מלבי"ם על הושע ט ד
<< | מלבי"ם על הושע • פרק ט' • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹא־יִסְּכ֨וּ לַיהֹוָ֥ה ׀ יַ֘יִן֮ וְלֹ֣א יֶעֶרְבוּ־לוֹ֒ זִבְחֵיהֶ֗ם כְּלֶ֤חֶם אוֹנִים֙ לָהֶ֔ם כׇּל־אֹכְלָ֖יו יִטַּמָּ֑אוּ כִּֽי־לַחְמָ֣ם לְנַפְשָׁ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃
"לא יסכו לה' יין", ולא לבד שלא יביאו נסכים שהנסכים הם טפלים אל הזבח, כי גם "לא יעברו לו זבחיהם", שלא יקבל מהם גם זבחים, שהזבחים היו נקראים לחם ה', כמ"ש כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבי' והיו קדש, אבל זבחיהם לא יקראו לחם ה'. כי הם "כלחם אונים להם", הם דומים כלחם שאוכלים האוננים על מתיהם שאוכלים סעודת הבראה משל אחרים, וכן השלמים שיאכלו לא יהיו שלמי שמחה רק סעודת הבראה, ותחת אשר לחם אוננים יטמא ע"י האונן שהוא טמא לנפש ומטמא את הלחם, לחם של הזבחים שלהם "כל אוכליו יטמאו" הלחם יטמא את האוכלים אותו, "כי לחמם לנפשם" כי הוא הלחם שאוכלים על נפשם המתה, שנפשם מתה בגופם והם אוכלים הזבח לחם הבראה על מיתת עצמם, וע"כ "לא יבא בית ה'" כי לחם טמא הוא:
ביאור המילות
"כלחם אונים". כמו לא אכלתי באוני ממנו, לחם אוננים:
"לחמם לנפשם", לנפש מת, כמו כל טמא לנפש, לנפש לא יטמא:
<< · מלבי"ם על הושע · ט ד · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.