מלבי"ם על בראשית י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על בראשית · י · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א) "שם חם ויפת". בב"ר (פכ"ו) והלא יפת הוא הגדול (ר"ל דכתיב אחי יפת הגדול וכ"מ ממ"ש ששם היה בן מאה שנתים אחר המבול), אלא בתחלה אתה דורש שהוא צדיק ונולד מהול והקב"ה יחד שמו עליו ואברהם עתיד לצאת ממנו וששמש בכהונה גדולה ונבנה בהמ"ק בתחומו, חשב ששה דברים נגד מה שסדר שם חם ויפת חמשה פעמים בתורה ופעם אחד בד"ה. "ויולדו להם בנים אחר המבול", דאף שחם הוליד בתיבה י"ל שהיה אחר שכלה המבול:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(ב – כא)    למה חשב בני גומר ובני יון ולא חשב בני יתר הבנים. וכן נהג בחשבון בני חם ושם שחשב מקצת והניח מקצת. למה אמר מאלה נפרדו וגו' ולא אמר כן ביתר הבנים. מ"ש ואחר נפוצו משפחות הכנעני אין לו באור, ולמה חשב גבול הכנעני ולא גבול יתר הבנים. מ"ש ולשם יולד גם הוא ולא אמר בני שם. כמ"ש בני חם. ולמה הזכירו שהוא אבי כל בני עבר ואחי יפת:

(ב) "בני יפת." חשב ראשי אומות, וגומר הוליד בנים הרבה חוץ מהנחשבים כאן וכולם נעשו אומה אחת תחת שם גומר, ואשכנז וריפת וכו' היו אומות בפ"ע, וכן היה ביון, והיו מבני יפת י"ד ראשי אומות:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) "מאלה נפרדו איי הגוים". ר"ל מן האומות הגדולות התפרדו מחוזות קטנות שהיו לבדנה (שאי שם המחוז כמ"ש (ישעיה כ') ואמרו יושבי האי הזה) ולא נחשבו כי היו קטנות, ונעשו מפורדים ע"י ד' דברים. א] ע"י הארץ. ב] ע"י שנוי הלשון. ג] ע"י המשפחות. ד] ע"י הקבוץ, לז"א בגויהם, פירוש בקובציהם, שכל לשון היה בפ"ע וכן כל משפחה וכו':

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו) "ובני חם". היו שלשים ראשי אומות, כי בני כוש היו אומה מפורדת תחת שם כוש חוץ מסבא וחוילה שהיו אומות בפ"ע, וכן בני רעמה בפ"ע ושבא ודדן בפ"ע וכן כולם, וכסלוחים אומה בפ"ע ונפרדו מהם פלשתים וכפתורים:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח) "וכוש ילד את נמרוד". לא היה אומה בפ"ע, רק נזכר מצד שהחל להיות גבור בארץ, שהוא היה הראשון שקבץ אליו מחנות וילחם מלחמות ויתגבר על יתר בני אדם וימלוך עליהם, שעד עתה חיה כל משפחה תחת אביהם הראשון שהיה ראש המשפחה:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט) "הוא". גבורתו התחילה בציד החיות שהיו רבים בעת ההיא וכל מי שהיה גבור בצידת החיות היו מיחסים לו אלהות, ועז"א לפני ה', ועי"כ אסף אליו אנשים והתגבר אח"כ על בני אדם:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "מן הארץ ההיא יצא" נמרוד אל "אשור" (כמו למלחמה אדרעי) כן פירש הרמב"ן, ובנה גם באשור ערים חזקים שחשב פה, ויתכן שתחלה כאשר התקבצו דור הפלגה בשנער היה מלך עליהם, וכשנשבת בנין העיר והמגדל בנה את בבל וארך וכו', וכאשר נפוצו אנשים עוד הלאה, ורבים נסעו לאשור, יצא אליהם ובנה גם שם ערים ובירניות. ויל"פ מ"ש את רחובות עיר, שכאשר רבו האנשים בנינוה בנה רחובות השייכים לעיר נינוה, והרחובות האלה היו ג"כ מלאות צאן אדם ונקראים רחובות של העיר, וכאשר צר להם המקום הוסיף לבנות את כלח:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב) "ואת". ואח"כ בנה בין נינוה ובין כלח את העיר רסן, וחשב שגם שם יתקבצו המון רב ותהיה גדולה יותר מנינוה, ולא היה כן, כי נינוה נשארה העיר הגדולה, שלכן ישבו בה מלכי אשור תמיד:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח)" ואחר נפוצו משפחות הכנעני". ספר כי רבים ממשפחות הכנעני נפוצו וגלו ממקומם (כי פעל פוץ מנחי ע"ו מורה שנפוץ ע"י הכרח וגלות כמ"ש בפי' הנ"ך), והוא מ"ש (דברים כ"ג) והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, והעוים היו כנענים, וכן הפלשתים הורישו את הכנעני, כמ"ש (יהושע י"ג) מן השיחור אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים העזתי וגו' והעוים, וכן צידון היה לכנעני והפלשתים לקחו מידם, ושם ישבו משפחות הכנעני שנזכר פה ולא נחשבו במתנת הארץ שנתנה לאברהם (לקמן טו), ובזה נתקיימה קללת נח הראשונה עבד עבדים יהיה לאחיו שהוא לבני חם:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יט)" ויהי גבול הכנעני". ואז נתקצר גבול הכנעני, שמצידון עד עזה (שצידון בצפונית מערבית ועזה בדרומית מערבית וגרר הוא בינתים) שהיה לכנעני לקחום הפלשתים, כמ"ש (יואל ד') צור וצידון וכל גלילות פלשת, וגבולם היה עתה מצידון עד עזה וצידון וגרר ועזה יצאו עתה מגבולם, וכן בדרום היה להם סדום ועמורה וגם משם נגרשו ע"י בני חם, ושם נעשה גבולם, כי ארץ סדום ועמורה עד לשע יצא מהם, וע"כ תמצא בגבולי העתיד שנאמר ליחזקאל יכנסו כל אלה המקומות בגבולי הארץ, כמ"ש בפי' יחזקאל (סי' מ"ז) באורך:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כא)" ולשם יולד". כבר כתב בכוזרי כי בדורות הראשונים היה הלב והסגולה אצור רק ביחידי הדורות, שלפעמים היו בעצמם סגולה ולפעמים היו מוכנים להוליד בן שיהי' סגולה, שאדם ושת ואנוש היו בעצמם סגולה, שע"כ אמר במדרש אדם שת אנוש ע"כ בצלם ובדמות כמש"ש, והדורות אחריו היה טמון בהם סגולה, שחנוך ומתושלח ולמך ונח היו בעצמם סגולה, וע"כ כתיב שם ולשת יולד גם הוא, ר"ל שגם הוא נולד, כי אנוש היה סגולה כמוהו, ובבני נח היה שם הסגולה, אבל בבני שם לא נמצא הלב והסגולה, כי ארפכשד ושלח לא היו סגולה רק שהיה טמון בם הכח שעבר בן בנו של ארפכשד היה סגולה, ועז"א "ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר", שבזה שהיה אבי כל בני עבר יולד לו גם הוא סגולה כמוהו, כי יתר בניו היו קליפות, ורק שהיה שמור הסגולה לדור רביעי. ואמר שהיה" אחי יפת", כי שם ויפת היתה ביניהם אהבת אחים, שכן הם נהגו כבוד באביהם, וחם נפרד מהם בבזותו את אביו ובתאות בשרים:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כג - כד)" ובני ארם". ר"ל הבנים שהיו לאומות בפ"ע, כי יתר בני אדם היו כולם אומה אחת תחת שם ארם. וכן ארפכשד הוליד כמה בנים, והיו לאומה בשם ארפכשד, ושלח נעשה אומה בפ"ע. ומבניו יצא עבר שהיה לאומה בפ"ע, כי בנים רבים היו לו כמ"ש ויולד בנים ובנות והיו לאומה אחת בשם עבר:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כג - כד)" ובני ארם". ר"ל הבנים שהיו לאומות בפ"ע, כי יתר בני אדם היו כולם אומה אחת תחת שם ארם. וכן ארפכשד הוליד כמה בנים, והיו לאומה בשם ארפכשד, ושלח נעשה אומה בפ"ע. ומבניו יצא עבר שהיה לאומה בפ"ע, כי בנים רבים היו לו כמ"ש ויולד בנים ובנות והיו לאומה אחת בשם עבר:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כה) "ולעבר". וחוץ מזה הוליד עבר שני בנים שכ"א היה אומה בפ"ע, "כי בימיו נפלגה הארץ", היינו שאז היה דור הפלגה שאחזו לשונות אחרות ומנהגים ואמונות זרים והוא נשאר בלשונו ובאמונתו להאמין בה' כמ"ש אלהי העברים נקרא עלינו, וקראוהו פלג שהוא נפלג מיתר הדור, וכבר בארו חז"ל שהיה מדרשו של שם ועבר, שהיו נביאים ובעלי הרוח, ושם אחיו יקטן שהיה קטן ממנו במעלה ומבניו עמדה אומה אחת תחת שם יקטן, וחוץ מזה הוליד י"ג בנים שהיו ראשי אומות שחשב בפסוקים הבאים, וסיים "כל אלה בני יקטן", ר"ל חוץ מבנים הקודמים שלא היו ראשי אומות רק אומה אחת בשם יקטן, צא וחשוב היו מבני שם כ"ו אומות ושלשים מחם וי"ד מיפת הם שבעים אומות, עד שבא אברהם ונעשה ראש אומות בפ"ע וכמ"ש כי אב המון גוים נתתיך: והנה האריכה התורה ביחוס האומות והסתעפותיהם שזה אות או מופת על אמתת הדברים שספר מענין המבול, שמימי המבול עד ימי משה לא היו רק שמונה מאות שנה, ומשה הודיע יחוס כל האומות והסתעפותם בזמן המועט הזה, שא"א שיגיד בזה איזה דבר שאינו אמת שאז היו כולם מבררים שקרות דבריו ח"ו ע"י ד"ה אשר לאומות, מזה התבררו אמתת דברי תוה"ק, וכמו שנבאר עוד בספור ענין דור הפלגה עיי"ש: