מי השילוח/פרשת בלק
חלק ראשון[עריכה]
וירא בלק. הנה הענין שנכתב פרשה הזאת בתורה מחמת (תהלים קיא ו) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", כי בכאן הראה הש"י למשה בנבואה מה שבלק חושב ואיך הוא ירא מישראל. וכן גבי רחב כאשר ראו כי נפל פחדם על האומות הבינו כי הש"י ינחיל להם את הארץ.
ויאמר בלעם אל האלקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי. להיות כי בלעם היה יושב ומשתוקק שישלחו אליו מאיזה אומה ועי"ז נתעורר בלב בלק לשלוח אליו. כי בלעם חשב מחשבות בעוד שהיו ישראל בגלות מצרים לעקור אותם מן העולם כדאיתא במדרש (מדרש רבה שמות א ט) שלשה היו בעצה, אך כשראה שיצאו ממצרים ונעשה להם נסים היה מתיירא בעצמו לקללם והיה יושב ומצפה שישלחו אליו מאיזה אומה, ואז יהיה לו פתחון פה לשאול בה'. וגם הפסוק הזה הוא הפסוק התשיעי מהתחלת הסדר ובכל מקום נמצא בפסוק התשיעי כוונה עמוקה מכפי שנראה לעין כל על פי פשוטו. (כי התשיעי רומז למדת יוסף הצדיק יסוד, ויש בזה דבר נסתר וכדאיתא בזוה"ק (ח"א ג.) דאות ט' טובך סתום בגווך וצפון בגווך. גליון.)
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. הנה ענין נחש הוא התעקשות בדבר מבלי להסיר דבר זה מדעתו, וקסם הוא להיפך דהיינו אם הוא מסופק בדבר אם לעשות או לא, רואה אם ילך לו כשורה וכסדר יעשה ואם לאו לא יעשה, וזהו קסם היינו לראות כפי שיתנהג מעצמו. ושניהם אסורים שלא במקומם הראוי להם, דהיינו באם ידע האדם בברור את רצון הש"י אסור לו לחשות בדבר ולעזוב הדבר כפי שיתנהג מעצמו רק צריך להתגבר כארי ולעשות בתקופות[1], ובמקום שהאדם מסופק בדבר אסור להיות בתוקף רק להתבונן כפי שיתנהג הדבר בעצמו בלי דעתו כלל, וכמו שמצינו בגמרא (חולין צה:) "רב בדק במברא", היינו שהספינה באה לנגדו בלי שום השתדלותו מזה הבין כי מה' הוא, ובלתי הסימן הזה לא היה נוסע. ולכן כתיב ביעקב נחש, כי יעקב נקרא האדם שאינו בשלימות ועוד אין לבו נמשך אחר רצון הש"י, וכמו שמצינו שהנביא בשעה שמדבר בקטנות ישראל קוראם ע"ש יעקב כמ"ש (עמוס ז ב) מי יקום יעקב כי קטן הוא, ולכן אמר כי לא נחש ביעקב, בשעה שהנפש מישראל מסופק בדבר לא ילך בעקשות כלל, רק יסלק מעליו ויראה כמו שיתנהג הש"י כך יעשה הדבר הזה, ולא קסם בישראל היינו מי שלבו נמשך אחר רצון הש"י בשלימות וכשיפול במחשבתו שום דבר היא רק מרצון הש"י שהשפיע לו, ואינו בהתרשלות רק עושה הדבר בתקופות[1] כי באם לאו יעבור ח"ו על דעת הש"י, ובזה היה בלעם משבח לישראל שכל אחד מכיר את ערכו. כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. היינו בכל רגע ורגע יודע כל נפש מישראל מקטון ועד גדול מה שהש"י חפץ עתה, ויבינו עפ"י בינת לבבם שעתה רצון הש"י הוא כך, ולא על פי כללים.
יזל מים מדליו וזרעו במים רבים. כי בלעם בקש לקלל את ישראל שיוטרד דעתם מטרדות האומות והשפעותם עד שישכח מאתם ד"ת וכמאמר זוה"ק (ח"ג רי"ב.) דלא יסגי ולא ירבי רוח קודש, כי מים רבים הם האומות כמ"ש (שיר השירים ח ז) מים רבים לא יוכלו לכבות.
אראנו ולא עתה. כי הוא אמר שעתה אין הש"י משגיח על ישראל רק לעתיד ישגיח, וזה אינו רק לפי תפיסתו שרואה שמעיקים לישראל והקב"ה שותק. אבל באמת בכל דור ודור הקב"ה מצילנו מידם ומשגיח עלינו בהשגחה פרטית לטובתינו.
וקרקר כל בני שת. הנה בלעם אמר שיקרקר כל מה שהיה בעולם מיום בריאתו, כי באם לא היה דעתו רק להחיים היה די לו לאמור כל בני נח, כי כל החיים בעולם אינם רק בניו. אך מה שאמר שת היה דעתו מהתחלת הבריאה, אף אותן שאינם עתה בחיים. ומה שאומר בני שת ולא בני אדם, כי על קין והבל לא היה יכול לראות כי הם נולדו בתוך הגן חוץ לעוה"ז ובלעם לא היה יכול לראות רק בעוה"ז.
וירא את הקיני וכו' ויאמר איתן מושבך. היינו כי נחקק פרשה בד"ת מאתו וד"ת הם חיים וקיימים לעד.
והנה איש מבני ישראל בא ויקרב וכו' המדינית וכו'. קודם העונש נקרא איש מבני ישראל, אבל אח"כ נקרא איש ישראל, כי אמר בת יתרו מי התיר לך ועשית זאת מחמת שראית שיש לה חלק לעוה"ב, אף אני ג"כ רואה שיש לה חלק לעוה"ב, וע"ז אמר הכתוב (משלי כז א) אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום, כי אף שתראה כי לעתיד יהיה טוב עכ"ז לא תדע במה ינהג ה' בההווה, אבל למשה האיר הש"י איך להתנהג בההווה ע"כ היתה מותרת לו, אבל לעתיד יברר הקב"ה שזה הנפש היה שייך לו בשרשו כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל (שער מאמרי רז"ל על מדרש רבה בראשית מג), ע"כ יקרא אח"כ איש ישראל.
חלק שני[עריכה]
אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו. תועפת היינו כרגע כמו שכתיב (איוב כב כה) וכסף תועפת לך, והיינו כרגע כעוף הפורח אחר אשר יצאו ממצרים מיד היתה טבע הראם גבורת ראם להם, ובראם כתיב (איוב לט ט) היאבה רים עבדך, שהראם לא יקבל עליו שום עול מאיש. וזה שהפליג בשבח ישראל שתיכף ביציאתם ממצרים אף שהיו שם משועבדים בעבודת פרך וסבלות מצרים ומכל מקום תיכף ביציאתם קבלו התורה שהיא חירות מכל עול ושיעבוד כדאיתא (שמות רבה מא ז, ובהרבה מקומות) חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות ועל זה נאמר (דברים לג כט) אשריך ישראל מי כמוך.
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. היינו שכאשר אמר לו בלק לקב אויבי לקחתיך וגו' על זה השיב לו וכי אני הוא המברך הלא כעת היינו בזה העת עצמו יאמרו הברכות גם להם בעצמם ולא אני הוא המברך, רק שגם דרך פי צריכים לילך הברכות האלו.
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. הענין בזה כדאיתא בגמ' (ברכות יז.) שלעתיד צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. ופירוש מזיו השכינה שידעו באיזה פרשה השי"ת עוסק וזהו מה פעל אל - במה השי"ת עוסק. וכדאיתא במדרש (מדרש תנחומא פרשת כי תבוא סימן ד) שהתורה שנתן השי"ת לישראל שאף שלעתיד יהיה הכל עתידין לשמוע תורה מפי הקב"ה אלא שכשישמעו דברי תורה מפי הקב"ה ידעו באיזה פרשה הוא עוסק.