מדרש תהלים עו
<< · מדרש תהלים · עו · >>
"לַמְנַצֵּחַ (בנגינות) [בִּנְגִינֹת]". "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל". זה שאמר הכתוב (הושע ה, ט) אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה. בשעה שגלו עשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין לא גלו, התחילו אומרים אומות העכו"ם אין זה אלא כמי שנושא להם פנים לפי שהם בני אכסניא שלו ועל זה לא הגלם. כיון שגלו הודיע אמונים בעולם שנאמר (הושע ה, ט) בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה. באותה שעה "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ".
א"ר יהודה בר אלעאי בשעה שהיו ישראל עומדין על הים היו עומדין ומדיינין זה עם זה זה אומר אני ארד תחלה וזה אומר אני ארד תחלה. מתוך כך קפץ נחשון בן עמינדב לתוך גלי הים ועליו הוא אומר (תהלים סח, ב) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. משה עמד בתפלה אמר לו הקב"ה משה בני עומדים בצרה ואתה מאריך בתפילה עת לקצר ועת להאריך. (שמות טו, טז) דבר אל בני ישראל ויסעו. הוי "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ". שהוא בישראל גדול. אמר לו בשעה שאתה עושה חסד עם יהודה כאילו אתה עושה חסד עם כל ישראל שכל ישראל נקראו על שבט יהודה.
דבר אחר "נוֹדָע בִּיהוּדָה" מפני מה זכה יהודה למלכות? שאלה זו שאלו תלמידיו לרבי טרפון בצילה של שובך ביבנה מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה במעשה תמר. אמרו לו דיה להודיה שתכפר על הביאה מפני מה מפני שאמר (בראשית לז, כו) מה בצע כי נהרוג. אמרו לו דיה הצלה שתכפר על המכירה אמר על ידי שאמר (בראשית מד, לג) ישב נא עבדך תחת הנער. אמרו לו בעיא ערבא דמקיים ערבותיה אמר להם ובאיזה זכות לפי שקפץ לתוך גלי הים. שהיו כל השבטים עומדין ולא ירדו אחד מהן לים אלא זה אומר אני ארד תחלה וזה אומר אני ארד תחלה בין כך רצה שבט בנימין לירד בא נחשון בן עמינדב עם שבטו והיו מרגמין אותו וקפץ לפניו וירד לתוך גלי הים שנאמר (תהלים סח, כח) בנימין צעיר רודם רד ים. שרי יהודה רגמתם שהיו מרגמין אותו והקדימו שנאמר (הושע יב, א) ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. והשלים להקב"ה וקידש את שמו וירד ובזכות זה זכה למלכות שנאמר (תהלים קיד, ב) היתה יהודה לקדשו לפיכך ישראל ממשלותיו של יהודה. הוי נודע ביהודה אלהים, לפיכך בישראל גדול שמו של יהודה:
"ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון". אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים כביכול שהיה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי שנאמר "ויהי בשלם סוכו ומעונתו". כיון שגרם החטא מה כתיב (איכה ב, ו) ויחמוס כגן סוכו שיחת מועדו. מקום שהיה מתוועד בתפלה. וכיון שחרב מתפלל יהי רצון מלפני להכרית יצר הרע שמחטיא את בני ויעשו תשובה ואקרב בנין ביתי ומקדשי. הוי "ויהי בשלם סוכו". את מוצא שנקרא בית המקדש שלם שנאמר (בראשית יד, יח) ומלכי צדק מלך שלם. והוא שם בן נח שנאמר (שם) והוא כהן לאל עליון. וכתיב (שם ט כז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם. ששיכן באהלו שיהיה משמשו הוי זה הוא שם. ואברהם קרא לבית המקדש יראה שנאמר (שם כב יד) ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה. מהו ה' יראה אמר אברהם רבונו של עולם יהא יום זה זכור לפניך שיש לי להשיבך. תמול אמרת לי (שם כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע. ועכשיו אתה אומר (שם כב ב) קח נא את בנך. ולכשיבאו למדה זו זכור להם זה היום ושא להם פנים. אמר הקב"ה אם אני קורא אותו כמו שאמר שם אני מבטל דברי אברהם אוהבי שקראו יראה. ואם אני קורא אותו יראה אני מבטל דברי שם הצדיק. מה עשה הקב"ה שיתף מה שקראו שניהם וקרא אותו ירושלים. הוי "ויהי בשלם סוכו". דבר אחר אימתי "נודע ביהודה אלהים" כשתתקיים אותה הסוכה שנאמר (עמוס ט, יא) והיה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. הוי "ויהי בשלם סוכו":