מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית יח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן
מיוחס
לרבי תנחומא ברבי אבא
על
חמשת חומשי תורה
→בראשית יז א בראשית יח יז←



[א] וירא אליו ה׳ וגו׳ (בראשית יח, א). ילמדנו רבינו, כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום? כך שנו רבותינו: צריך אדם שיתפלל שמונה עשרה. ולמה י״ח? כנגד י״ח אזכרות שכתיב ב"הבו לה׳ בני אלים" (תהלים כט). משיבין לר׳ לוי: והא בבבל אומרים י״ט? אמר להם: אף הוא מן האזכרות, שנאמר: "אל הכבוד הרעים" (תהלים כט, ג). אמר ר׳ סימון: כנגד י״ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן, שנאמר: "כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך" (תהלים לה, י). אמר הקב״ה: הוו זהירין בתפילה, שאין לך מדה יפה הימנה, ואפילו אין אדם כדי לענות, חסד אני אעשה עמו, שכל דרכי חסד. אמר ר׳ שמלאי: מבקש אתה לידע שכל דרכיו של הקב״ה חסד? בראשה של תורה קישט את הכלה, שנאמר: "ויבן ה׳ אלהים את הצלע" (בראשית ב, כב). ובסופה חסד, שקיבר את המת, שנאמר: "ויקבר אותו בגיא" (דברים לד, ו). ובאמצעה ביקר את החולה, שנאמר: וירא אליו ה׳. כיון שמל אברהם, בא הקב״ה ופמליא שלו לבקרו, (שנאמר) [מנין? ממה שקראו בענין:] וירא אליו:

[ב] [וירא אליו]. זהו שאמר הכתוב: "כה אמר ה׳ השמים כסאי" וגו׳ "ואת כל אלה ידי עשתה" וגו׳ (ישעיהו סו, א -ב). מי הוא חרד על דברו של הקב״ה? זה אברהם, וירא אליו ה׳ וגו׳. מה כתיב? "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" (שם). ואם רצונך לידע שעל אברהם הכתוב מדבר, ראה מה כתיב: "שוחט השור" (שם ג), זה אברהם, "ואל הבקר רץ אברהם" וגו׳ (בראשית יח, ז). "מכה איש" (ישעיה שם), שהרג את נמרוד, הוא נמרוד הוא אמרפל. "זובח השה" (שם), אימתי? כיון שהקריב את יצחק בנו, שנאמר: "אלהים יראה לו השה [לעולה] בני" (בראשית כב, ח):

[ג] דבר אחר: כה אמר ה׳ השמים כסאי וגו׳ ואת כל אלה ידי עשתה וגו׳. אמרו רבותינו בשם ר׳ אליעזר בן פדת: בשבעה מקומות אתה מוצא שהשוה הקב״ה עצמו עם לבבות הנמוכים, מנין? שנאמר: "כי ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים" וגו׳ (דברים י, יז), ראה כמה גבורה וכמה שבח, ומה כתיב אחריו? "עשה משפט (גר) יתום ואלמנה" (שם שם, יח); וכתיב: "כי רם ה׳ ושפל יראה" וגו׳ (תהלים קלח, ו); וכתיב: "[כי] כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" (ישעיהו נז, טו); וכתיב: "כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי" וגו׳ (ישעיהו סו, א), וכתיב: "ואת כל אלה ידי עשתה" וגו׳ "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח" וגו׳ (שם שם, ב). והשאר בספר תהלים: "ה׳ מלך עולם ועד" (תהלים י, טז), וכתיב אחריו: "תאות ענוים שמעת ה׳" וגו׳ (שם שם, יז); וכתיב: "שירו לאלהים זמרו שמו סולו לרוכב בערבות" (תהלים סח, ה), מה כתיב בתריה? "אבי יתומים ודיין אלמנות" (שם שם, ו); וכתיב: "הללויה הללי נפשי את ה׳" (תהלים קמו, א), וכתיב באותו מזמור: "עושה שמים וארץ" (שם שם, ו), וכתיב: "עשה משפט לעשוקים" וגו׳ (שם שם, ז). ובשביל מה בא אצל אברהם? בשביל שהיה יושב ומצטער ממילתו, לפיכך בא לבקרו:

[ד] דבר אחר: וירא אליו וגו׳. ר׳ יצחק נפחא פתח: "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ, כא). אמר הקב״ה: מי שהוא שוחט שור או שה ושפך דם קימעא, הייתי בא ומברכו, שנאמר: מזבח אדמה, וכתיב: אבוא אליך וברכתיך (שם); אברהם שנהר של דם יוצא מתוך ביתו מן המילה, על אחת כמה וכמה שאני צריך לברכו; לכך נאמר: וירא אליו. וכך אמר משה: "זה הדבר אשר צוה ה׳ וירא אליכם" (ויקרא ט, ו), ומה דבר ה׳? ויאמר משה אל אהרן קרב וגו׳ (ויקרא ט, ז). אמר ר׳ אחא: בא וראה כח שנתן הקב״ה באברהם, שביום אחד מל עצמו וילידי ביתו וישמעאל בנו, והיה הדם מטפטף. ראה כמה היו ילידי ביתו, שכתיב: "וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות" (בראשית יד, יד). ואם ילידי ביתו כל כך היו, מקנת כספו על אחת כמה וכמה, וכולם מל אותם ביום אחד, שנאמר: "בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו וגו׳ נמולו אתו" (בראשית יז, כו -כז). ונטל אברהם את כל הערלות שמל, ועשה אותם גבעה בתוך ביתו, והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו. וקרא הקב״ה את המלאכים ואמר להם: באו ונבקר את החולה. אמרו לפניו: רבונו של עולם, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהלים ח, ה), ואתה הולך במקום הטנופת, במקום של דם ושל שקץ? אמר להם: כך אמרתם? חייכם ערב עלי ריח של אותו דם ממור ולבונה, אם אין אתם הולכים – הרי אני הולך לעצמי. וכן שלמה אמר: "עד שיפוח היום" וגו׳ (שיר השירים ד, ו) "אל גבעת הערלות" (יהושע ה, ג), זה אברהם, שנאמר: וירא אליו ה׳ וגו׳. כחום היום, שהרתיח הקב״ה אותו היום:

דבר אחר: עד שיפוח היום, אלו העוברים והשבים שהיה מכלכל. ונסו הצללים, שלא יצטער מן המילה, לפי שהיה משמש אותן. אלך לי אל הר המור, זה אברהם, שנאמר: "מור ואהלות קציעות" (תהלים מה, יט):

דבר אחר: עד שיפוח היום, זה יום הדין. ונסו הצללים, שאין צל לרשעים, שנאמר: "אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און" (איוב לד, כב). אלך לי אל הר המור, זה בית המקדש, שהיו מקטירין שם המור:

דבר אחר: עד שיפוח היום, עד שיופיע מלכותו של הקב״ה בעולם הזה. ונסו הצללים, אלו צללי המלכיות. אלך לי אל הר המור, זה ירושלים, שנאמר: "באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי" (שיר השירים ה, א). אל גבעת הערלות, שנטל את הערלות ועשאן גבעה. לפיכך נגלה עליו הקב״ה, שנאמר: וירא אליו. וכיון שראו המלאכים כך, הלכו גם הם עם הקב״ה, שנאמר: "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים" וגו׳ (בראשית יח, ב), וכן דוד משבח: "כל ארחות ה׳ חסד ואמת" (תהלים כה, י). מהו "כל ארחות ה׳ חסד ואמת"? התורה תחלתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד. תחילתה חסד מנין? אתה מוצא כשיצר הקב״ה חוה, קישטה והביאה לאדם, שנאמר: "ויבן ה׳ אלהים את הצלע" וגו׳ (בראשית ב, כג). מהו "ויבן"? אמר ר׳ אבהו: בערביא קורין לגדילתא בנייתא. וסופה חסד במיתת משה, כשהקב״ה נטפל לו בכבודו, שנאמר: "ויקבור אותו בגי" (דברים לד, ו). באמצעיתא חסד באברהם, שנאמר: "ואתנה את בריתי ביני ובינך" (בראשית יז, ב). כיון שנגלה עליו הקב״ה היה יושב, שנאמר: "והוא יושב פתח האהל כחום היום" (בראשית יח, ב). בא אברהם לעמוד, א״ל הקב״ה: אל תצטער לעמוד, שב לך, שנאמר: "נאום ה׳ לאדני שב לימיני" (תהלים קי, א). א״ל אברהם: וכי כך הוא דרך ארץ שאני יושב ואתה עומד? א״ל הקב״ה: אל תצטער, זקן אתה בן מאה שנה, שב. א״ל הקב״ה: חייך, בשביל שאתה יושב ואני עומד, עתידין בניך בני ג׳ שנים, בגי ד׳ שנים, לישב בבתי מדרשות ובבתי כנסיות ואני עומד עליהם, שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב, א). התחיל אברהם לקלס להקב״ה: "ותתן לי מגן ישעך" (תהלים יח, לו), כשרדפו המלכים, שנאמר: "אל תירא אברם אנכי מגן לך" (בראשית טו, א); "וימינך תסעדני" (תהלים יח, לו), כשאחזת עמי הערלה והייתי חותך; "וענותך תרבני" (שם שם), שאני יושב ואתה עומד:

דבר אחר: והוא יושב פתח האהל כחום היום, מהו כחום היום? שהרתיח הקב״ה אותו היום כיום הדין, שנאמר: "כי הנה היום בא בוער כתנור" וגו׳ (מלאכי ג, יט):

[ה] וישא עיניו וירא וגו׳ (בראשית יח, ב). אמר ר׳ סימאי, אמר הקב״ה לאברהם: בזכות שלש ריצות שרצתה, חייך כשאבוא ליתן תורה לישראל, שאני רץ לפניהם שלש ריצות. ואלו הן שלש ריצות שרץ אברהם: וירץ לקראתם, "ואל הבקר רץ אברהם", "וימהר אברהם האהלה" וגו׳, הרי ג׳ ריצות. אף הקב״ה פרע לבניו בסיני כנגדו, שנאמר: "ויאמר ה' מסיני בא" וגו׳ (דברים לג, ב). א״ל הקב״ה: חייך, אתה אמרת יוקח נא מעט מים, בו בלשון אני גואל אתכם ממצרים, שנאמר: "ולקחתי אתכם לי" (שמות ו, ז), הרי בעולם הזה. בעולם הבא [מנין]? שנאמר: "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה" (ירמיהו ד, יד). אתה אמרת להם נא, חייך, בו בלשון אני מוכיח את בניך, שנאמר: "לכו נא ונוכחה יאמר ה׳" וגו׳ (ישעיהו א, יח). אתה אמרת להם מעט, חייך, בו בלשון אני מגרש את האומות מלפני בניך, שנאמר: "מעט מעט אגרשנו מפניך" (שמות כג, ל). ומנין אף לעולם הבא? שנאמר: "כי כה אמר ה׳ (אלהים) [צבאות] עוד אחת מעט היא ואני מרעיש" (חגי ב, ו). 1אתה אמרת להם מים, חייך שאני מעלה לבניך את הבאר, שנאמר: "עלי באר ענו לה" (במדבר כא, יז). ומנין אף משנכנסו לארץ? שנאמר: "כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה [ארץ נחלי מים וגו׳] (דברים ח, ז). מנין אף לעולם הבא? שנאמר: "והיה על [כל] הר גבוה [ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים]" (ישעיהו ל, כה):

הערות

הערה 1: בכ"י רומי נוסף, וראוי להציגו אחר סוף המאמר שלפנינו:

אתה אמרת ורחצו, אף אני ארחץ מכם, שנאמר: "אם רחץ ה' את צואת בת ציון" וגו' . את אמרת רגליכם, אף אני אשלח לבניך רגלי מבשר, שנאמר: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר" (ישעיהו נב, ז). ואת אמרת והשענו, ואף בניך יאמרו: "ויהי ה' למשען לי" (תהלים יח, יט). ואת אמרת תחת, אף אני אומר: "תחת אבותיך יהיו בניך" (תהלים מה, יז). ואת אמרת העץ, ואף אני אעשה לכם לקחת עץ, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום בראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כג, מ), וכתיב: "כימי העץ ימי עמי" (ישעיהו סה, כב). לעתיד לבוא – "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל" וגו' (יחזקאל מז, יב).