מלבי"ם על זכריה יא ו
<< | מלבי"ם על זכריה • פרק י"א • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֠י לֹ֣א אֶחְמ֥וֹל ע֛וֹד עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַמְצִ֣יא אֶת־הָאָדָ֗ם אִ֤ישׁ בְּיַד־רֵעֵ֙הוּ֙ וּבְיַ֣ד מַלְכּ֔וֹ וְכִתְּתוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א אַצִּ֖יל מִיָּדָֽם׃
"כי", מפרש הנמשל כי לא אחמול עוד על יושבי הארץ ויהיו עומדים להריגה, "והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רעהו" שע"י שנאת חנם שהיה ביניהם דקרו איש את רעהו, "וביד מלכו" שמלכי בית שני הרגו בעם וכלו אותם, "וכתתו את הארץ" שע"י הכתות השונות שעמדו אז וע"י המלכים האכזרים נכתתו ונתפרדו ונאבדו:
ביאור המילות
"ממציא". כמו ואת העולה המציאו אליו (ויקרא ט'):
<< · מלבי"ם על זכריה · יא ו · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.