מכילתא על שמות כא לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קטו. (שמות כא לג): "וכי יפתח איש בור" - למה נאמר? עד שלא יאמר, יש לי בדין. הואיל והשור ממונו והבור ממונו, אם למדת שהוא חייב על ידי שורו אינו חייב על בורו. לא, אם אמרת בשור שדרכו לילך ולהזיק, תאמר בבור שאין דרכו לילך ולהזיק תלמוד לומר "וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש...". לפי שלא זכיתי בדין, צריך הכתוב להביאו בפני עצמו.

קטז. "וכי יפתח איש" אין לי אלא פותח, כורה מנין? תלמוד לומר "כי יכרה איש". עד שלא יאמר, יש לי בדין. אם הפותח חייב, הכורה לא כל שכן?! הקיש פותח לכורה וכורה לפותח. מה פותח ברשות פטור, אף כורה ברשות פטור. ומה כורה בשעור, אף פותח בשעור.

רבי יהודה בן בתירה אומר: לא הרי פותח כהרי כורה, ולא הרי כורה כהרי פותח; הצד השוה שבהן, כל שהוא חייב בהשמרו חייב בנזקו; אף כל שהוא חיב בשמרו, חייב בנזקו.

אין לי אלא פותח וכורה, ציירו וכיירו וסיידו ועשה בו מעשה מנין? תלמוד לומר "ולא יכסנו", הא לא פתיחה גורם ולא כירה גורם אלא כסוי גורם.

קיז. "לא יכסנו" - להביא שומר חנם.

דבר אחר: "לא יכסנו" - שלא כסה כראוי. מכאן אמרו (בבא קמא פרק ה משנה א): "כסהו כראוי פטור, שלא כראוי חייב. כסהו וגלהו אחר, המגלה חייב. השותפין שכסו את הבור וגלהו אחד מהם, המגלה חיב. נתגלה וידע בו אחד מהם, זה שידע בו חייב וזה שלא ידע בו פטור."

קיח. "ונפל שמה שור או חמור" - חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

"שור" ולא שור וכליו, "חמור" ולא חמור וכליו. שהיה בדין, מה אם במקום שלא חיב על הבהמה חיב על הכלים, כאן שחיב על הבהמה אינו דין שיהא חייב על הכלים?! תלמוד לומר "ונפל שמה שור או חמור". "שור" ולא שור וכליו, "חמור" ולא חמור וכליו.

קיט. ונפל שמה בדרך (הילוכו); מכאן אמרו (שם) נפל לפניו מקול הכריה חיב, לאחריו מקול הכריה פטור. אבל בבור בין לפניו ובין לאחריו (חייב).

ראו גם: התורה והמצוה על שמות כא לג - פירוש מלבי"ם על המכילתא.

<< · מכילתא על שמות · כא · לג · >>