מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק לג
פרק לג[עריכה]
מכלל כוונת התורה השלמה גם כן להרחיק התאוות, ולבוז בהם ולמעטם בכל יכולת, שלא יכווין מהם אלא ההכרחי. וכבר ידעת שרוב תאוות ההמון ושלוותם אמנם הוא בהרבות במאכל, ובמשתה, ובמשגל. וזהו המבטל לשלמות האדם האחרון, המזיק לו גם כן בשלמותו הראשון המפסיד לרוב ענייני אנשי המדינה והנהגת הבית. כי בהמשך אחר התאווה לבד, כמו שיעשו הסכלים, יבטלו התשוקות העיוניות ויִפסד הגוף ויאבד האדם קודם זמנו הטבעי, וירבו האנחות והדאגות, ותתרבה הקנאה והשנאה והמלחמות לקחת מה שביד זולתו. והמביא לכל זה היות הסכל משים ההנאה לבד תכלית מכוונת לעצמה.
ולזה עשה השם יתעלה תחבולה בתתו לנו מצות שיבטלו זה התכלית וירחיקו מחשוב בה בכל צד, ומנע מכל מה שמביא לרוב תאווה ולהנאה לבד. וזה כונה גדולה מכוונות זאת התורה. הלא תשתכל דברי התורה, איך שצוותה להרוג מי שנראה מענינו שהוא מרבה בבקשת הנאת המאכל והמשתה, והוא בן סורר ומורה, והוא אמרו: (דברים כא, כ) "זוֹלֵל וְסֹבֵא", וציוה לרגום אותו באבנים ולמהר לבערו מן העולם קודם שיגדל ענינו, וימית רבים, ויפסיד עניני אנשים טובים ברוב תאוותו.
וכן מכלל כוונות התורה הרכות, ושיהיה אדם נשמע לחבריו. ושלא יהיה קשה בלתי נשמע לחבריו, אך יהיה עושה רצון חבריו ועונה אותם ונשמע אליהם לחפצם ושב אל רצונם. כבר ידעת מצותו יתעלה (דברים י, טז) "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (דברים כז, ט) "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (ישעיה א, יט) "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם". ונאמר במי שנשמע לקבל מה שצריך לקבלו: (דברים ה, כג) "וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ". ונאמר בו על צד המשל: (שה"ש א, ד) "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה".
וכן מכוונת התורה הטהרה והקדושה. כלומר, הרחקת המשגל ולהישמר ממנו למעטו בכל אשר יוכל. כמו שאני עתיד לבאר (בפרק מ"ט מזה החלק) שכשציוה השם יתעלה לקדש האומה לקבל התורה אמר: (שמות יט, י) "וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר". ואמר: (שמות יט, טו) "אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה", הנה באר שהקדושה היא הרחקת המשגל, כמו שבאר גם כן שהנחת שתיית היין קדושה, כאמרו בנזיר (במדבר ו, ה) "קָדֹשׁ יִהְיֶה". ולשון ספרא: והתקדשתם והייתם קדושים - זו קדושת מצות. וכמו שקראה התורה עשיית אלו המצות קדושה וטהרה, כן קראה העברת אלו המצות ועשיית הדברים המגונים טומאה. כמו שאבאר.
אמנם, ניקוי הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הזיעה והלכלוכים הוא גם כן מכוונת זאת התורה, אך אחר טהרת המעשים וטהרת הלב מן הדעות הטמאות והמידות המגונות. אמנם, שיספיק לאדם ניקוי הנראה ברחיצה וטהרת הבגדים לבד עם רוב התאווה בתענוגים והשילוח במאכלים ובמשגל, הוא בתכלית הגנות. אמר ישעיה בזה (ישעיה סו, יז) "הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר [וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם יְהוָה]", אמר שהם יטהרו ויתקדשו במקומות המגולים והמפורסמים, ואחר כן יתיחדו בחדרים ותוך בתיהם במרים וחטאתם בהשתלחם לאכול האסורים: החזיר והשקץ והעכבר. ושמא הוא רומז באמרו: "אחר אחת בתוך" להתייחד במשגל האסור. והעולה מן המאמר שנגליהם מנוקים, אבל תוכם הם עם תאוותם והנאת גופם. ואין זה כוונת התורה, אבל הכוונה הראשונה למעט התאווה ולנקות הנגלה אחר ניקוי הנסתר. וכבר העיר שלמה על מי שיכון אל רחיצת הגוף וטהרת הבגדים והמעשים מלוכלכים והמידות רעות, אמר שלמה: " (משלי ל, יב) דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ:דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו וְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ:". וכשתסתכל גם כן באלו הכוונות אשר זכרנו בזה הפרק יתבארו לך סיבות מצות רבות היו סבותיהם נסכלות קודם ידיעת אלו הכוונות, כמו שאבאר אחר זה.