"ברית", עתה מתחיל לחשוב כי לא חטא שום חטא שבעבורו היה ראוי לכל הרעה הזאת, ונגד מ"ש שהיה לאבל כנורו, שהיה דרכו לנגן על הכנור בעת שנכנסה כלה לחופה לשמח חתן וכלה, ועתה היה לאבל על מות בניו, בל תאמר שבא לו העונש מפני שחטא בעת הנגון וחמד את הכלה, ע"ז משיב הלא "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה", שמה שהתבוננתי עליה להסתכל בה, היה רק לשמח חתן וכלה כמ"ש כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו', לא לתור אחרי העין:
"ומה החלק" שנתן לי בעבור זה "אלוה ממעל", הזה שכרי, ומה "הנחלה שהנחיל לי שדי במרומים" במות בני וכריתת בני ביתי:
ביאור המילות
(ב-ג) "חלק אלוה, ונחלת שדי". הנחלה היא המגיע בירושה והוא על מיתת בניו כי נחלו עונות אביהם (ע"ל כ' כ"ט, כ"ז י"ג), ועז"א שהוא "נכר גם לפעולי און", והחלק הוא חלקי שהם יסורי גופו, ועז"א שהוא "איד לעול", ופועל און הוא יותר מעול, שמציין הפעולה כמעשה (כנ"ל י"א י"ד):
"הלא", ור"ל ואם אתם חושבים שחטאתי מפני שאינכם יודעים תעלומות, אבל "הלא ה' הוא יראה דרכי" שהוא דרכי הנפש, "וגם יספור כל צעדי שהם המעשים" שעשיתי בפועל, והוא יודע, בין מצד דרכי הנפש.
"אם", עתה מתחיל לקצוב גז"ד על עצמו, אם ר"ל אם האמת הוא כמ"ש ריעי, אם "אשורי נטו מדרך" האושר "ואם לבי הלך אחר עיני" לתור אחרי העינים לחמוד ועי"כ "בכפי דבק מאום", אז אני גוזר דיני על עצמי, כי.
"אזרעה ואחר יאכל" שהוא איבוד הקנינים, "וצאצאי ישורשו" הוא איבוד הבנים, ר"ל אז בא עלי הדין במשפט ובצדק:
(ט-י) "אם", וכן "אם נפתה לבי על אשה" ר"ל על אשת איש, ועי"כ "ארבתי על פתח רעי" לזנות עם אשתו, אז אקבל הדין, כי "תטחן לאחר אשתי" היינו שתהיה שפחה בזויה טוחנת בריחים, כמ"ש עד בכור השפחה אשר אחר הריחים, "ועליה יכרעון אחרין" לזנות עמה מדה כנגד מדה:
"אם אמאס", נגד מ"ש לו אליפז אלמנות שלחת ריקם, אמר שלא לבד שלא נגע בנחלת אלמנות ויתומים, שגם לא מאס משפט עבדו ואמתו הגם שהם קנין כספו, והטעם כי "אם אמאס משפט עבדי בעת שהם מריבים עמדי" שלא אפנה אל משפטו, אז.
"הלא בבטן עושני עשהו", ה' יאמר לי ואיך תצעק נגד אדוניך ה', ואתה לא שמעת משפט עבדך הגם שהוא שוה לך. כי בבטן שנבראתי אני, נברא גם עבדי, שניהם נבראו בבטן אשה, ושניהם "יצאו מרחם אחד" מרחם של אשה ובכ"ז לא שמעתי צעקתו, ואיך תבקש משפט נגד אדוניך האלהים בשמים:
ביאור המילות
"בבטן, ברחם". הבטן מציין ההריון, והרחם מציין הלידה (ירמיה א' ה') שבין בהריון בין בלידה היו שוים:
"אם", נגד מ"ש לו צופר (סי' כ') כי רצץ עזב דלים, משיב שלא לבד שלא גזלתי דל ואביון, גם "אם מנעתי מלתת לדלים את חפצם" ושאלתם, או "אם אכלה עיני אלמנה" המצפים לישועתי ולא הושעתי לה:
ביאור המילות
"אם אמנע", יל"פ יוצא כמ"ש בפי', ויל"פ עומד אם אמנע מלמלא חפץ דלים:
"כי מנעורי גדלני כאב", הלא אז מה אעשה כי יקום אל אשר הוא גדלני מנעורי, שגם אני הייתי יתום וה' גדל אותי כאב, וישאל מדוע לא עשיתי אל היתום את אשר עשה ה' לי שנתן לי לחם והיה לי לאב, "ומבטן אמי אנחנה" שאמי נשארה אלמנה ואני נחיתי אותה מיום שיצאתי מבטן, ר"ל מנעורי, ע"י עזרת ה' שגדלני כאב השגיח גם על אמי להחיותה, וכשגדלתי פרנסתי את אמי, וא"כ איך אכלה עיני אלמנה ויתום ואשכח טובות ה' עלי ועל אמי:
ביאור המילות
"גדלני", נדחקו המפרשים, ופי' כפשטו ה' גדל אותי, אנחנה מוסב על אמי. אנחה אמי מבטן:
(יט-כ) "אם", נגד מ"ש לו ובגדי ערומים תפשיט, אמר "שאם אראה אובד מבלי לבוש או אביון שאין לו כסות, אם לא ברכוני חלציו" ומתניו, כי "יתחמם מגז כבשי" ונתתי לו לבוש וכסות לחום לו:
"אם הניפותי", מוסיף שגם אם בא יתום לפני בשער המשפט (כי איוב היה שופט יושב בשער) וראיתי שעפ"י הדין נתחייב היתום מלקות, בכ"ז "לא הניפותי ידי עליו" להכותו בידי, הגם "שראיתי בשער עזרתי", ששער המשפט היה לי לעזר להכות היתום, כמ"ש והיה אם בן הכות הרשע, בכ"ז שמרתי מלהכותו בידי, ואם עשיתי זאת אני קוצב גזר דיני, כי.
"כתפי" העליון תפול מן "השכם. ואזרועי" שלמטה מן הכתף תשבר מן "הקנה" שהא למטה מן הזרוע, כי נמנעתי מהכות את היתום משני טעמים.
ביאור המילות
"אזרעי" הוא בין הכתף להקנה, והשכם הוא אחר הכתף, לכן במשא שישא איש אחד על גביו יאמר שנושא על שכמו, ואם ישא על צדו או שנים הנושאים במוטות שיתנו המוט על צדם הימנית יאמר שנושאים בכתף, הכתפים הם שנים והשכם רק אחד, והקנה הוא למטה מן הזרוע:
"אם שמתי", נגד מ"ש לו אליפז כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר (סי' ט"ו), וכן אמר ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט, השיב שלא הסיר בטחונו מה' בשום אופן, שלא בטח לא על העושר, שעל זה אמר "אם שמתי זהב כסלי", ולא על כח ידו, שעל זה אמר.
ביאור המילות
"זהב כסלי, כתם מבטחי". כבר בארתי למעלה ד' שהכסל הוא הבטחון מן הרע, והמבטח הוא אל הטוב. כסלי שלא יגיע לי מחסור כי יש לי זהב, ומבטחי להשיג עוד תוספת טוב כי י"ל כתם שיקר מן הזהב:
"גם הוא עון פלילי", שגם המחשבה הוא עון ראוי לעונש ולמשפט קשה, "כי כחשתי לאל ממעל", שזה הכחשה בה' אם יתלה ההצלחה בירח וכוכבים ובמזל, והגם שאין עונשין על המחשבה, במה שהיא כפירה והכחשה בה, עונשים גם על המחשבה:
(כט-ל-לא) "אם אשמח" גם אל תאמר שבאו עלי יסורים על ששמחתי על מפלת שונאי דכתיב בנפול איבך אל תשמח פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, עז"א "שלא שמחתי בפיד משנאי", ויותר מזה "והתעררתי כי מצאו רע" וכו', "אם לא אמרו מתי אהלי", שבעת שמצא רע לשונאי הגם "שלא נתתי לחטא הכי לשאול באלה נפשו", הגם שידעתי שאני לא קללתיו באלה ולא חטאתי בחכי להאלותו ולשאול את נפשו למות ע"י האלה, בכ"ז "התעררתי בעת שמצאו רע אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע" התעוררתי לדרוש אם לא יצא עליו איזה קללה ממתי אהלי, פן אמרו הם שרוצים לראות בו נקמה ושלא ישבעו מבשרו. עד שלא לבד שאני לא קללתי את שונאי ולא שמחתי במפלתו, כי הקפדתי גם על בני ביתי, והתעוררתי לדרוש ע"ז אם לא יצא מהם קללה עליו, ואף דבור של נקמה שיאמרו שלא ישבעו מבשרו אם ינתן בידם להנקם ממנו:
"בחוץ", אחר שחשב שנתן ליתומים לחם ולעניים כסות ולבוש, אמר שנתן להם גם מעון ודירה, שאף "הגר לא ילין בחוץ", ואף לעוברי אורח פתח דלתיו שיתארחו בביתו, כמו שכתוב הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו:
(לג-לד) "אם כסיתי" ואם תאמרו שחטאתי בסתר והעלמתי את חטאי, עז"א "וכי כסיתי את פשעי כיתר האדם וטמנתי את עוני במחבואי" מפני "כי אערוץ" ואירא לגלות עוני מפני "המון רבה ובוז משפחות" שהם "יחיתוני" ושברו אותי עת אגלה עוני, עד שאהיה מוכרח "לידום" אח"כ "ולא אוכל לצאת לפני הפתח" מרוב הבושה, הלא אנכי לא יראתי משום אדם ולא מפני ההמון, ולא היצרכתי לטמון חטאי מפני פחדם וכלימתם,
ביאור המילות
"כסתי פשעי, לטמון בחבי עוני". הפשע הוא המרד בגלוי וצריך כיסוי, אבל העון שהוא עוות המחשבה הוא מכוסה, וצריך להטמינו במקום כיסויו בל יתראה שם, ר"ל בל יתראו מחשבותיו החוצה:
"מי יתן שומע לי" ויודה לדברי, "הן תוי", שיעורו "הן תוי שדי וספר כתב יענני איש ריבי" שאיש ריבי המתוכח עמי יענה אותי ויאמר אלי, "הן תוי שדי" הן ה' תו ורשם על בשרי את חטאתי שהנגעים שעל בשרי הם המכתב שכתב ה' ורשם את עוני, והוא "הספר אשר כתב", ר"ל שחרת על בשרי את פשעי בנגעים ופצעים באותיות כתובים על ספר נלט אם לא, משיב "אם לא הייתי נושא ספר זה" (שהוא מכתב של עוני ותוי חטאתי) "על שכמי" לעול ולמשא, ר"ל אם לא היה דביק על גופי, "אענדנו עטרות לי", הייתי עושה ממנו עטרה לכבוד ולתפארת, כי בספר של ה' היו כתובים זכיותי לא חטאתי, כי.
ביאור המילות
"תוי". הם האותיות, ויתו על דלתות השער.
"והספר" הוא חבור האותיות לספר שלם "ואיש ריבי" מוסב לכל המאמר יענני (איש ריבי) וספר כתב (שדי) (יענני) איש ריבי:
"מספר צעדי אגידנו", הייתי אומר לספר זה ולכותבו מספר צעדי שכולם שוים לטובה, "כמו נגיד אקרבנו", הייתי מקרב אותו כמו נגיד ומנהיג, כי הוא המנהיג אותי והוא היודע כל דרכי וצעדי, והייתי מתעטר בספר הזה שהיו מעשי כתובים בו, רק החסרון שספר של הנגעים אינו לשאת על ראשי לעטרה כי נעשה על שכמי לעול ולמשא:
"אם", סיים דבריו "וכי אדמתי" הזועקת על שהיא שוממה, "עלי תזעק?" וכי אני גרמתי שתהיה שממה? או "תלמיה" אשר יחד יבכיון "הכי עלי יבכיון?" וכי בחטאתי נעשה זאת?
(לט-מ) "האם כחה אכלתי בלא כסף והפחתי נפש בעליה", ר"ל אם גזלתי את השדה בלא כסף מבעליה הפחתי נפשו עד שלכן תחת "חטה תצא חוח" והאדמה תשאה שממה? הלא שדות בכסף קניתי לא עשקתי ולא גזלתי. וא"כ לא עלי אדמתי תזעק כי לא נעשה זה על ידי עונותי.
"תמו דברי איוב", תמו תשובותיו לשלשת ריעיו וגם הם שבתו מלענות, ולכן ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי וכו':
