוא מפני לחצו ומכתו, כמו נאקת חלל, נאקת הנלחץ לעבודה קשה, ר"ל שהם נאנחים על עונות העם. ונאנקים מפני שנלחצים ונענים על שבלתי מסכימים אל מעשי הרשעים:
 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ה-ו) "ולאלה" - הששה מחבלים - "אמר באזני" שיעברו בעיר אחריו, ויכו את כולם. וצוה שלא יגשו אל הצדיקים שעליהם התו והסימן, וצוה שיחלו להכות אצל הבית המקדש. וכן היה, שהחלו להכות האנשים הזקנים שעמדו לפני הבהמ"ק, והיו ממונים שם או עובדים עבודת המקדש.

והנמשל, ששרי העם, שהם פקודות העיר, בעוונות הדור נתן להם רשות מאת ה' להרוג בעיר, רק שה' צוה לירמיה שיעבור בתוך העיר להחזירם בתשובה, ושיתווה סימן על מצחות האנשים שישמעו בקולו, כמו שנאמר (ירמיהו כא ט): "היוצא ונפל על הכשדים והיתה לו נפשו לשלל וחי".

ולהמשחיתים אמר שיהרגו בעיר, כמו שנאמר (ירמיהו כא ד): "הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נחלמים בם עם הכשדים וכו' ואספתי אותם אל העיר ונלחמתי אני אתכם", רוצה לומר, שילחמו איש באחיו ע"י ה' ששם חרב מלחמה ביניהם, ושם אמר שהיוצא ונפל אל הכשדים וחי, וזהו שאמר "ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו", רוצה לומר שהוא ינצל מידם, ואמר "וממקדשי תחלו" כי החל המרד וההריגה בבית המקדש בעת שנתאספו העם שמה, ושם החלו להכות בזקנים שהיו לפני הבית.

ביאור המילות

"אל תחוס, ואל תחמלו", עיין הבדלם למעלה (ז' ג'):
 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר", אח"כ צוה "שיטמאו הבהמ"ק עצמו ע"י שימלאו חצרות המקדש בחללי חרב, ואח"כ יצאו להרג בעיר, וכן עשו והכו בעיר", והמליצה שאחר שהחל המרד סביב המקדש, יתפשט ההריגה ביניהם בחצרות המקדש, ומשם התפשטו בעיר והרגו איש את אחיו:  

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויהי כהכותם", וראיתי כי "לא ישאר רק אני לבדי" שלא היו צדיקים ביניהם, "ואמר, המשחית אתה" וכו' "בשפכך חמתך על ירושלם", ר"ל אחר שאתה רוצה לשפוך חמתך על ירושלים העיר עצמה לשרפה באש, ובזה תשוכך חמתך ותכלהו על העצים והאבנים ודי בזה ולא תשחית את ישראל:

ביאור המילות

"ונאשאר אני". י"מ מן הנפעל נשארתי, ובא מלת אני תחת הכינוי תי והא' נוספת, ועיין רד"ק:
 

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר אלי" השיב "שהעון שלהם גדול במאד מאד שכל הארץ מלאה דמים ורציחה והעיר" ששם השופטים לעשות משפט בארץ "מלאה הטיית דין" כי מכחישים ההשגחה "שאומרים שאין ה' משגיח בארץ" ולכן:  

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם אני לא תחוס עיני" כמו שהם אין חסים זה על זה כן "דרכם בראשם נתתי" מדה כנגד מדה:  

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והנה" ע"ז בא מלאך המלמד זכות לסייע אותי, "ואמר שעשה כמו שנצטוה", ושמצא שם צדיקים ראוים להנצל, והמליצה שירמיה בא בתפלתו, והודיע כי הוכיח את העם ושיש גם צדיקים השומעים לקולו, כמו שמבואר בירמיה שנמצאו ג"כ שרים שהצילו אותו, ושהאמינו לדבריו: