לדלג לתוכן

מלבי"ם על זכריה יא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על זכריהפרק י"א • פסוק ז' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


זכריה י"א, ז':

וָֽאֶרְעֶה֙ אֶת־צֹ֣אן הַהֲרֵגָ֔ה לָכֵ֖ן עֲנִיֵּ֣י הַצֹּ֑אן וָאֶקַּֽח־לִ֞י שְׁנֵ֣י מַקְל֗וֹת לְאַחַ֞ד קָרָ֤אתִֽי נֹ֙עַם֙ וּלְאַחַד֙ קָרָ֣אתִי חֹֽבְלִ֔ים וָֽאֶרְעֶ֖ה אֶת־הַצֹּֽאן׃



"וארעה את צאן ההרגה", סדרתי איך תהיה הרעיה שלהם והנהגתם והיו באופן שיהיו צאן ההרגה, "לכן עניי הצאן", לכן היו עניי הצאן מפני שהרגו זה בזה ולא היה שלום ביניהם, "ואקח לי שני מקלות", צייר שהרועה היה לו שני מקלות, "אחד היה מקל נועם ואחד היה מקל חובלים", ולא נודע מי המה המקלות, והמפרשים נבוכו, אולם ממ"ש אח"ז "ואגדע את מקל נועם להפר ברית אשר כרתי את כל העמים ואגדע את מקלי השני את החובלים להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל", מזה נודע שמקל נועם היה ענינו לכרות ברית את העמים, ומקל חובלים היה ענינו לשום אחוה בין יהודה ובין ישראל, ובזה מצאנו חדתו, שר"ל שהיה להם שני מיני הנהגה א] הפחה או הנשיא או המלך אשר היה לו ברית עם העמים שמשלו אז בארץ, ב] השופט או הכ"ג או ראש הסנהדרין שהיה ענינו להשגיח על עם ישראל שיתאחדו בין בדת ובין במשפט והנהגה ולא יתחלקו לכתות ואגודות שונות, והיה ראוי שמקל זה שעומד בין ישראל לעמים יהיה מקל חובלים, היינו שילחמו אתם בגבורה וישיבו מלחמה שערה לחבול את אויביהם, ומקל זה העומד בין ישראל ויהודה יהיה מקל נועם להנהיגם בנעימות ובנחת ובשלום ובמישור, ואמר בגנאי הדור שהיה להפך שהמקל שהיה נגד העמים היה מקל נועם, כי היו נכנעים ומשועבדים אל העמים, והמקל שהיה להקים האחוה בין בני ישראל היה מקל חובלים לרדות בם בפרך:

ביאור המילות

"לאחד ולאחד", כבר בארתי באילת השחר (כלל ס"ט) כי אחד הוא ממשקל הכבד ומורה אחד ולא שתים, ואחד הוא ממשקל הקל ומורה כל אחד שיהיה עיי"ש, ור"ל שהמקל נועם היה איש אחד תמיד, והמקל חובלים לא היה אחד מיוחד, כי בהנהגה הפנימית התנשאו מנהיגים רבים, כל כת שמה לה ראש אחד וכ"א היה חובל ומשחית את העם:

 



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.