מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית ב ד

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית א א	בראשית ג כב←

[יב] אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב, ד). ילמדנו רבינו מי שרואה זיקים וברקים כיצד מברך ﬠליהן, כך שנו רבותינו ﬠל הזיקים וﬠל הזוﬠות וﬠל הברקים וﬠל הרﬠמים אומר ברוך שכחו מלא ﬠולם, הרי זה מן המשנה, מן המקרא מנין, שנאמר המביט לארץ ותרﬠד (תהלים קד, לב), ומה כתיב אחריו, יהי כבוד ה' לﬠולם (תהלים קד, לא). שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי מפני מה הזוﬠות באות לﬠולם, א"ל בשﬠה שהקב"ה רואה את ישראל שאינן מפרישין מﬠשרותן כתיקנן, הזועות באות לﬠולם, א"ל אליהו ז"ל חייך, כן הוא סיבה של דבר, אלא כן הוא ﬠיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בﬠולמו ורואה בתי ﬠבודת כוכבים יושבים ﬠל תלם בטח שלוה ושאנן, ובית מקדשו חרב, באותה שﬠה רוצה להפיל את העולם ומזעזﬠ, אמר הקב"ה כל הרﬠש הזה בשביל לקדש את שמי, שנאמר כל הנקרא בשמי [ולכבודי בראתיו יצרתיו אף ﬠשיתיו] (ישעיהו מג, ז). ובמה שאני ראוי להתקלס, האומות מכﬠיסין אותי, זה אומר ה' עושה כך וכך, וזה אומר לפלח למזלות, וזה אומר לחמה ולשמש אני פולח, לפיכך אני מביא את הרעש בעולם, אﬠפ"י שלא חטאו המזלות, בשביל שמכﬠיסין אותי בהן, אף הם לוקין ﬠמהם, שנאמר השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ג, ד), ומה איכפת להם, אלא להודיﬠ שלא ברא אלוה אחר את ﬠולמי ﬠמי. תדﬠ לך שכך הוא, ר' יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, שנאמר יהי רקיﬠ בתוך המים (בראשית א, ו), וכתוב אחר אומר המקרה במים עליותיו (תהלים קד, ג), ומה כתיב אחריו, עושה מלאכיו רוחות (שם שם, ד), הוי אומר בשני נבראו המלאכים. ור' חנינא אמר בחמישי נבראו (את) המלאכים, מניין, שנאמר וﬠוף יﬠופף על הארץ (בראשית א, כ), אלו המלאכים, שנאמר ובשתים יﬠופף (ישעיהו ו, ב), הוי אומר בחמישי נבראו. בין כדברי ר' יוחנן ובין כדברי ר' חנינא הא למדת שלא נבראו המלאכים אלא משברא הקב"ה את עולמו, ולמה כן, אלא אמר הקב"ה, אם אני בורא אותם תחילה, הבריות אומרות הם סייﬠו אותי בﬠולמי, אמר הקב"ה אני בﬠצמי בראתי את ﬠולמי, שנאמר (את) [ואת] כל אלה ידי ﬠשתה (ישעיהו סו, ב), בריות שמים וארץ מנין, [ממה שקראו בענין] (שנאמר) אלה תולדות השמים והארץ וגו':

[יג] ד"א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. זש"ה המשל ופחד ﬠמו (איוב כה, ב), לפי שאיוב אמר מי יתן ידﬠתי ואמצאהו [אבוא ﬠד תכונתו] (איוב כג, ג), אמר ר' אבא בר כהנא אם בהיכל של מעלה הוא אבוא ﬠד תכונתו, ואם בהיכל של מטה אבוא ﬠד תכונתו, ואין תכונתו אלא היכל, שנאמר ויכינו המזבח ﬠל מכונתו (עזרא ג, ג), הוי אומר זה היכל. אﬠרכה לפניו משפט (איוב כג, ד), אמרו לו חביריו אי אתה יודﬠ שהוא נקרא אלהי המשפט, שנא' שנאמר כי אלהי משפט ה' (ישעיהו ל, יח). ופי אמלא תוכחות (איוב שם), אמר לו אם סותם פיו של אותו האיש, אדעה (מה) מלים יﬠנני [ואבינה מה יאמר לי] (איוב כג, ה), אם יהא משיבני על כל דבר ודבר, אם חטאתי אם לא חטאתי. הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו (שם שם, ח), אמר ר׳ יוחנן מכאן אתה למד שהשכינה במﬠרב. הלכתי לדרום ולצפון ולא מצאתי, למה? כי ידﬠ דרך ﬠמדי בחנני כזהב אצא (שם שם, י). אמרו לו חבריו: איוב, עד מתי אתה מטריח בדברים, אין אנו אומרים לך שאין אתה יכול להקביל פניו ולהטיח דברים ﬠמו? אמרו לו, יכול אתה להטיח ﬠם מיכאל?:

ר' יﬠקב בן כפר חנה אומר [המשל ופחד ﬠמו (איוב כה, ב)], המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, עושה שלום במרומיו (שם), אפילו העליונים צריכין שלום, המזלות עולין, שור אומר אני תחילה, ואינו רואה מה שלפניו, תאומים אומר אני תחילה, ואינו רואה מה שלפניו, וכך כל אחד ואחד אומר אני ראשון, הוי אומר העליונים צריכין שלום:

[יד] [אלה תולדות השמים והארץ]. בכל מקום אתה מוצא משה קודם לאהרן, ומנין ששניהם שקולים, שנאמר הוא אהרן ומשה (שמות ו, כו). בכל אתה מוצא יהושע קודם לכלב, ומנין ששניהם שקולים, שנאמר בלתי כלב בן יפונה הקנזי ויהושﬠ בן נון (במדבר לב, יב). בכל מקום אתה מוצא כבוד האב קודם לכבוד האם, ומנין ששניהן שוין, שנאמר איש אביו ואביו תיראו (ויקרא יט, ג). בכל מקום אתה מוצא השמים קודם לארץ, ומנין ששניהם שׁוין, שנאמר ביום ﬠשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב, ד): (וכתיב)^[1]:

[טו] אלה תולדות השמים והארץ. זהו שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג, יט), אתה מוצא בחכמה ברא הקב"ה שמים וארץ. אמר ר' ﬠזריה בשם ריש לקיש, ביום הראשון ברא שמים וארץ, נשׁתיירו חמשה ימים, ברא אחד מלמעלה ואחד מלמטה, ברא בשני רקיﬠ מלמﬠלן, בשלישי יקוו המים מלמטן, ברביﬠי יהי מאורות מלמﬠלן, בחמישי ישרצו המים מלמטן, נשתייר יום הששי מלהבראות, אמר הקב"ה אם אני בורא מלמﬠלן, הארץ מתרגזת, ואם אני בורא מלמטן, השמים מתרגזין, מה ﬠשה הקב"ה, ברא אדם מלמטן ונשמה מלמﬠלן, הוי אומר ה' בחכמה יסד ארץ:

[טז] אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן בה"י בראם, ומה ﬠסקו של ה"י כאן, אלא כל האותיות מוציא אדם מתוך פיו והוא קומץ את פיו, אבל ה"י אדם מוציאה מתוך פיו בלא קומץ את פיו, כך ברא הקב"ה את ﬠולמו בלא יגיעה, שנאמר לא ייﬠף ולא ייגﬠ (ישעיהו מ, כח): ד"א. בהבראם, אמר ר' תחליפא באברהם, הן הן האותיות בהבראם, בזכותו של אברהם: (שנאמר)

[יז] ביום ﬠשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב, ד). בית שמאי אומרים מחשבה בלילה וﬠשיה ביום, ובית הלל אומרים מחשבה בין ביום ובין בלילה, וגמר מלאכה ﬠם דמדומי חמה. אמר ר׳ לוי בשם ר׳ חמא בר חנינא, בכל יום היה הקב"ה בורא שלש בריות, ביום ראשון ברא שמים וארץ והאור, בשני ברא רקיﬠ וגיהנם ומלאכי השרת, בשלישי אילנות ודשאים ונהרות, ברביﬠי חמה ולבנה וכוכבים, בחמישי דגים ולויתן ועופות, ובששי היו לבראות ששה של ﬠרב שבת ושל שבת, ואלו הן, תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, ואדם וחוה, נגמרה מלאכת אדם וחוה ושל בהמה, ומשגמר את אלו ביקש לבראות את השאר, וקדש השבת, שנאמר ויכלו השמים וגו׳, ויכל אלהים, ויברך אלהים וגו׳, אשר ברא אלהים וגו׳ (בראשית ב א, ב, ג):

ד"א אשר ברא וﬠשה אין כתיב כאן, אלא לעשות, שקדמה השבת ולא נגמרה מלאכתן, ר׳ בנייא אמר אלו המזיקין, שברא נפשותיהם, ﬠם שהוא בורא גופן קדש יום השבת, והניחן ונשארו רוח בלא גוף, ﬠד הנה פרים ורבים כבני אדם, ומתין כבני אדם, והבא ﬠל השידה הוויין ליה בנין שדין, וממי אתה למד, מאדם הראשון, שהיו לו בנים מרוחות, וכל מי שבא ﬠליה אין ﬠליו כלום, שהן דומין לאיש מקרה. ויש אומרים אשר ברא אלהים לﬠשות, זו בית המקדש הﬠתיד להיות:

[יח] אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר כל תולדות שבתורה חסרין ו', חוץ משנים שהן מלאין, אלה תולדות פרץ (רות ד יח), אלה תולדות השמים, שניהן מלאים. אמר ר' יהודה הלוי בר שלום והן ששה, אמר ר' פנחס בשם ר' ראובן כנגד ששה דברים שחיסר את אדם הראשון, ואלו הן, זיו פניו וקומתו, וחייו, ופירות הארץ, וגן ﬠדן, וחמה ולבנה. זיו פניו מנין, שנאמר משנה פניו ותשלחהו (איוב יד, ב). קומתו מנין, שנאמר אחור וקדם צרתני (תהלים קלט, ה). חייו מנין, שנגזר עליו מיתה [שאילו זכה] היה חי וקײם לﬠולם. ופירות הארץ מנין, שנאמר ארורה (הארץ) [האדמה] בﬠבורך (בראשית ג, יז). וגן ﬠדן מנין, שנאמר ויגרש את האדם (בראשית ג, כד). וחמה ולבנה מנין, שנאמר חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו (ישעיהו יג, י). אבל לעולם הבא הקב"ה (מחזיר לו) [מחזירן], זיו פניו [מנין], שנאמר כל רואיהם יכירום וגו' (ישעיהו סא, ט). וקומתו מנין, שנאמר ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו, יג). ר' יהודה אומר מאי קוממיות, עתיד שיהיו כל אחד ואחד (מישר) [מישראל] גובהו מאה אמה. ר' שמﬠון בן יוחי אומר מאתים אמה, שנאמר קוממיות, קום מאה, מיות מאה, הרי מאתים. (ויחיו לﬠולם) [וחייו מנין], שנאמר כימי הﬠץ ימי ﬠמי וגו' (ישעיהו סה, כב). ופירות הארץ מניין, שנאמר וﬠל הנחל יﬠלה על שפתו מזה ומזה [כל ﬠץ מאכל לא יבול ﬠלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר] (יחזקאל מז, יב). וגן ﬠדן מנין, שנאמר ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן (הושע יד, ח). חמה ולבנה מנין, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבﬠתים כאור שבﬠת הימים (ישעיהו ל, כו). אמר ר' אחא בשם ר' חנינא מחץ מכתו של עולם ירפא: [יט] כתוב אחד אומר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתוב אחד אומר ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים (בראשית ב, ד). בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראה תחילה, שנאמר ביום ﬠשות ה׳ אלהים ארץ ושמים. אמר ר׳ יהודה בר׳ אילﬠי, המקרא עוזר לבית הלל, שנאמר לפנים הארץ יסדת (תהלים קב, כו). ור׳ חנינא אמר ממקומך אתה למד, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו׳, ומה כתיב אחריו? והארץ היתה תהו וגו׳. אמר ר׳ שמﬠון בן יוחי: תמיה אני איך נחלקו אבות העולם בבריאת שמים וארץ, והיך נבראו? כאלפס וככיסויה, כך ברא הקב"ה השמים והארץ, שנאמר אף ידי יסדה ארץ [וימיני טפחה שמים] (ישעיהו מח, יג). למה הקדים הקב"ה שמים לארץ, וארץ לשמים? ללמדך ששניהם שקולין כאחת. ר' תנחומא בר אבא אמר: בבריאה שמים קדמו לארץ, אבל בﬠשייה ארץ קדמה לשמים:

[כ] שאלה מטרונא אחת את ר׳ יוסי, כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו׳ כימי השמים על הארץ (דברים יא, כא), אין אתם קיימים אלא כל זמן [ש]שמים וארץ קיימים, וﬠתידין שמים וארץ להתבלות, שכך אמר ישﬠיה: שאו מרום עיניכם וראו וגו' (ישעיהו מ, כו), וכתיב שאו לשמים עיניכם והביטו וגו' (ישעיהו נא, ו). אמר לה מאותו נביא שהוכחתני, ממנו אני משיבך, שנאמר כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני ﬠושה ﬠומדים לפני נאום ה', כן יﬠמוד זרﬠכם ושמכם (ישעיהו סו, כב):

הערות

1. בובר מוחק תיבת "וכתיב". ולענ"ד נשמטו לאחר "וכתיב" תיבות "אלה תולדות השמים והארץ" בטעות הדומות. ויקיעורך.