מלאכת שלמה על עדיות ז
<< · מלאכת שלמה · על עדיות · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
על פדיון פטר חמור שמת: שנויה בהפך לשון בפ"ק דמסכת בכורות:
שאין כאן לכהן כלום: כך מצאתי מוגה וכמו שהוא שם בפ"ק:
אלא כפדיון: אית דלא גרסי מלת אלא וכדאיתיה שם פ"ק:
משנה ב[עריכה]
על ציר חגבים וכו': שנויה בפ' עשירי דמסכת תרומות ובת"כ פרשת שמיני ספ"ה. וביד פ"ג דהלכות מאכלות אסורות סי' כ"ב ובפי"ו דהלכות טומאת אוכלין סי' ד'. וכתב הראב"ד ז"ל מפ' בגמרא דבני מערבא פ' עשירי דתרומות מהו טהור טהור מלהכשיר הא לטמא אפילו כל שהוא טמא נ"ל הא דאמר לטמא אפילו כל שהוא טמא הכי קאמר הא לאסור אפילו כל שהוא אסור ואוסר כעין שאמרו בדג טמא שהציר שלו אוסר רביעית בסאתים ומשנה ראשונה היו אומרים שאין צירם אוסר כלום דזיעה הוא וזיעת חגבים לית בה מששא ופירשא בעלמא הוא ובא הוא והעיד שאין בו קולא אלא לענין הכשרו משום דלא חשיב אבל לאסור אוסר בכל שהוא אבל לענין טומאה הא קיימא לן ציר לאו בר קבולי טומאה הוא בבכורות פ"ג. ויש לפרש דר' צדוק בא להקל נמי לומר שהציר של חגבים טמאים אין דרך בני אדם לכונסו וכ"כ הוא נמאס שאפילו המים שבו הוא מבטלם מלהכשיר מפני שהוא כמשקה סרוח וכ"ש שאינו אוסר את עירובו בציר חגבים טהורים אבל לטמא טמא בכל שהוא דקסבר ר' צדוק לענין טומאה כיון שכבר היו המים טמאים קודם עירובם ועדיין הוא ראוי לאכול ע"י תערובות לא בטלה טומאתם מהם אבל הכשרם שהוא מכאן ולהבא אחר שנתערבו בציר בטלו מלהכשיר נמצא מעדותו של ר' צדוק למדנו שאפילו להכשיר אינו ראוי ואפילו ע"י רוב מים שבו ואילו למשנה ראשונה מכשיר היה שלא היו חושבין אוחו כמשקה סרוח וזה הפירוש נראה יותר שאילו בא ר' צדוק להחמיר כפירוש שנכתב לפנים לא היה פותח דבריו בטהרה והאיסור בא מן הכלל אבל היה פותח באיסור והטהרה היתה באה מן הכלל ע"כ וע"ש. וז"ל רבינו שמשון ז"ל בפרק עשירי דתרומות אמרינן בירושלמי מהו טהור טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מיטמא ובמסכת מכשירין נמי תנן ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא ע"כ. והר"ש שיריליו ז"ל פירש דטהור ומותר קאמר ואפילו בעיניה מותר לאכלו ואפילו מדרבנן ויישב לשון הירושלמי על פי דרכו ושכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג דמאכלות אסורות שכתב ציר חגבים טמאים מותר דאין בהם לחלוחית ותירץ השגת הראב"ד ז"ל וכתב בסוף דבריו ועוד מצאתי בתוספתא דמותר וטהור קאמר ר' צדוק דתניא התם העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור ומותר לאוכלי תרומה ע"כ כך נ"ל. ושוב מצאתי להרא"ש ז"ל בפירוש עדויות כדברי שמה שדקדקו בירושלמי משום ששנינו טהור ולא שנינו מותר וז"ל שם ומשנה ראשונה אסרה ציר חגבים טמאים בפני עצמן ולכך הוצרך ר' צדוק להעיד שציר חגבים טמאים לא אסרו חכמים כמו שאסרו ציר דגים טמאים ומן הדין היה לו לשנות מותר ומה ששנה טהור מפרש בירושלמי כדי לדקדק מהו טהור טהור מלהכשיר הא ליטמא אפילו כל שהוא מטמא פירוש אם נפל לתוכו מים כל שהוא מטמא והכי תנן בפ' ששי דמסכת מכשירין ר"א בן יעקב אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא ואמרינן עלה בבכורות פ' הלוקח בהמה דציר לאו בר קבולי טומאה הוא אלא דנחשדו עמי הארץ לערב מים מחצה בצירם וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אע"פ שהן טהורין טהרה מעוררת טומאה וכיון דמים רובא הכל טמא ולהכי שנה טהור לאשמועינן דציר חגבים זיעא בעלמא הוא ומותר וגם טהור מלהכשיר אבל לענין טומאה החמירו לטמאתו בנפילת מים כל שהוא כדמפרש טעמא בגמרא דבכורות והראב"ד ז"ל והר"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל פירשו בענין אחר והמדקדק במשניות אי אפשר לפרש אלא כמו שפירשתי עכ"ל הר"ש שיריליו ז"ל. וכבר כתבתי שם בתרומות פ' עשירי דבריו ז"ל אבל כאן הארכתי קצת. ושם הבאתי בארך תשובת הרשב"א ז"ל ג"כ:
משנה ג[עריכה]
על הזוחלים: שנויה בפ' חמישי דמסכת מקואות ועיין במ"ש שם בשם הר"ן ז"ל:
ושרבו על הנוטפין: דקתני מתניתין דמשמע הא אי כהדדי נינהו אינם כשרין לטהר בזוחלין כתוב בכסף משנה פ"ט דהלכות מקואות בשם הראב"ד ז"ל שכתב בספר בעלי הנפש ד"ה דר' צדוק משום דאי אפשר לצמצם הוא ומספיקא בעינן רובא א"נ איכא למימר דהא דר' צדוק לאו לענין אשבורן הוא אלא להכשירן לטבילת זבים ומצורעים וכו' דבעו מים חיים אבל לענין אשבורן אפילו מחצה על מחצה לא בעו וכן עיקר דתנן בפ"ק דמקואות למעלה מהן מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא ע"כ וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דהא דר' צדוק להכשירן לזבים ולמצורעים וכו':
משנה ד[עריכה]
שקלחן בעלי אגוז וכו': וכן תנן בפ' ששי דמסכת פרה עלי קנים ועלי אגוזים כשרים ומייתי לה בזבחים פ' קבלה דף כ"ה. וביד פ"ט דהלכות מקואות סי' ט"ו. ופירש הר"ש שיריליו ז"ל עלי אגוז לא חזו לאכילה ועדותו הוי לומר דוקא עלי אגוז וכי ה"ג הוא דמכשירינן אבל עלי ירקות דחזו לאכילה פוסלין ואפילו לנדה דתנן נוטפים שעשאן זוחלין במקל או בקנה אפילו זב או זבה יורד וטובל דברי ר' יהודה כלומר סומך להם המקל או הקנה כדי שיעשו זוחלין אליבא דר' יהודה דלא בעי הוייתם ע"י טהרה ור' יוסי פוסל וקיימא לן כר' יוסי וכי הוו ע"י דבר דלא מקבל טומאה כשרים אפילו לזב ע"כ:
משנה ה[עריכה]
איש חדיד: בשני דלתין גרסינן ליה:
קלל של חטאת וכו': וכן נמי שנינו בפ' עשירי דמסכת פרה נתנו על גביו ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים. ופירש הראב"ד ז"ל קלל של חטאת פירש קלל כמו שפופרת של חרס או של אבן של חרס אינו מטמא מגבו ושל אבן אינו מטמא כלל ואפ"ה אם נתנו על גביו טמא האפר דאמר קרא והניח במקום טהור שיהא מקומו טהור ומסתמא דלהכי אקרי קלל לשון קליל ולא כדברי הערוך שמביאו בערך קלתא תרגום וכדה על שכמה ע"כ פירוש דבריו דתרגום של מעט קליל פירש כלי קטן של חרס קרוי קלל לשון קל:
העיד ר' פפייס: שנויה בפ"ג דנזיר:
משנה ו[עריכה]
העיד ר' יהושע ור' פפייס: כותיה דר"ש דאוקי פלוגתייהו דר' אליעזר וחכמים בולד בפרק שלישי דתמורה פַפְיַס כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל ביוד א' והיוד בפתח:
משנה ז[עריכה]
הן העידו על ארוכות וכו': פט"ו דמסכת כלים סתם לן תנא כעדותן. בפירוש רעז"ל כדמוכח במסכת כלים פ' שני. אמר המלקט נלע"ד שצריך להיות כדמוכח בגמרא בבבא בתרא ואם הוא כמו שכתוב בדפוס רוצה לומר כמו שפירשתי בהוכחה בפ' שני דכלים ויותר טוב היה לומר [*) ובעל נמוקי הגרי"ב ז"ל כ' שצ"ל כמ"ש כי שם כתב מקודם הר"ב כן במשנה א' עכל.] כדמפורש או כדהוכחנו וכמו שכתוב בלשונו ז"ל על דומה לזה בפ' ששי דטהרות סי' ב'. וכן פירש הרמב"ם ז"ל דיש להם טומאה מדרבנן והרא"ש ז"ל חולק בזה דאין לפשוטי כלי עץ טומאה אלא דוקא שלחן וטבלא ודולפקי וכמ"ש שם בס"ד:
על תנור שחתכו חוליות: שנויה במחלוקת פ"ה דמסכת כלים:
ונתן חול בין חוליא לחוליא: החול אינו מניח אותו להתחבר יפה ועל כן היה ר' אליעזר מטהרו אע"פ שהוסק וחכמים מטמאים קא סברי רבנן אין החול מונע אותם מלהתחבר הראב"ד ז"ל:
הן העידו שמעברין: ר"ה פ"ק דף ז'. ובסנהדרין פ' הנחנקין (סנהדרין דף פ"ז.) ובירושלמי פ"ק דמגילה דף ע"א ותוס' דפ' מעשר בהמה (בכורות דף נ"ז.) והתם בירושלמי הוכיח ממתניתין דאדר הראשון הוא התוספת מדקתני הן העידו שמעברין את השנה על תנאי. ועיין בסנהדרין פ"ק דף י"ב דפרכינן התם למאי דהעידו שמעברין את השנה בכל אדר מכדי מפוריא לפסחא תלתין יומין ותניא שואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח רשב"ג אומר שתי שבתות והשתא כיון דלא עברוה קודם הפורים ושמעו דרשא של הלכות הפסח כי הדר מעברי ב"ד לשתא ומודעי לעלמא לא מהימני להו לשלוחי ב"ד ומזלזלי בחמץ וא"כ יפה היו אומרים עד הפורים ומשנינן מידע ידעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא ואמרי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא:
מהגמון: שלטון וכן הוא הלשון בברייתא שם בסנהדרין:
לכשירצה רבן גמליאל וכשבא אמר רוצה אני ונמצאת השנה מעוברת: כך צ"ל. וכן הוא בברייתא דבפ"ק דסנהררין דף י"א דאין מעברין אא"כ ירצה הנשיא. וביד פ"ד דהלכות קדוש החדש סי' י"ב. ופירש הר"ש שיריליו ז"ל ארוכות בכאף גרסינן כמו ערוכות פיניידיראש בלעז וכן קרוי העץ המתוקן שקורין רוליידור מערוך בלשון משנה וכיון ששיפה אותם אע"ג דפשוטי כלי עץ טהורים מדאורייתא מדרבנן טמאים דכלים נינהו ושל נתחומים כיון שמלאכתן לכך לא בעי סירקם או כרכמן ושל בעלי בתים בעינן יחוד בהדיא שאין מלאכתן לכך:
ור' אליעזר מטהר: דאפילו של נחתומין בעינן יחוד בהדיא או סרוק או כרכום:
תנור שחתכו וכו': ודאי אם לא נתן החול בין חוליא לחוליא היה מתחבר יפה מפני שכל חוליא כובדה נופל על שלמטה ממנה ומתחברת כיון דמרחו בטיט אלא משום שיש חול בנתים בין חוליא לחוליא פליגי ר' אליעזר סבר חול באש פקע ובודאי יתפרשו החוליות ונהרס הוא ורבנן סברי כיון דיש לו טפלה לא יתפרשו החוליות ובלא טפלה מודו רבנן לר' אליעזר כדתנן במסכת כלים פ"ה הרחיק את הטפלה ונתן חול או צרור בנתים בזה אמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור:
ליטול רשות: לדבר על עסקי צבור ומסתברא דהאי רבן גמליאל ר"ג הזקן דאי ר"ג בר מחלוקתו של ר' יהושע היכי שייך עדות באותו זמן שעל ידו נכתבה עדויות והוא היה בפניהם והוא היה בעל מעשה והיאך מעידין מה שאירע בפניהם אלא ודאי ר"ג הזקן הוא ע"כ:
משנה ח[עריכה]
מנחם בן סגנאי: צבע היה כדאיתא בברייתא וכתב הר"ש שיריליו ז"ל ומשנה זו יפה פירשה הר"א בר' דוד ז"ל והנני כותב לשונו היורה היא של מתכת ואינה מיטמאה מאוירה ומוסף היורה עטרה של טיט שעושין על שפת היורה של שולקי זיתים הפריצים והיא מחוברת בבית הכירים שלה וכדי שלא תעלה הרתיחה ותצא לחוץ מוסיפים על שפת היורה עטרה של טיט אותה עטרה הרי היא כמו תנור של חרס ומטמאה נמי מאוירה אבל של צבעים לא מפני כי של שולקי זיתים היא צורך גדול ליורה יותר משל צבעים מפני הרתיחה שהיא עולה עם הזיתים ואם לא היתה העטרה היה הכל נשפך לחוץ אבל של צבעים אינו יכול לצאת לחוץ כי הצמר או הפשתן שהם צובעין בה הם עולין למעלה ומגינין על המים שלא תעלה רתיחתן ותצא לחוץ ובתחלה היו אומרים בחלוף מפני כי הצבעים חסין על מי הצבע [כו' ע"י בתוי"ט]. בפירוש רעז"ל ועושין להם תוספת של טיט על שפתם וכן כתב הר"ר יהוסף ז"ל יותר היה נראה נכון לפרש בתוספת של מתכת וצ"ע ע"כ:
משנה ט[עריכה]
העיד ר' יוחנן בן גודגדא: כצ"ל וכך היא שנויה בגיטין פ' הניזקין כולה מתניתין ורישא דמתניתין שנויה ג"כ בפ' חרש ביבמות:
שבנאו בבירה שיטיל את דמיו מפני תקנת השבים: כך נראה שצ"ל ושכן גורס רעז"ל. אמנם הר"ר יהוסף ז"ל הגיה בפ' הניזקין שיתן את דמיו. ואיתה להאי בבא פ' מרובה (בבא קמא דף ס"ו) ובפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ה.) וביד פ"ה דהלכות איסורי מזבח סימן ז' ובפ"א דהלכות גזילה ואבדה סימן ה':